"המצב על הפנים, אין יום שבו אני לא מדבר על המלחמה או על החטופים"

תומר ישעיהו הוא דמות יוצאת דופן בתעשיית המוזיקה הישראלית: לאחר שבחודש שעבר הוא הוציא לאוויר העולם את "בסוף זה אנשים", אלבום האולפן השמיני שלו - הוא מוכיח כי אפשר ליצור מוזיקה חדשה כמעט ללא הפסקה, מבלי שהנפלאות והרעננות הנלוות אליה ייפגמו, ולו במעט.

"אמנם הוצאתי ב-2022 אלבום עם אלון עדר ואי.פי משלי, אבל אני מרגיש שלא יצרתי אלבום כבר זמן רב, די לקחתי פה את הזמן", הוא מספר בראיון מיוחד ל"ישראל היום", לכבוד צאת אלבומו החדש, אותו ישיק בשתי הופעות מיוחדות, אחת ב-22 ביוני ב"צוללת צהובה" בירושלים והשנייה ב-26 ביוני במועדון "החלוץ 33" בבאר שבע.

"אולי יש בי משהו שמפחד ליצור מוזיקה. אני חושב שזה משהו שקיים בכל מי שמתעסק באמנות. זה פחד שעם השנים אני מגלה שהוא יותר ויותר עמוק, והשירים עוזרים לי, היצירה עצמה עוזרת", אמר. "אם אני יודע שהשירים הגיעו לאנשים והצליחו לעשות להם טוב, לגרום להם להרגיש טוב יותר עם עצמם - אני מרגיש שהצלחתי לעבור שלב בהתמודדות עם הפחד. אני מקווה שאוכל להמשיך בכך, שיהיה לי מקום לצמוח, כי הראש שלי עסוק כל הזמן במוזיקה ואני מאוד רוצה להמשיך בזה".

חזרה לפשטות

ישעיהו מגדיר את "בסוף זה אנשים" כאלבום שבו הוא חוזר לשורשים שלו, אל השנים שבהן הוא עוצב כאדם וכמוזיקאי - דבר שבולט מאוד בנגינתו המופלאה בבוזוקי, שבו הוא מנגן כבר שנים רבות ושהפך למוטיב בולט במגוון יצירותיו.

"הפעם חיפשתי משהו יותר פשוט, ואני מרגיש שהבוזוקי מעניק לאלבום משהו אוריינטלי. הוא גורם לי להרגיש שלאט-לאט אני מתחיל למצוא פינה יותר מדויקת עבורי", הוא אומר. "כשאני מנגן בו - אני לא חושב על שום דבר אחר. רציתי להעביר בשירים תחושה של חופש, ולדעתי הבוזוקי מאפשר זאת".

מי שהיה שותף מרכזי ביצירה של האלבום הוא המוזיקאי הוותיק עמיר לב, שכתב את כל שירי האלבום לצד ישעיהו, למעט אחד ("ילד זהב" המרגש, שאותו ישעיהו כתב כשבנו היה בן חודש: "כיום, כשנתיים אחרי, כשבני גדל, אני מוצא שוב קשר לשיר הזה").

כמי שעבד איתו כמעט עשור, לישעיהו יש רק מחמאות לחלק ליוצר האגדי: "הוא מורה שלמדתי ממנו המון, ואני עדיין לומד ממנו. אני מערב אותו המון בעבודה על האלבומים שלי. אין אדם שמרשים אותי יותר ממנו", הוא מפרגן. "הוא רואה אותי, ואם אני מפספס ביצירה - הוא מייד מתקן אותי. אני אוהב אותו מאוד, ואין לי ספק שזכיתי לעבוד איתו".

אי אפשר לא לשאול אם האלבום נכתב לפני אירועי 7 באוקטובר.
"המצב הקולקטיבי משפיע על המצב האישי בכל התחומים, ואין יום שבו אני לא מדבר על המלחמה או על החטופים. זה נוכח מאוד בחיים שלי, ואני חושב שהאלבום בעצם נוצר סביב הנושא הזה - גם אם הוא נכתב לפני שפרצה המלחמה. לא משנה איך נסובב את זה - המצב על הפנים, ואין לנו ברירה אלא לעבור אותו. אני מופיע מדי פעם מול חיילי מילואים, ומרגיש שהביחד הזה עוזר קצת".