נונו בראיון מיוחד: "הוצאתי אלבום, הוא הצליח, אבל מה הלאה?"

"נונו קרתה במקרה", מספרת הזמרת נעמי אהרוני גל, שתחגוג בסוף השבוע את יום הולדתה ה־25. "תכננתי להיות נעמי, עבדתי על שירים, ואת נונו עשיתי לכיף, עם חברים. כשנונו הצליחה אפילו לא הגדרתי אותה כדמות. זה לא שיש את נעמי ויש את נונו. נונו היא המוזיקה המצחיקה שנעמי עושה לכיף שלה עם חברים, ובגלל שזו מוזיקה קיצונית עם ביטים - הרגשתי שאני צריכה להתלבש אחרת, לעשות לוקים", היא מספרת בראיון ל"ישראל היום", שיתפרסם במלואו ביום שישי במוסף "שישבת".

"אני כותבת על החיים שלי, לא ממציאה עולם חיצוני. זו הפריזמה שלי כנעמי, שאותה אני יוצקת לדבר הזה שנקרא נונו. יש לי עוד שירים, שאני יודעת שכשהם ייצאו הם יכולים להיות תחת השם נעמי. אני לא מפחדת מזה, אלא פשוט מתרגשת עכשיו ליצור מתוך נונו, זה מדליק אותי".

איך באמת הגיע השם "נונו"?
"בגלל שעשיתי מוזיקה אחרת, הרגשתי שאני חייבת לתת לזה שם אחר. הסתובבתי עם רשימת שמות כמו 'חמגשית' ו'דה לה אומה', שהגיע לטופ, אבל כשאף חברת הפצה לא רצתה להפיץ את השיר 'בנים' ונרשמתי בעצמי באינטרנט כדי להפיץ אותו - השם 'דה לה אומה' פתאום הרגיש לי מסובך, ו'נונו', שהיה אחד מהשמות ברשימה, הרגיש קליל ומתאים".

בעולמות הטיקטוק והאינסטגרם, כשבכל "בוקר ציח וצח" פורצת תגלית רשת שמנסה לשרוד את מלחמת הלייקים, נונו כבר הגישה קבלות והוכיחה לעולם המוזיקה הישראלית שלא מדובר בטרנד חולף. בקרוב היא תגיע לאחד מהשלבים הקריטיים בקריירה של אמן - מבחן האלבום השני.

בשנה האחרונה זכית בשלל תארים והגדרות, שמכניסים אותך למשבצת "הדבר הלוהט והנכון" של הרגע. עד כמה זה מלחיץ?
"עם המחמאה שיש בזה, שהיא מרגשת וכיפית, מגיע גם הרבה משקל על הכתפיים. חובת ההוכחה היא מאוד גדולה. מבחינתי לכל סינגל יש את המשקל הזה, את הגושפנקה שאת רוצה לקבל. כשהוצאתי את האלבום הראשון רציתי שיקבלו אותו וירגישו אותו כאלבום, כיצירה אחת עם סיפור, זה היה חשוב לי. קיבלתי את הגושפנקה הזאת, אבל הבנתי גם שאי אפשר לנוח בעולם הזה או להגיד 'זהו, הגעתי למקום שלי'. תמיד צריך לראות שמה שאת עושה עדיין רלוונטי, שאנשים מתחברים.

"הוצאתי אלבום, הוא הצליח, אבל מה הלאה? מה עם השיר הבא? מה עם עוד שנה ועוד שנתיים? זה לא נגמר, ואני כל הזמן צריכה לחזור פנימה, לאסוף את עצמי ולזכור שמה שמשנה זה שאני אוהבת את מה שאני עושה, שאני יוצרת עם אנשים שאני אוהבת ושאהנה מהדרך. אני חושבת שזו הנוסחה להצליח להישאר לטווח הארוך. אם אני אהיה בלחץ מהלייקים, מהצפיות ומהתגובות - מאיפה אני אצור? זה יכניס אותי לדיכאון ומהר מאוד אפסיק ליצור, כי לא תהיה לי אנרגיה.

"המזל שלי הוא שאסף, המנהל שלי, עשה את הדרך הזאת עם עוד הרבה אמנים לפניי. הוא חווה את העליות והירידות, ואנחנו יודעים שאי אפשר להתחמק מזה. יש תקופות טובות ומוצלחות ויש פחות, וצריך להצליח לראות את הפרספקטיבה של 'אני פה כדי להישאר'. אני לא חייבת להוכיח עכשיו, אלא אני עושה דרך שיהיה בה גם טוב וגם רע. זו ההסתכלות שאני רוצה לשאוף אליה".