יובל דיין: "במלחמה הזאת הבנתי מחדש את המהות שלי כזמרת"

לצד רעמת התלתלים המפורסמת, הקול הצלול והחיוך המואר, מסימני ההכר של יובל דיין, הזמרת גרסת 2024 היא אמנית בתהליך חיפוש שמוצאת שביל חדש בעולם הדתי והאמוני שלה.

היום יוצאת לאור האמירה המוזיקלית שלה, האלבום החדש "תישארי את", שבו לראשונה היא עומדת מאחורי כתיבת כל השירים ומגישה טקסטים מתוך עולמה הפנימי. על האלבום עבדה עם המפיק המוזיקלי פטריק סבג, ומשולבות בו גם נגיעות אלקטרוניות מסקרנות. ממנו יוצא היום גם הסינגל "איפה אתה", שאותו תבצע יחד עם שאר להיטיה במופע העשור באמפי שוני ב־28.8.

"להצליח לדייק את האמירה שלי זו התפילה שלי כיוצרת", היא מספרת, "ובתהליך היצירה של האלבום הזה הרבה פעמים הגענו לאולפן והמיקרופון אפילו לא נפתח. פשוט ישבנו ודיברנו על הרצון הזה, ואחרי לא מעט שיחות והתבוננויות השירים ממש נולדו שם, ונכתבו באולפן".

האלבום היה מוכן לצאת עוד לפני שפרצה המלחמה וטלטלה את חיינו.
"נכון, הוא היה אמור לצאת ב־10 באוקטובר, הכל היה מוכן, תוכנן מופע השקה לציון עשור מאז האלבום הראשון ואז ־7 באוקטובר הגיע והיה ברור ששמים הכל בצד".

ומה את עושה בחודשים האלה?
"במלחמה הזאת הבנתי מחדש את המהות שלי כזמרת. אנחנו חיים בעידן שאת מרגישה שלהכל יש תחליף. התרבות הולכת ונהיית מהירה, ועוד לפני המלחמה היה לי חשוב להוציא את האלבום מהמקום שלי, ההתבוננות העמוקה שלי, להוציא שירים במטרה שיישארו ולא כתהליך אינסטנט.

"זה שיח פנימי שהיה אצלי עוד קודם ומאז 7 באוקטובר הוא כמובן התעצם. הגעתי לכל מי שביקש. זה להופיע בבית חולים ולשמוע את סיפורי הגבורה, לפגוש משפחות של חטופים בשבי שמספרות שיקיריהן אוהבים את השירים שלי, ואת מבינה כמה השירים הם באמת נצח ויש משמעות למילה, וכמה הם נותנים כוח לבנאדם שהגן עלי במלחמה. מבחינת היצירה הייתי בקיפאון מוחלט ורק בשבוע שעבר הצלחתי להתחיל לכתוב משהו".

המסע רק מתחיל

מתי הבנת שאת רוצה להוציא את האלבום שחיכה בצד?
"הייתי בטוחה שאני שומרת אותו לסוף המלחמה, כי אין לי מה לחגוג כשיש מצב כזה במדינה, ואז הוצאנו את 'איפה אתה' שמאוד מתקשר עם המציאות של החטופים והחיילים. זו תקופה מטלטלת, נעים בין שמחה ועצב, והגעתי למסקנה שמה שאני יכולה לתת עכשיו לקהל זה עוד חתיכה מהלב שלי. המוזיקה זה מה שמחזיק אותי ושומר עלי באמת עם נקודת אחיזה, והבנתי שלהוציא אלבום זה לא להתנתק ממה שקורה במדינה אלא לתקשר אותו.

"יש שם שירים שמדברים את הדבר הזה, שירים שמקבלים משמעות חדשה, שאני רוצה לתת לאנשים. הבנתי את המשמעות של השירים במלחמה הזאת, לשבת עם משפחה מבארי בבית חולים ליד מיטת האב הפצוע ולא לדבר, פשוט לשיר. הסכרים נפתחים, מתחבקים ובוכים, זה מעבר לכל מילה שאגיד".

רגע לפני שנכנס חג השבועות שיתפה דיין באינסטגרם שלה בפוסט אישי שתיאר את המסע המורכב שהיא עוברת, כאישה יוצרת בעולם דתי. "אני לא רוצה להפסיק להתפלל, לשמור שבת, ללכת בצניעות או לשמור נגיעה. אני אוהבת את האדמה בעולם הדתי והאמוני שבניתי בי, ביגיעה ובאהבה רבה. אני פשוט רוצה להשקות אותה במים חדשים", כתבה.

"ממש התלבטתי אם לכתוב את זה", היא משתפת, "אני אדם שמתבונן וכותב ועובר תהליכים, ואמרתי שבמקום להרגיש שאני לא פה ולא שם, יש לי יתרון שאני יכולה להיות גם וגם, במקום להגיד: כשאני בעולם הדתי - אני לא 100 אחוז, וכשאני בעולם החילוני - אני הדתייה שבחדר. המתח הזה עייף אותי, ואני עובדת על לשחרר אותו ביני לבין עצמי, בין העולמות, ולהבין שחלק מהמסע שלי, אולי התפקיד שלי אפילו, זה להראות שאפשר לעמוד בזה.

"בסוף אני עולה לבמה, מנסה לעשות רק טוב, והולכת על פי הלב שלי. פתחתי את זה כי זה מתחולל בתוכי בווליום גבוה בתקופה האחרונה. אני אולי לא משתפת את הקהל שלי בקרמים שאני מורחת או במסעדות שבהן אני אוכלת, אבל הקהל שלי הולך איתי הרבה שנים וזה מחייב אמון. אני מתחייבת לומר את האמת. זה החלק שלי בברית איתו".

"פסיפס עדין"

את מאמינה שדברים שאמרת יכולים לסייע באיחוי הפצעים שלנו?
"אני מקווה שאני מקיימת את התפקיד שלי כראוי. בסופו של דבר אנחנו אנשים, מעבר לכל תפיסות העולם. עם ישראל זה פסיפס עדין ואנחנו חייבים לשמור עליו. כאזרחית במדינה וכזמרת יוצרת התפקיד שלי זה לשמור על הדבר הזה".