אריק איינשטיין, אחד הקונצנזוסים הגדולים, ואולי היחידים בישראל, הלך לעולמו לפני כ-11 שנים.
יצירותיו המוזיקליות נצרבו בזיכרון הלאומי, במיוחד שיתופי הפעולה המוזיקליים עם שלום חנוך, יוני רכטר ומיקי גבריאלוב, והסרטים והמערכונים שיצר עם חבריו הקרובים מוני מושונוב וצבי שיסל ז"ל, היו חלק בלתי נפרד מהמורשת שהותיר.
אך מעבר לאמנות, אריק היה אדם שנשאר קרוב לעם ושיצר קשרים עמוקים עם אנשים שפגש לאורך הדרך. הם לא היו מפורסמים ולא היו בכותרות, אך הם תמיד נשארו בלבו - והוא בלבם.
"חלון לעולם": אריק ושי
איריס קאוון, אמו של שי מהוד השרון, מספרת על הקשר המרגש של בנה לאריק איינשטיין. שי, שבקרוב יחגוג 35, סובל מאפילפסיה קשה שפגעה בהתפתחותו והותירה אותו נכה וסיעודי. הוא לא מדבר, ומתנייד בכיסא גלגלים, אבל המוזיקה של אריק משפיעה עליו באופן עמוק.
"יש משהו במוזיקה של אריק שעושה לו קסם", מספרת איריס. "בכל פעם שהוא היה צריך לעבור בדיקות או ניתוחים, הוא היה נרגע ומסכים להיבדק רק כשהשירים של אריק התנגנו ברקע. גם היום יש לו בכיסא גלגלים טלפון עם פלייליסט של אריק".
המפגש של אריק ושי קאוון - 1998
המשפחה חיה שנים רבות בארצות הברית, אך המוזיקה של אריק נשארה חלק בלתי נפרד מחייהם. איריס אף כתבה לזמר מכתב, בו סיפרה לו כיצד השירים שלו פותחים לשי "חלון לעולם".
כשחזרו לביקור בארץ, הם הצליחו לפגוש את אריק בזמן שהקליט את האלבום "מוסקט". "כשהוא ראה את אריק ושמע את קולו, הייתה שם התרגשות שאי אפשר לתאר במילים".
אך הרגע היקר הזה כמעט ונעלם. כשחזרה איריס לפתח את התמונות מהמפגש, היא גילתה להפתעתה שסרט הצילום נשרף. "לא האמנתי – זה היה הרגע שלנו עם אריק, ולא היה מצב שאני חוזרת לארה"ב בלי התמונה הזו".
בייאוש, קאוון התקשרה לאריק וסיפרה לו את מה שקרה. "הוא היה כל כך טבעי ולא רשמי, בדיוק כמו שתמיד היה. בלי לחשוב פעמיים, הוא אמר לי 'בואו שוב'. וכך, בזכות המפגש הנוסף, יש לנו את התמונה של שי עם אריק. זה זיכרון שלעולם לא ייעלם".
"אהבה עצומה": אריק ויוסי
יוסי זאנה, כדורגלן עבר בהפועל תל אביב, מספר על הקשר המיוחד שנרקם בינו לבין אריק איינשטיין – מעריץ מושבע של הקבוצה.
"אריק היה מגיע לכל המשחקים בבלומפילד, והייתה לו אהבה עצומה להפועל תל אביב", נזכר זאנה, שמספר שכאשר הוא הורחק ממשחק או היה פצוע, הוא נהג להצטרף לאריק ביציע, והשניים היו יושבים יחד ומעודדים את הקבוצה.
"ככה נוצר בינינו קשר אמיתי. גם מחוץ למגרש היינו מבלים יחד. הוא היה מזמין אותי אליו הביתה, לכתר המזרח, אפילו בא לבקר אותי בבית חולים כשנפצעתי.
"בכל פעם שאני שומע את אריק ברדיו, עולה בי התרגשות גדולה, יורדות לי דמעות, כל הגוף מתמלא צמרמורת – זה החבר שלי, זה אריק", מספר זאנה. "אמרתי לו שיילך לרופא בגלל הכאבי גב שלו, והוא סירב, הוא פשוט התבייש".
זאנה גם נזכר באהבה הגדולה של אריק לספורט, עד כדי כך שהיה מתקשר אליו בארבע לפנות בוקר, מזמין אותו לצפות במשחקי NBA. "הוא ידע הכל על ספורט", אומר יוסי בחיוך.
בשנת 1993, כשאריק צילם את סרטו "כמו גדולים 2", הוא הזמין את בתו של יוסי, מאיה, להשתתף בצילומים. וכמובן, היו גם רגעים שלא ישכח, כמו זה שבו קיבל טלפון מאריק לאחר זכיית הפועל תל אביב בגביע המדינה. "הוא ביקש שאביא את הגביע לכתר המזרח, וכשהגעתי כולם כבר חיכו לי שם, הייתה שמחה אדירה".
יוסי, שהיה חלק מהחבורה הקרובה של אריק, מתאר את הנוכחות של אריק ביציע האוהדים באצטדיון. כששואלים אותו איך זה לשבת לצד אריק במשחקים או לשמוע אותו שר "אדומה שלי" – שיר אהבה נלהב להפועל תל אביב, הוא מחייך ואומר: "אולי קצת מוזר לשיר שיר אהבה לקבוצה, אבל בשביל אריק, הפועל הייתה באמת האור שבחיים שלו".
"מתגעגע אליו": אריק וניסים
ניסים שמאי ואריק איינשטיין היו חברים קרובים כמעט 40 שנה, כשאריק נהג להגיע כמעט מדי יום ל"כתר המזרח" – המסעדה שהקימו הוריו של ניסים. "להכיר אדם כמו אריק זו חוויה של פעם בחיים", אומר ניסים בהתרגשות. "הוא היה סמל תרבותי, ואני מתגעגע אליו כל יום". ניסים מספר שהקשר ביניהם התחיל עוד בתקופה שהוריו ניהלו את המסעדה, והלך והעמיק עם השנים. "הייתה אפילו פעם אחת", הוא נזכר, "שביקרתי בבית של אריק, ואמו אמרה לי: 'ניסים, אתה לא חבר של אריק – אתה אח שלו'".
הצלם הכי קרוב: אריק ואבי
אבי ולדמן, הצלם הקרוב ביותר לאריק איינשטיין במשך שני עשורים, מספר על הקשר יוצא הדופן ביניהם: "הייתה לי ילדות לא פשוטה, וכבר מגיל 13 מצאתי את עצמי מתנתק לעולם של אריק – שומע שוב ושוב את השירים שלו, מוצא מפלט בקול שלו. כשהגעתי לתל אביב בגיל 23, לא דמיינתי שתוך זמן קצר אהפוך לצלם הכי קרוב שלו, מלווה אותו באלבומים, סרטים, ומפגשים חברתיים. במשך 20 שנה, היינו כמו משפחה.
"יום אחד נכנסתי לאולפן, עצבני מהחיים. הייתה לי חברה אז, מפיקת תקליטים, ושנינו לא היינו טיפוסים קלים. באותו יום ישבתי על הרצפה והייתי בדיכאון רציני. אריק נכנס, ראה אותי ככה, התיישב לידי ושאל מה קרה. סיפרתי לו – פשוט הוצאתי הכל, והוא פשוט ישב והקשיב. אחר כך, מיכאל תפוח אמר לי, 'ולדמן, צריך לצלם'. אבל אריק אמר להם: 'עזבו אותו, תנו לו את הזמן שלו, הכל בסדר, הוא יצלם עוד מעט'. הוא ידע איך לתת מרחב ומקום, בלי לשפוט, עם כל כך הרבה הבנה ואנושיות".
וכמובן, אי אפשר לשכוח את הברכה המפורסמת שהעניק אריק לחמתו של אבי, שביקש את ברכתו של אריק לכבוד יום הולדתה: "בסה"כ ביקשתי ממנו ברכה, זה מה שיצא".
ולא רק ברגעים כאלו. ולדמן נזכר במפגשים פשוטים ביניהם, כשהיו יוצאים להקרנה בסינמטק, רק הוא ואריק. "הגענו יחד, והוא חיבק אותי כל הדרך. כל הצלמים היו שם, ואחד מהם סימן לי לזוז הצידה כדי שיוכלו לצלם את אריק עם סימה. אבל אריק המשיך ללכת איתי מחובק, לא היה לו אכפת מהצילומים. זה היה הוא, כזה אותנטי וכן, תמיד נותן לכולם להרגיש שהם חשובים".
"אוהב אותך"
גם בתקופות של הקלטות שירים, אבי ולדמן שהה עם אריק איינשטיין במשך חודשים באולפן, מלווה אותו ברגעי היצירה האינטימיים. הוא זוכר במיוחד את הגרסאות המוקדמות של השירים שנוגנו שם, ואת האווירה שהייתה מלאה בהומור והשראה.
"גם בשיר 'בגללך'", הוא נזכר, "אריק נתן לי דף עם מילים משונות שהיה כתוב עליו: 'כמו קוסם ששולף שפן, כמו אסטרונאוט אבוד בחלל'. לא הבנתי על מה השיר הזה. אוהב אותך? אוהב אותך? לא היה לי מושג".
רק מאוחר יותר, כששמע את השיר המוגמר, הבין אבי שמה שהיה בידיו הוא אחד הלהיטים הגדולים של אריק. "זה היה מדהים להבין שהטקסט הזה, שפשוט שכב אצלי, הפך לחלק מההיסטוריה המוזיקלית של ישראל".
"נסעתי כבר 15 פעמים ולא מצאנו את אריק," מספר סימון על המרדף שלו אחר הזמר האהוב ב-1983. "החבר שלי כבר התייאש, אמר לי 'מספיק, לא נוסעים יותר'. אז אמרתי לו שזו הפעם האחרונה, ואם לא מוצאים את אריק – נוותר." הפעם ה-16 הייתה שונה. כשהגיעו ל"כתר המזרח" בתל אביב, הבחינו ביצחק קלפטר, ושוחחו איתו רגע לפני שהתייאשו – ואז, לפתע, הופיע אריק עצמו, התיישב לידם והצטרף לארוחת הצהריים.
מאז אותו מפגש ב"כתר המזרח", אריק וסימון שמרו על קשר טלפוני. כמה שנים לאחר מכן, כשסימון שמע על חתונתה של יסמין, בתו של אריק, באולמי נוף בירושלים, הוא החליט להגיע. "שיחדתי את השומר כדי להיכנס", מספר סימון. לאחר שנכנס, ניגש אליו אריק, זכר אותו מיד ואמר לו: "בוא שב איתי קצר". סימון, שביקש רק להצטלם איתו, הרגיש תחילה שלא נעים לו, אך בסופו של דבר ישב איתו כמה דקות, ושמר את הרגע הזה לעד.
"אז אתה לא יוצא מהבית שלי"
בשנת 1996, כשעבד סימון דוויק ברדיו ירושלים, הוא יזם מרתון מיוחד של 16 שעות שהוקדש לשירים של אריק איינשטיין. "ניסיתי להשיג ראיון איתו", הוא מספר. "התקשרתי ליחצנית שלו, מירי בן-יוסף ז"ל, אבל היא אמרה לי שאריק לא מתראיין לתחנות אזוריות". למרות התשובה המאכזבת, סימון הצליח להשיג את מספר הטלפון של אריק באופן אישי. "דיברנו בטלפון במשך 20 דקות או אולי קצת יותר, בעיקר על הבנות שלו שגרות בירושלים. סיפרתי לו שיש לי תקליט של אבא שלו ביידיש, והוא ביקש שאביא לו אותו לתל אביב".
סימון נסע לתל אביב עם התקליט, אך כשהגיע וניסה למסור אותו, אריק רצה לשלם לו. "אמרתי לו שאין סיכוי, אני מעריץ שלו ואין לי סיבה לקחת כסף. אז הוא אמר לי בצחוק: 'אז אתה לא יוצא מהבית שלי'. עניתי לו שגם זה בסדר מבחינתי", מספר סימון בחיוך. לאחר שיחה נוספת, סימון ביקש מזכרת אישית מאריק, וזה נתן לו כמה פריטים מיוחדים. "מאז היינו מדברים בטלפון כמעט בכל חג, ונפגשנו עוד חמש פעמים בתל אביב".
הקשר נמשך עד ספטמבר 2013, אז דיברו בפעם האחרונה. "הצעתי לו לבוא לבקר אצלי בבית, והוא אמר שהוא עסוק בעניינים אישיים אבל יוכל להגיע בנובמבר. הוא היה במצב רוח טוב וסיפר לי שהוא אמור להתחיל לכתוב טור ספורט בעיתון 'מעריב'. לצערי, זו הייתה השיחה האחרונה שלנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו