ריטה מרימה את המורל: "לא צרחות של שמחה - אבל עם אור, אופטימיות ושעשוע"

לא עוצרת: כבר כמעט ארבעה עשורים ריטה לא מפסיקה להמציא את עצמה מחדש. עכשיו היא עושה את זה עם אלבום חדש - "Duende", שיתוף פעולה עם המפיק המוזיקלי אייל ליאון קצב (ELK) שהתחיל כבר לפני שמונה שנים.

המוטיב של האלבום הוא חופש - חופש מוחלט מחוקים, ממקצבים, משפה ומסגנון. האלבום יוצא במקביל גם על גבי תקליט ויניל אדום ומהודר, והוא מסע מוזיקלי בין שפות ותרבויות. יש בו 12 שירים בשבע שפות - אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, פרסית, ערבית ואפילו קצת הודית.
לרגל יציאת האלבום שוחחנו עם ריטה ואייל על החיבור המסקרן בין השניים, וגם על המשמעות החדשה שקיבלה המוזיקה בימים הקשים שעוברים על כולנו.

"ההיכרות בינינו היתה דרך המופע 'One', אבל האלבום הזה בכלל התחיל בפגישה על משהו אחר לגמרי", מספרת ריטה איך נולד שיתוף הפעולה. "ישבנו באולפן של אייל והוא השמיע לי שיר שכתב והלחין, באמת משהו קסום, ושאלתי אותו אם יש לשיר הזה זמרת. כשהוא אמר שלא, אמרתי לו - אני הזמרת.

"בעצם הזמנתי את עצמי, ואז הוא הציע שנעשה אלבום שלם כזה, שבו נכתוב, נלחין, ניצור ונפיק יחד. אמרתי לו שאני לא יודעת להלחין, אבל הוא אמר - את יודעת להלחין, את רק לא יודעת שאת יודעת. נכנסנו לאולפן של אייל והחלטנו שאנחנו יוצרים מתוך המקום הכי חופשי, אותנטי, ילדותי, מחויך ומשועשע, בלי קונספט.

"אייל מוצאו מעיראק, ואני מאיראן, ואף על פי שהוא כל החיים היה אלטרנטיב, המפגש בינינו הביא את האנדלוסי ואת הצועני. השירים התחילו מלחנים ומקצבים, ואחר כך שרנו בג'יבריש וניסינו לפענח לאיזו שפה מתאים הג'יבריש. אם היתה שפה שלא הכרנו, אז היינו פונים למישהו שיכול לכתוב את מה שאנחנו רוצים. הדבר שריחף מעל הכל היה שהטקסטים יעסקו באופטימיות, בשמחה ובהבעת הטוב".

שחקנית מדהימה

"מההיכרות שלי את ריטה ידעתי שהיא גם שחקנית אדירה", מצטרף אייל. "מה שקרה, כשאלתרנו, היה שהיא יצרה שפה משל עצמה. היא הביאה את הסאונד של עצמה לשירים, ותוך כדי תנועה זה קיבל שפה והפך למשהו אוריינטלי של שנינו.

"הדברים קרו ללא תכנון, ללא בריף, תוך כדי תנועה. אני מעריץ את השחקנית שהיא, היא הכי מדהימה שיש, אבל שמתי את כל זה בצד כשהחלטנו להיפגש לכמה פגישות ולראות מה קורה. והניסוי הזה, ששנינו לא עשינו מעולם לפני כן, פשוט עבד. כבר בהתחלה ראינו שאנחנו נהנים, ושזה תופס תאוצה ושפה משלו, וניתבנו את זה בהמון הנאה ובלי שיפוטיות".

שמונה שנים עברו מאז נפגשתם ועבדתם על האלבום הזה. למה חיכיתם כל כך הרבה זמן?

ריטה: "התחלנו לעבוד על האלבום הזה בזמן שהקלטתי את 'ניסים שקופים'. שם הכל היה מאוד מוקפד, קלאסי, כל מילה נשקלה. 'Duende', שיצר את עצמו בספונטניות, באמת כבר היה מוכן, אבל כבר תשע שנים לא הוצאתי אלבום בעברית, ולא רציתי להוציא אלבום בשפות אחרות מלבד עברית. מצאתי את עצמי עם שני אלבומים מוכנים, החלטנו להוציא את 'ניסים שקופים' והתכוונו להוציא את 'Duende' בהמשך. ואז פרצה הקורונה, והדבר נדחה - ואז המלחמה הגיעה, ובאמת לא היה לזה מקום".

המוזיקה היא נשימה

את האלבום הזה, שיוצא בלי חוקים, אתם מגדירים ככזה שהשירים בו עוסקים באופטימיות ושמחה. התקופה שבה הוא יוצא היא אחת מהתקופות העצובות שידענו. מה גרם לכם להוציא אותו בכל זאת?

ריטה: "בתקופה הזאת הכל כואב, מדמם ועצוב, ולא היה לאלבום הזה מקום. את המקום תפסו השירים הישראליים בעלי המשמעות, ועברתי ממקום למקום כדי לחבק את הלב של האנשים ולהחזיק את הפחד ואת הכאב ביחד איתם. אחרי כמה חודשים לא רק אני והצוות שלי היינו זקוקים למוזיקה שתרפא אותנו, אלא גם הקהל. ראיתי עד כמה האנשים זקוקים לזה, צמאים למשהו שיזיז אותם מהמקום.

לא האמנתי שאוכל טיפה לנשום - אבל המוזיקה נתנה לי את הדבר הזה, כדי שאוכל לחזור בחזרה ולשאת את הכאב ואת הצער. לפני חודש הרגשתי שהמוזיקה הזאת יכולה להביא קצת אור. אלה לא צרחות של שמחה, אלא משהו עם אופטימיות, ממקום קצת משועשע. אנחנו גם זקוקים לדבר הזה - שהוא לא צעקני, אלא נוגע ללב. משהו בתדר אחר, תדר של אופטימיות".

אייל: "שפיות היא גם שמחה, ובאיזשהו מקום זו בחירה באיזון מסוים. האלבום הזה הוא מאוד יצרי, אבל הוא מכיל המון דברים אחרים, גם כאב. יש במוזיקה הזאת תדר שמעניק שפיות".