"וירטואוז יחיד בדורו": זאקיר חוסיין, נגן כלי ההקשה האגדי, הלך לעולמו בגיל 73

זאקיר חוסיין, נגן הטאבלה ההודי האגדי ואחד מחלוצי הז'אנר של מוזיקת העולם, הלך לעולמו אמש (ראשון) בגיל 73 מסיבוך של מחלת ריאות כרונית.

חוסיין, שזכה בפרס הגראמי על תרומתו למוזיקה העולמית, פרץ דרך בשילוב יוצא דופן של מוזיקה הודית מסורתית עם סגנונות מערביים כמו ג’אז ורוק, והפך לאחד מנגני כלי ההקשה המשפיעים בהיסטוריה.

הוא נולד במומבאי בשנת 1951 לאביו, אוסטאד אללה רח’ה, נגן הטאבלה הידוע ושותפו המוזיקלי של נגן הסיאר האגדי ראווי שנקר, שחשף את ג'ורג' האריסון ולהקת "הביטלס" מוזיקה הודית.

כבר בגיל צעיר הפגין חוסיין שליטה מעוררת השתאות בטאבלה, כלי הקשה הודים מסורתיים, שהביאה אותו להופעות בינלאומיות. בשנות ה-70 חבר לגיטריסט ג’ון מקלפלין ויחד הקימו את הרכב הפיוז’ן שאקטי, שהפך לאחד ההרכבים הבולטים במוזיקה המשלבת בין מזרח למערב.

רמי יוסיפוב, גיטריסט להקת “טיפקס”, נפרד ממנו ומשתף את "ישראל היום": "פעם, כשהיה רק ערוץ אחד, היו משדרים את תחזית מזג האוויר בסוף מהדורת החדשות, ותמיד ניגנו מוזיקת רקע. ואני, ילד בן 8 שכבר ניגן בחצוצרה, שמעתי את המוזיקה הזו וחשבתי שהיא קסומה. הייתי מחכה לסוף החדשות רק כדי להקשיב לה. רק אחרי כמה שנים הבנתי שזה היה זאקיר חוסיין עם להקת "שאקטי".

יוסיפוב נזכר: "כששמעתי אותם כנער בן 16 בשכונה בחולון בווליום גבוה, אף אחד לא הבין מה עובר עליי. כשרציתי לקנות גיטרה אקוסטית, הלכתי עם אמי לחנות. המוכר שאל אותי איזו גיטרה אני רוצה, אמרתי לו: ‘כמו של ג’ון מקלפלין, שבנו לו במיוחד’. בסוף הסתפקתי בגיטרה ב-300 שקל, שאיתה הקלטנו את ‘מגולגלים בתוך נייר עיתון’ של 'טיפקס'. נסעתי לראות את שאקטי בגרמניה, ובסוף ההופעה ניגשתי לזאקיר חוסיין, הודיתי לו על המוזיקה הנפלאה שהוא יצר במהלך השנים, זה היה רגע בלתי נשכח. זה היה חלום שהתגשם”.

יאיר דלאל, נגן העוד והכינור המוערך, נזכר במפגשים עם חוסיין ומסביר ל"ישראל היום" על גדולתו:

“זאקיר חוסיין היה נגן הטאבלה הטוב בעולם. נגינה על טאבלה זה דבר לא פשוט בכלל – זה דורש וירטואוזיות ברמה שקשה לתאר. כל אחד יכול לנגן טאבלה או לתופף, אבל אם אתה רוצה להיות טוב באמת, צריך להשקיע שעות על גבי שעות, וגם צריך את הכישרון הבסיסי, שנמצא בדי-אן-איי".

"לזאקיר היה את זה", ממשיך דלאל: "יחד עם היכולת למתוח את הגבולות של עצמו, להיות פתוח לסגנונות שונים ולשתף פעולה עם מאות מוזיקאים מכל העולם. במקביל, הוא היה קשור מאוד למסורת המוזיקה ההודית – הראגה, הטאלה, המקצבים והמנגינות – וידע ללוות את המוזיקאים הגדולים ברגש, צנעה והמון ידע".

"הוא הגיע כמה פעמים לארץ, וזכיתי לפגוש אותו. הוא גר בסן פרנסיסקו, ובאחת הפעמים אפילו הייתי בביתו בחגיגה של חברים ותלמידים שלמדו אצלו מוזיקה הודית. יצא לי לשחק איתו פינג פונג, אבל לא היה לי סיכוי – הוא היה ממש טוב בזה. זאקיר היה איש מאוד נחמד ולבבי. למרות גדולתו, הוא נשאר בגובה העיניים, פתוח ונדיב לקהל ולתלמידיו”, נזכר דלאל.

זאקיר חוסיין, שנחשב לאייקון מוזיקלי עולמי, שיתף פעולה עם גדולי המוזיקאים, בהם ואן מוריסון ויו-יו מה. מותו מותיר חלל עמוק בקהילת המוזיקה הבינלאומית והתרבות העולמית.