יהורם גאון, חתן פרס ישראל, גדל בשכונת בית הכרם שבירושלים. כילד הוא חווה את מראות מלחמת השחרור, ובמהלך הקריירה הענפה שלו הקליט עשרות שירים שעסקו בבירה, ואף יצר את הסרט "אני ירושלמי". היום הוא מוציא את "עם כל אבן מתגוללת", לקראת יום ירושלים שיצוין השבוע.
"במשך הדורות נכתבו מאות שירים לעיר הזאת. מאות מהם נמצאים בספר שאבי כתב, 'יהודי המזרח בארץ ישראל', ויש ששואלים מה עוד אפשר לשיר לה", הוא אומר. "נוסף על אלה, בכל שבוע אני מקבל לפחות שלושה שירים שקשורים בירושלים, כי חושבים שאני שפוט של העיר הזאת", הוא צוחק. "כולם מדברים ביופייה של העיר, אבל השיר שאני מוציא עכשיו הוא לא עוד שיר".
"עם כל אבן מתגוללת" - יהורם גאון
את השיר כתב המשורר יהודה קרני והלחין אודי תורג'מן, שגם עיבד והפיק אותו. לדברי גאון, "אני משווה אותו קצת ל'הנני כאן', שחיים חפר כתב כשיר אהבה לעיר שאליה הוא הולך כל ימיו. פה האיש מבקש להיות אבן מחומותיה של העיר. הקדשה מוחלטת של עצמו. זה נשמע מטורף, אבל זו דרך ביטוי של משורר שכתב לפני כמאה שנה, ולדעתי הוא לא נפל מהגדולים של אותה התקופה כמו ביאליק וטשרניחובסקי.
"הכרתי את השיר הזה כבר לפני 30 שנה מערב לירושלים שבו השתתפתי, ושלחתי אותו לאודי תורג'מן. אני חושב שזה לא עוד שיר, אלא הוא הדרך האולטימטיבית לדבר על העיר הזאת. אחרי 67' היא היתה חגיגה של כולם, ואט־אט קרה משהו והיא הולכת ומצטמצמת לציונות הדתית, וחבל שכך".
הרבה דברים עברו על ירושלים. היא ידעה גם מראות קשים מאוד, פיגועים, אלימות.
"נכון, אבל עברתי דרך ארוכה בה, של ימי מצור, רעב, פחד נורא שעוד יום או יומיים לא נהיה שם. מי שעבר עליות ומורדות בעיר הזאת לא נבהל מכל מיני אירועים בעיר, כי כבר יש פרספקטיבה של תהליכים שעוברים, עם ימים נפלאים יותר ופחות. לא אשכח את הימים של הפיגועים הנוראיים והאיומים, האוטובוסים המתפוצצים. אני זוכר הכל, אבל אני מסתכל כאילו ממעוף הציפור, ואני מאמין שאנחנו בדרך לימים טובים. יש בי אמונה ותקווה, כי אחרת מה יש לנו פה?"
אמונה ותקווה גם בהקשר למציאות הפוליטית והחברתית הנוכחית?
"ללא ספק. הארץ שלנו נמצאת בתהליך מתמשך. למשל, אחרי מלחמת יום הכיפורים היתה טלטלה איומה ונוראה שזעזעה את הארץ. זה התחיל כתדהמה, והמשיך לסיפור הניצחון הגדול ביותר של כל מלחמות ישראל. אני מאמין שמה שקורה היום יוביל אותנו למקום טוב יותר".
אתה כבר שנים לא גר בירושלים, ועדיין מאוד מזוהה איתה.
"זה נכון שאני לא גר בה, אבל אין שום תוקף למקום הפיזי שבו אדם נמצא. הייתי ועודני ותמיד אהיה ירושלמי, לנצח. זה מחמיא שקושרים אותי עם העיר, כל קשר עם העיר הזאת הוא שמחה בלב. יש המון שירים שנכתבו לעיר, אלא אם כן זה ביטוי חד־פעמי אולטימטיבי, כמו השיר הזה. ואני גם חייב לומר שלא יטעו ויחשבו שאני מאמין שהוא יהיה בפלייליסט או שיושמע הרבה. זה שיר שנועד להיות סביב יום ירושלים, אבל המשקל שלו לדורות הבאים גדול יותר מזה של שירים אחרים ששרתי".
לאחרונה שיתפת בחוויות מסיור משפחתי שלך ברחבי ירושלים בעקבות שירים ותחנות בחייך.
"אני מקבל שיחות טלפון מאנשים שיוצאים לירושלים לסיורים בעקבות השירים ונקודות בסיפור חיי: לשכונה שבה נולדתי, לבית הספר, לבית הכנסת. באחת מהפעמים דיברה איתי מדריכת טיולים שביקשה עזרה כי חסרו לה כמה דברים. כשישבתי איתה הצעתי לה שאביא איתי את כל המשפחה ואשב יחד עם המטיילים. וכך היה. לא תיארתי את גודל החוויה. כבר הייתי בסיורים כאלה, אבל כשזה עם הנכדים, כשאני רואה את הברק בעיניים שלהם, החוויה עצומה. זה משהו גדול מהחיים".
ספר לי על המקומות המשמעותיים עבורך בעיר.
"המקום הראשון הוא ללא ספק בית הספר העממי בית הכרם, שבו התחלתי את הקריירה שלי כבר בכיתה ב', כשגילמתי את הכוהן הגדול בהצגה. המקום השני הוא בית הכנסת שנמצא בתוך המתחם של בית המדרש של דוד ילין, שם עליתי לתורה בבר המצווה. וכמובן - הבית שבו נולדתי ברחוב החלוץ 43, שבו העברתי את כל ילדותי, ובית הקברות בהר הזיתים, שם קבורים סבא וסבתא שלי".
