אחרי המלחמה הזאת יהיו הרבה מאוד אנשים שנצטרך לחיות לאורם. אנשים שזינקו בשבילנו לתוך לב המאפליה של עזה בשביל למגר את הרוע הבלתי נתפס של אויבינו.
חלקם לא חוזרים, חלקם חוזרים פצועים בגוף או בנפש. כולם לא שאלו שאלות אחרי 7 באוקטובר, והתייצבו כאיש אחד. את חלקם, בעיקר את חיילי המילואים, אני זוכה לפגוש בהופעות בשטח בכל רחבי הארץ.
אבל מה זה אומר "לחיות לאורם"? את התשובה אני לוקח מיאיר ויזנר. יאיר היה חלק מכיתת הכוננות שהצילה את קיבוץ כרם שלום בקרב עיקש מול מחבלים, שהיו רבים יותר וחמושים יותר ושגורם ההפתעה היה לצידם. יאיר חיסל לא מעט מהם, עד שנפצע קשה בידיו מטיל RPG.
הוזמנתי על ידי אחותו חנה לבקר ולנגן בחדרו בבית החולים תל השומר, וכך נפלה בחלקי הזכות להיות חלק מהרגע שבו יאיר הוכיח לכולנו שהוא מסוגל עדיין לנגן במפוחית שלו, מפני שמפוחית זה כלי שמנגנים בעיקר עם הרוח.
בין השירים דיברנו לא מעט, ואחד מהדברים שהוא אמר לי ושהולכים איתי מאז היה זה: "אתה יודע, זה קרה לנו בשמיני עצרת, ועל שמיני עצרת נאמר שאלוהים 'עוצר' את עם ישראל עוד יום אחד אחרי שבעה ימים בסוכה, מפני שהוא אומר להם 'קשה עלי פרידתכם'. בשמחת תורה השנה זה קיבל עוד משמעות: אלוהים כאילו אמר לנו: קשה לי שאתם נפרדים זה מזה...".
ישראל היא קו התפר בין המזרח למערב, העתיק והחדש, המסורתי והמודרני. אבל אנחנו לא ניתן יותר לתפר הזה להפוך לשבר.
לא ניפרד יותר כפי שנפרדנו ביום כיפור שלפני שמחת התורה שהפכה לעצב נורא, כי האנשים שנכנסים בשבילנו לעזה מגיעים מכל שדרות העם, ולחיות לאורם זה אומר לזכור תמיד, מעל לכל המחלוקות, את שותפות הגורל של העם היהודי שכל כך ברורה לנו דווקא היום.
הביאה לפרסום: מאיה כהן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו