כבר 33 שנים שהמוזיקאי מיכה ביטון, יליד שדרות, חי עם משפחתו במושב נתיב העשרה, וכמו כל תושבי העוטף, 7 באוקטובר הפך את חייו ואת חיי משפחתו. הוא ועוד עשרה בני משפחה שהו בממ"ד 14 שעות וניצלו בנס, מהמושב שלו נרצחו 20 אנשים - בהם ארבעה חברים קרובים של מיכה שיצאו להגן על המושב: אורן שטרן, יגאל וקס, עמית וקס ודני וובק.
לאחר ששהה עם משפחתו כמעט שנה במלון בתל אביב, עבר מיכה עם בני המשפחה לפני כחודש לדירה בעיר, שם ינסו להתחיל לקיים חיים "נורמליים", עד שישובו לביתם במושב. לצד הקושי של השנה החולפת, המוזיקה הייתה עבורו מקור לנחמה, וכיום הוא מציין 30 שנות פעילות ויום הולדת 60, ומוציא את האלבום "מחכים לנס", שנוצר במהלך שלוש השנים האחרונות.
באלבום מתארחים אמנים רבים בהם אהוד בנאי, שלומי שבת, לאה שבת, חמי רודנר ומני בגר, ואותו פותח "מאש-אפ" בין שני שירים, מהמוכרים והאהובים של מיכה - "איש וכינור" ו"הצד המואר", בשילוב בית חדש שכתב לשיר שמדבר על שדרות, נתיב העשרה והעוטף נכון להיום, ובהפקה של פטריק סבג. ב-18 בדצמבר ישיק את האלבום במופע חגיגי וחגיגת יומולדת בגריי ת"א, שם יארח את חמי רודנר ולאה שבת.
"רוב השירים באלבום הם מהשנה האחרונה, שירים שעשיתי לאורך שלוש שנים ובדרך קרו לא מעט דברים, גם הקורונה, גם המבצעים הצבאיים שהיו פה בלי סוף וכמובן 7 באוקטובר, ויש לפחות ארבעה שירים שנוגעים במצב", מספר ביטון.
השם של האלבום, מחכים לנס, אני מניחה שזה קשור למה שקרה וקורה לנו.
"כן, זה משהו שכנראה לא משתנה אף פעם, גם במישור הפרטי וגם הלאומי, ובטח שעכשיו זה תופס מקום בתקופה המורכבת הזאת. לעיתים אני מרגיש שהיא לא אנושית, ללא שום קשר להיגיון המציאותי. אני מרגיש שמדברים על שבע חזיתות אבל יש אינסוף חזיתות, גם במה שאתה עובר כמי שניצל ב-7 באוקטובר, כמי שחי על הגבול כל כך הרבה שנים, עוד לפני האירוע המטורף הזה ששינה לנו את החיים. אם חשבנו שאז זה לא הגיוני ושיווענו לנס, היום זה ממש מקבל קריאה עוצמתית וחזקה, ואולי צריך עכשיו לגייס את כל העולם בשביל שיקרה פה נס".
כמוזיקאי שניצל מהטבח, כמה המקום והתפקיד של מוזיקה בחיים השתנה אצלך?
"כיוצר אני לא מצליח לכתוב שום דבר שלא קשור לחוויה הזאת, לכמיהה ולרצון לנס, אם זה לחטופים, לאובדן של חברים שלי, לגעגוע הביתה אחרי שאנחנו מפונים כל כך הרבה חודשים. יש למוזיקה מקום ענק, בחודשים הראשונים הבנתי עד כמה היא משמעותית, הייתי באבל מוחלט על החברים שלי ועל היום הזה, ממנו ניצלנו, וחודש לא יכולתי לגעת בגיטרה ואז היא הוציאה אותי, המוזיקה אמרה לי 'רק אני יכולה להוציא אותך מהמצבים האלה', והיא זו שהביאה אותי לסיבוב של הופעות בבתי חולים, אצל פצועים, בכיכר החטופים שאני כבר בן בית שם. יש בה מזור, תקווה. אני לא יודע אם היא יכולה לשנות את העולם אבל ברמה האישית היא נותנת מקום להיאחז ולהתנחם בו".
אתה מאמין שתחזרו לנתיב העשרה?
"המתווה אמור להסתיים בסוף דצמבר, אנחנו חיים ממתווה למתווה, יש לנו צעדים בוני אמון ואנחנו מאוד מתגעגעים הביתה, ומוצאים את עצמנו לא מעט בנתיב העשרה. הספקנו לארגן ולשפץ את הבית שלנו, אבל כשאנחנו מגיעים למושב המלחמה עדיין עצימה, האיום קיים, אין שום הסדר ביטחוני אז המחשבות האלה לא מרפות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו