טונה ורביד פלוטניק ביקשו "לעשות היסטוריה" - אמרו, ועשו

טירוף הכרטיסים שנוצר סביב ההופעה המשותפת של רביד פלוטניק וטונה כבר נשכח מזמן, או כמו שפלוטניק ניבא את זה בשיר "למעלה" מהאלבום "ועכשיו לחלק האמנותי": "שכחתם שאני וטונה הופענו בתמונע מול 15 איש בדיוק, אה?".

זה קרה רק בחודש מרץ האחרון, אבל תוך כמה שעות הסתערו 45 אלף אנשים על כרטיסים לשלוש הופעות בלייב פארק בראשל"צ, והוכיחו לכל מי שחשב, חשש, דמיין, היסס מלהזכיר בקול רם - ראפ ישראלי יפוצץ כאן כל מתחם ראוי.

ואני בכלל לא מדבר על הדג נחש או מרסדס בנד, שעבורם למלא פארק זו משימה כמעט שגרתית - את התפוצצות הז'אנר הוכיחו לא מזמן שבק ס וסבלימינל והצל עם הפלאשבקים מהניינטיז שהוציאו אלפים מהבית. אפילו עודד פז והפיג'מות יודעים שהמבורגרי מוכר כרטיסים.

בסך הכל נמכרו כ-90 אלף כרטיסים לכל ששת המופעים, אחרי ששלושה נוספו בעקבות הביקוש. נפלתם על הדור הנכון נשמות שלי. בלי להעליב. כמעט חודשיים אחרי שמי שמצמץ מוצא את עצמו קורא את שורות אלה בלבד, אתמול הם עלו למופע הראשון. "תרשו לנו לעשות היסטוריה", ביקש טונה (איתי זבולון) רגע לפני שהמפץ החל עם "קאובוי" שלו.

אני יכול לזרוק כאן צמדים גדולים בתולדות המוזיקה הישראלית, אבל המודל של פלוטניק וטונה לא דומה לשום דבר אחר. לפני שבע שנים הם כבר עלו יחד על הבמה בזאפה שוני, אכסניה הרבה יותר צנועה ובתקופה שבה רק החלו למלא את ההיכלים בארץ. הם מכרו אז 1,500 כרטיסים, שבמונחי היפ-הופ וראפ ישראלי זה לא פחות מלידה של גלקסיה חדשה.

שבע שנים קדימה והם כבר שלמה ארצי ושלום חנוך, ברי ורמי ולרגעים אפילו קצת אריק ושלום בתקופה הפרועה והיפה ביותר שלהם. אבל עזבו אתכם מהשוואות, ובלי להעליב אף אחד, על הבמה עלו שני סמוראים, אחד עם שעון קסיו: ליידיז אנד ג'נטמלנז קבלו את מלכי הראפ של המזרח התיכון.

הם הכתירו את עצמם מזמן, עוד בימי הקניון הגדול בפתח תקווה ועכשיו זו רק חותמת למי שמתעקש. טונה ופלוטניק הם התשובה הנוכחית לשאלה מה ישראלי בעיניך? הם הקו המחבר בין פתח תקווה לעולם. ואנחנו פ"ת. כולנו. כולל אלה שנתקעו בסוף ההופעה בחולות ראשל"צ. כמו לראות כדורגל בארץ בניינטיז, בלי דרכי גישה ועם אבק בנעליים.

הלייב פארק עלה עוד מדרגה כשהם הגיעו ל"מוזיקה טובה" ולשורה המסכמת: "תן לי מוזיקה טובה אחויה ואני מבסוט". הרגש שיחק תפקיד מרכזי בערב הזה. אחרי רצף מרהיב של שירים מהבסט אוף ("שווארמה", "כל הזמן הזה", "כפרה שלי" של פלוטניק, "היי בייב", "גם זה יעבור" ו"רוק 30" של טונה) עברנו לרמת ריגוש שיש רק מזרחית לתל אביב. נו, בפתח תקווה.

טונה ופלוטניק לקחו כיסאות, צירפו את הגיטריסט ניר דנן המעולה, התיישבו במרכז הבמה ועברו לאנפלגד מחושמל. כשטונה פתח עם "יום חדש" הוא לא הצליח להשלים שורה מרוב דמעות. ככה זה שמגשימים פנטזיות, אה? זה נמשך עם "כלב מי שלא אוהב אותך" של פלוטניק ו"עב"מ" המשותף שלהם. היפ הופ בעברית זה מיינסטרים עכשיו. חושרמוטה מיינסטרים עכשיו. וזה כל כך טוב.