יורם טהרלב: השירים שיחיו לעד

קשה עד בלתי אפשרי לסכם במאמר אחד את גוף היצירה העצום של יורם טהרלב, שהלך היום לעולמו. מבין שלל המשוררים והפזמונאים שידעה הארץ, טהרלב התבלט לא רק בשל כמות הלהיטים והשירים העל-זמניים שכתב, אלא גם בשל יכולתו להיכנס לנעליהם, לראשם ולמחשבותיהם של דוברים רבים: מהחייל בשדה הקרב, ועד הילד שכל משפחתו נסעה לג'מבו; מהנערה העירונית קלת הדעת, ועד בנות ובני הקיבוץ והרפתקאותיהם בפרדסים. מבלי לשכוח שירים נהדרים כמו "אינך יכולה", "חסקה", "ההר הירוק תמיד", "בשביל אל הבריכות" ורבים אחרים - חזרנו אל כמה מהיצירות הגדולות, האהובות והאלמותיות, של מי שללא ספק ייזכר תמיד כאחד מגדולי משוררינו.

גבעת התחמושת

אולי האיקוני ביותר בשיריו של טהרלב, וללא ספק אחד המפורסמים שבהם, הוא זה המתאר את הקרב על גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים. טהרלב כתב אותו ללהקת פיקוד מרכז כשהתבקש לכתוב שיר על חטיבת הצנחנים, ואת הרעיון לכתיבתו שאב מכתבה שקרא בעיתון "במחנה", שבה הוצגו תיאורי קרב של כמה חיילים שלחמו במלחמה הקצרה ההיא. אל התיאורים המצמררים מרגעי הקרב צירף טהרלב את משפטו של שלום דוד, אחד הלוחמים במערכה, שלא ממש הבין את פשר אות הגבורה שקיבל, וסיכם את חוויית המלחמה שלו במשפט האלמותי "בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום".

הבלדה על משה יואל סלומון

הפזמון המוכר, שרובנו לומדים כבר בבית הספר היסודי, נכתב על ידי טהרלב ב-1968 והולחן על ידי לא אחר מאשר שלום חנוך. הוא יצא ב-1970 ותיאר את המאורע ההיסטורי שהביא להקמתה של המושבה העברית הראשונה. שורות נצחיות כמו "בבוקר לח בשנת תרל"ח עם בציר הענבים" נחקקות עד היום במוחותיהם המתעצבים של ילדים רבים, עת הם שרים על מה שבבסיסו היה סיור לוקיישנים של קבוצת יהודים באדמות הסמוכות לכפר אומלבס. את הרעיון לשיר שאב המשורר מסיפור של טוביה סולומון, בנו של יואל משה סלומון - האיש והחרב באבנט, שתיאר לעולם את שסיפר לו אביו. ולחשוב ששיר קלאסי כל כך נכתב על פתח תקווה.

היה לי חבר היה לי אח

עוד שיר שעוסק בקרב, כמו רבים שכתב המשורר המנוח, אבל זהו ללא ספק אחד המוכרים שבהם. טהרלב כתב אותו בין המלחמות ששת הימים ויום הכיפורים, והוא יצא מייד עם פרוץ המלחמה הקשה בתולדות ישראל. הזמרת נתנאלה הובילה אותו בקולה עם חבריה בלהקת חיל האוויר, והוא היטיב לתאר את החברות הקרובה בין הלוחמים, הערבות ההדדית, הרעות והאחווה ששררה ביניהם ברגעי הקרב הקשים. אחרי לא מעט קאברים שזכה לו השיר לאורך השנים, הגיע גם דודו טסה ב-2003 והשיב אותו לחיים בגרסת כיסוי פופולרית ומצליחה.

בפרדס ליד השוקת

בתחילת שנות ה-80 התפנה טהרלב מהעיסוק במלחמות, בעודו כותב על חוויה ישראלית מובהקת נוספת, והיא חיי הקיבוץ. השיר יצא ב-1983 (כלומר, אחרי מלחמת שלום הגליל), הולחן על ידי נורית הירש ובוצע על ידי יהורם גאון - לא לפני שהוצע לירדנה ארזי, שלא הייתה מעוניינת בו ובכך פספסה קלאסיקה ישראלית ברפרטואר שלה. השיר מתאר את חיי הצעירים בקיבוץ, שבהיעדר אטרקציות בידוריות אחרות (או חדרים משותפים לבנים ובנות), היו הולכים להתבודד בפרדסים ונהנים מטבע ומאהבה צעירה.

יעלה ויבוא

שיר המזוהה יותר עם מבצעו גידי גוב מאשר עם טהרלב הוא "יעלה ויבוא", כשמה של התפילה הנאמרת בראש חודש ומועדים. ולחשוב שהפזמון הנהדר הזה, שנכתב למהדורת 1973 של פסטיבל הזמר והפזמון, הפסיד לזוכה של אותה שנה, "את ואני נולדנו בתש"ח" הפחות משמעותי ממנו בהרבה, בראי הזמן. לא שההפסד שינה משהו, שהרי מדובר באחד השירים האהובים בזמר העברי, אשר גם עזר לבסס את הקריירה של גידי גוב (ובהמשך גם את זו של להקת כוורת) ואף הגיע למקום ה-24 במצעד הפזמונים העברי של אותה שנה. באותו פסטיבל התמודדה גם קלאסיקה אחרת שלא זכתה, והיא "ליל חניה" שביצע אפרים שמיר, בעצמו חבר ההרכב כוורת.

הורה

"הורה", שכתב טהרלב ללחן של ננסי ברנדס, הגיע למקום השני באירוויזיון 1982 בבריטניה. עבור הזמר אבי טולדנו זו היתה הפעם הראשונה שהצליח להיכנס לתחרות האירוויזיון (לאחר שבשנה שלפני כן התמודד בתחרות הקדם עם השיר "קרנבל", שהגיע למקום השלישי). אף שהקריירה של הזמר החלה כבר ב-1968, ושהיה חתום כבר אז על להיטים כמו "זוהי יפו", "כל חיי" ואחרים - "הורה" סימן את המשך הצלחתו של טולדנו גם בשנות ה-80. שנה לאחר מכן יכתוב טולדנו בעצמו שיר לאירוויזיון - "חי", ששרה עופרה חזה והגיע, ממש כמו "הורה" לפניו, למקום השני בתחרות.

ישנן בנות

אחד הדברים המעניינים באשר ליכולות הכתיבה של טהרלב היה, כאמור, הוורסטיליות שלהן. המשורר שצמרר רבים כשתיאר חוויות קרב עקובות מדם, יכול היה באותה המידה להיכנס לראשה של אישה צעירה ולכתוב שירים קלילים יותר, על חוויות פנאי וחברה - ממש כמו במקרה של "ישנן בנות", שכתב יורם ללחן של יאיר רוזנבלום ובוצע על ידי בנות להקת הנח"ל ב-1967. לא בטוח כמה שיר על עולמן הצר והשטחי של נשים צעירות היה מתקבל יפה ב-2022, אבל קשה להתכחש לעובדת היותו המנון ישראלי שהושר עוד שנים רבות לאחר צאתו. ב-1994 הוא זכה לרענון בדמות גרסת כיסוי של דנה אינטרנשיונל, כשעופר ניסים עיבד עבור הזמרת את אחד השירים שיהפכו למזוהים ביותר עימה.

עוד לא תמו כל פלאייך

אהבת הארץ היא אלמנט שעבר כחוט השני בין שיריו של המשורר המנוח, ו"עוד לא תמו כל פלאייך", שבוצע לראשונה על ידי להקת פיקוד צפון ב-1984, הוא דוגמה נהדרת לכך. רמי קליינשטיין הלחין אותו, בטרם עשה לו ריקליימינג והקליט אותו בעצמו ב-1996, במה שהפך להיות אז שיר מזוהה קליינשטיינית. זהו שיר אהבה אל הארץ ונופיה, אחד מני רבים שכתב טהרלב בחייו (כמו גם "קום והתהלך בארץ").

הדרך אל הכפר

לא רק שירי מלחמה, רעות ואהבת הארץ כתב המשורר לאורך הקריירה הארוכה שלו. מקום של כבוד ביצירתו תפסו גם שירי הילדים הרבים שכתב, מ"ברבאבא", דרך "שני חברים יצאו לדרך (בים בם בום)", "כולם הלכו לג'מבו", וכן פתיחים של תוכניות טלוויזיה כגון "שכונת חיים" ו"דלת הקסמים". אבל אחד השירים המפורסמים והחשובים ביותר שלו הוא "הדרך אל הכפר", שכתב יורם והלחינה נורית הירש לפסטיגל 1985. קצת קשה להאמין היום, כשעולם התוכן של שירי הפסטיגל לא בדיוק עוסקים בנושאים כבדים מדי (ויעיד על כך "שיר הסלפי" הידוע לשמצה), אבל באמצע שנות ה-80 זכייה במקום הראשון של שיר על אודות התמכרות וגמילה מסמים היה נראה עניין שגרתי למדי. זה הסיפור של "הדרך אל הכפר", אותו כתב טהרלב לרבקה זוהר, ותיאר את מסע חייה, על עליותיו, מורדותיו ומלחמתה בהתמכרות לסמים.

תמיד עולה מנגינה

בשנות ה-70 הייתה שלישיית הגשש החיוור תחנת עצירה ללא מעט לחנים שיהפכו זכורים ואגדיים, גם אם החליטו לוותר עליהם. כך היה סיפור לחנו של השיר "יש לי ציפור קטנה בלב" (שהיה לקלאסיקה של יגאל בשן ז"ל), וגם זה של "תמיד עולה המנגינה". לפעמים, מה לעשות, גם הגשש פספס. ההמנון השמח והעליז, שלחנו נכתב על ידי יאיר רוזנבלום, בוצע לראשונה על ידי להקת חיל האוויר ב-1974 וגם נכנס, כדרכם של לא מעט מהשירים שכתב ללהקות הצבאיות, אל מצעד הפזמונים של אותה השנה. צעירים רבים זוכרים אותו דווקא בשל גרסת הכיסוי שהעניקו לו האחיות שרונה ודניאלה פיק ב-2004, כשהיה שיר הפתיחה של הסדרה הקומית המצוירת "מ.ק 22". בהמשך גם הדרמה היומית האהובה "השיר שלנו" השתמשה בו כפתיח.