בקיבוץ גבע מכשירים את הדור הבא של הגבעטרון

אי אפשר לדבר על קיבוץ גבע מבלי להזכיר את להקת הגבעטרון, מהאייקונים הוותיקים בתרבות הישראלית, שגבע, כידוע, עבורם הוא הבית. בעוד הלהקה פועלת במרץ גם היום, דור ההמשך שלה הולך ומתבסס בקיבוץ, בו המוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהחיים.

אחד היוצרים שממשיך את דרכה של הלהקה ותחת השראתה, לצד יצירה מקורית משלו, הוא סוף סלע, בוגר להקת הנחל והאקדמיה למוזיקה בירושלים, בן הקיבוץ. הוא מספר: "הקיבוץ עודד מאוד למוזיקה, שהייתה חלק מכל אירוע ופעילות. היינו קבוצה של נערים שניגנו ביחד, והקיבוץ עזר לנו ונתן לנו מקום לחזרות. עבדנו אז עם מני בגר כמפיק מוזיקלי והשתתפנו בתחרויות. לפני כעשר שנים, גדעון גוריון, מנהל וזמר בלהקת הגבעטרון, פתח בגבע את יקב הגבעה עם ערבי שירה בהנחייתו ובהנחיית רוני יוניש מהגבעטרון. אותם ליוו שלישיית נגנים צעירים מהקיבוץ; לירן סלע, נרי רבי ואני. הערבים הפכו להיות פופולריים ואנשים הגיעו מכל רחבי המדינה. שלישיית הנגנים הפכה לחלק מהותי מהערבים והובילה את שירי הזמר הישנים והנוסטלגיים".

סוף אף התארח במופע החגיגי של הגבעטרון באולם בת הגלבוע כבר בשנת 2014, כשהם חזרו למופעים הגדולים, איתם המשיך גם מאוחר יותר במופע המשותף עם ירדנה ארזי. "העבודה ביקב לגמרי פיתחה אותי מוזיקלית", הוא מספר. "זאת הייתה חשיפה למוזיקה מיוחדת ארץ ישראלית מבוססת על שירים רוסיים ועל שירי משוררים גדולים. אהבתי הרבה למוזיקה היא חלק מהחינוך הזה שגדלתי עליו, וגם מהאהבה למוזיקה שקיבלתי מאמא שלי. באחד המופעים עם הגבעטרון בו היא נחכה, הקדשתי לה את השיר 'עיניים שלי'. זו הייתה אחת ההופעות האחרונות שלי שהיא הגיעה אליה לפני שנפטרה".

סוף הספיק להוציא אלבום בכורה עם עשרה שירים מקוריים שנקרא "זה לא שלא ידענו" בהפקתו של שי ברנדר, בו הוא משלב סגנונות מוזיקליים שונים; השפעות מהקיבוץ עם ניחוח ישראלי לצד קאנטרי ורוק. הוא הופיע בפסטיבלים רבים עם אמנים שונים, בהם אנסמבל גלעד אפרת, מאיה אברהם, פרופ' יוסי גמזו, שלישיית שריד, תזמורת סימפונט רעננה, דני בסן ועוד.

יחד עם בו דודו, המוזיקאי לירן סלע, שותפו ליצירה, השניים הופיעו בכל רחבי הארץ ובעמק יזרעאל בפרט. ב-8 באוגוסט יופיעו במועצה האזורית מגידו עם מיטל טרבלסי במופע משירי לאה גולדברג.

"לגדול במקום שבו יש להקה כל כך מושרשת בתרבות הישראלית דחף אותי להתקדם ולהתפתח מוזיקלית. הרבה משירי האלבום שלי נכתבו בקיבוץ לאורך השנים, והולחנו בפסנתר בחדר האוכל או במועדון לחבר", מספר סוף. "כיום כמובן שאנחנו בקשר מעולה, ואפילו התייעצתי הרבה עם גדעון גוריון, מנהל הגבעטרון ואחד הזמרים הוותיקים והבולטים בהרכב, לגבי השירים באלבום וההוצאה שלו לאור.

"למרות שהאלבום מערבב ז'אנרים, אני חושב שמי שיקשיב לו יוכל למצוא בקלות את הרפרנסים המוזיקליים והטקסטואליים למקום שבו גדלתי. בנוסף, גם עטיפת האלבום צולמה בשדות הקיבוץ עם האופניים של אמא שלי ז"ל".