הקסם החדש של גידי גוב זה בדיוק מה שהיינו צריכים עכשיו

בין טרפת תיק קטן לשיגעון היוניקורן, נחמד לקבל הפתעה משומקום בדמות אי.פי חדש של גידי גוב. ואולי המילה חדש לא ממש מתאימה כאן. כי את שלושת שירי "תראו מה מצאתי", כנרמז משמם, גילה גוב לאחר שיחת טלפון מיואב שדמה, טכנאי ההקלטות שעבד עימו על האלבום "בקצה ההר".

בשיחת הטלפון בישר לו שדמה כי הוא מצא באולפנו הקלטות של דמואים שלא עשו את דרכם לתקליט הסופי. גוב ושותפיו החליטו להוציא את האוצרות שמצאו ללא כל שינויים, ממש כפי שהוקלטו בשנים 2005-2004. בכולם עוסק הזמר בנושאים הקשורים בהתבגרות, התפכחות והשלמה - תהליך שנראה שגוב וכותביו החלו לעבור כבר לפני כמעט שני עשורים. ואם להתרשם ממילותיהם, יש להניח שהן מקבלות היום משנה תוקף.

"העצב הזה כמו ציפורניים, תמיד הוא ננעץ בך" שר גוב ב"שיר תקווה" האופטימי (יחסית) והקאנטרי במהותו, שכתב והלחין לו חמי רודנר. "לא פעם ולא פעמיים נואשת משביל ונתיב דוהר", הוא ממשיך. "ואז בכלימה אתה חזרת הביתה, ובמקום לכבוש את הארץ כבשת שם לב".

איפה ומי עוד כותבים שירים כאלה? הפיכחון עולה מדרגה ונוספת לו איכות קומית ב"חשבנו" שכתב עלי מוהר והלחין החבר מכוורת, אלון אולארצ'יק. "חשבנו שנהיה צעירים לנצח, אז חשבנו. חשבנו שיהיה שלום בפתח, אז חשבנו" שר שם גוב, הפעם באווירה ג'אזית שמזכירה קצת את "ריקוד הירח", אלבום גרסאות הכיסוי שלו מ־2003. "חשבנו איזה כיף, גשם חורף, אבל חם וקיץ" הוא מוסיף. שורה רלוונטית מתמיד, וגם כזו שמתכתבת עם שירי עבר של הזמר, ששר פעם על גשם שמטפטף על העורף.

ב"כשהייתי איש צעיר", שכתב והלחין שלומי שבן, הוא מסתכל אחורה - פחות בזעם כמו בערגה. "כשהייתי איש צעיר ידעתי טוב מזה. לא ידעתי מי אני, אני הוא מי שאהיה... לא האמנתי שאנדוד, חשבתי שאגיע".

נכון, לא מדובר כאן בעוד מהאייקוניות הטראגית של "שלל שרב", הקסם הקליל של "אני שוב מתאהב" או באובדן של "נאחז באוויר". אבל כשהכל מסביב מרגיש כמו חמסין, טיקטוק וכאוס, יש משהו מנחם בקול מוכר של אחד מהאמנים האהובים שיש לנו כאן. ועכשיו שיקליט אלבום שלם.