בתחילת נובמבר יתקיים במועדון צוותא בתל אביב פסטיבל הגיטרה הבינלאומי' "אני גיטרה", אלא שבשונה מאירועים רבים שהתקיימו בשנים האחרונות, נגנית הגיטרה היחידה שתופיע בכל ארבעת ימי הפסטיבל היא קרולינה.
כדי להבין את הפערים בייצוג נשים בפסטיבל צריך לראות את המספרים: ארבעה ימים, שבעה מופעים, 18 מוזיקאים גברים וקרולינה אחת. הייצוג הנשי העלוב בפסטיבל הגיטרה הזה הוא חריג. בשנתיים האחרונות, בעקבות טענות ומחאות מצד מוזיקאיות וגורמים נוספים, המודעות לנושא גברה, ונראה שפסטיבלי המוזיקה הגדולים בישראל מגדילים את הייצוג הנשי.
זמן קצר לאחר פרסום תוכנית הפסטיבל נשלח מכתב זועם מטעם עמותת "קדמה - לקידום נשים ונערות במוזיקה" לחברי ולחברות דירקטוריון צוותא. "אנו מבקשות להביע את מחאתנו, את התסכול והמבוכה שאנו חשות לנוכח היעדרן של גיטריסטיות מהארץ ומהעולם בפסטיבל", הן כותבות ומוסיפות: "עצוב לראות שדווקא בימים אלו, שבהם המרחב הליברלי ועימו הייצוג הנשי מאוימים עד כדי חשש ממשי להדרת נשים מהמרחב הציבורי, מועדון 'צוותא' התל־אביבי מקיים פסטיבל גיטרה בינלאומי שהגיטריסטיות נעדרות ממנו כמעט כליל", אומרת הדס טריינין, ממייסדות "קדמה".
מצוותא נמסר: "אנחנו מכירים בחשיבות של קידום יצירה נשית וייצוג שוויוני, ובכל הפקה שבה הדבר מתאפשר ניתנת תשומת לנושא בבניית התוכנית האמנותית. לעיתים, כמו במקרה של הפסטיבל, מיעוט הנגניות שיכולות להעלות מופע אינסטרומנטלי לא מאפשר לנו לאזן בין הצורך בגיוון מגדרי לבין הצורך למכור כרטיסים. עם זאת, לקראת הפסטיבל נעשו פניות לכמה אמניות, שלא הבשילו מסיבות שונות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו