כל כך שונה מהיומיום הצעקני והשונא שמקיף אותנו: דרכו האחרונה של יהונתן גפן

מאות הגיעו ביום שישי לבית הקברות בנהלל בכדי ללוות את ענק התרבות, יהונתן גפן, בדרכו האחרונה. טור ארוך מילא את הכביש ממגרש החניה לחלקת הקבר במעלה הגבעה, מול נופו המרהיב של העמק. אמנים גדולים לצד אנשים שמעולם לא פגשו את גפן, אבל לא היססו לרגע לגדל את ילדיהם לאור שיריו, ראו בו מדריך שסימן עולם קשוח בעזרת תאורה קצת יותר בהירה.

זה היה כל כך שונה מהיומיום הצעקני והשונא שמקיף אותנו. אירוע שקט, מכובד, בווליום נמוך. לפני שהחל הטקס אחד הנוכחים השמיע בנייד את שירי 'הכבש השישה עשר'. אנשים החלו לזמזם, מישהי ניגבה דמעה, הרי כמו שח"כ יאיר לפיד אמר ליד הקבר. "הוא משורר הילדים הכי משמעותי שהיה פה, אבל הוא לא באמת כתב לילדים, הוא כתב למבוגרים נמוכים".

הידידות עם לפיד הייתה ארוכת שנים, עוד הרבה לפני הפוליטיקה. ראש האופוזיציה אמר שיהונתן לא אהב את המדינה, אבל אהב את הפלוגה ואותו גם כשטעה. "פעם הוא כתב 'אם אהבה הייתה מדינה, הייתי שר החוץ'. הוא טעה. לאהבה יש מדינה השנה, היא קצת יותר קטנה, אבל הוא היה הנסיך שלה".

היו שם לא מעט פרצי צחוק, כי גפן היה איש מצחיק וגם הרבה בכי מהבנה שאחד הכותבים הגדולים בזמננו כבר לא יכתוב יותר.

שירה, בתו, סיפרה על החודשים האחרונים. היא ערכה את ספר שיריו של אביה שטרם יצא. גילתה לנוכחים איך כבר היה חסר סבלנות, רצה לסיים ולשלוח לדפוס, אבל היא ביקשה ממנו לא למהר. רצתה לשבת איתו עוד קצת עם החתולים בחצר, לשתות פטל עם סודה, כי בפנים ידעה שזה כנראה נגמר.

"אמרת שאתה עייף ושמניסיונך אם מתעסקים יותר מדי עם שירים הם נהרסים. אבל לא הנחתי לך", הספידה. "אולי מכיוון שהרגשתי שכשתושלם העבודה, אתה תלך. הרי שם הספר שכתבת הוא 'הייתם קהל נפלא' ואחרי משפט כזה בדרך כלל יורדים מהבמה'".

אביב, בנו של יהונתן, קרא קדיש על הקבר. הוא לא דיבר הרבה רק סיפר על יחסיו המורכבים עם אביו. "היו שם הרבה אני ואתה", אמר בקול מעט רועד. "הרבה שדים שעמדו בינינו, כמו שק אגרוף והיו פסקי זמן שדיממנו בזירה, אבל היית הגיבור שלי, האהבה הכי עצובה שלי. התגעגעתי אליך מהיום שנולדתי ואתגעגע אליך עד ליום מותי".

רגע לפני סיום, בקע מהרמקולים, קולו המרגיע של גפן כשהוא מקריא את 'הכבש השישה העשר' וילדיו ביצעו את 'לילה טוב'. גפן נקבר בשורה הראשונה לנוף ילדותו, בצמוד לבן דודו, אסי דיין. קצת מעל טמון האסטרונאוט אילן רמון ולא רחוק משם נמצא קברו הטרי של הסופר מאיר שלו, שהזרים עליו בקושי נבלו.

"אני רק מתחילה לעכל", סיפרה רינה שלו, אלמנת הסופר. "מאיר ויהונתן היו חברים טובים כילדים, נערים וכבוגרים. מצמרר שהמוות של שניהם ארע בסמיכות כזו והם נמצאים באותו בית עלמין. המקום הזה מכיל את ההיסטוריה של המדינה".

בדרך הביתה שמעתי שוב את 'הילדה הכי יפה בגן', 'גן סגור', ו'איך שיר נולד?'. כל כך הרבה תמימות ואופטימיות והבנה שהפסקול האייקוני מסוף שנות השבעים כבר לא מתאים לימים הקודרים של אביב 2023.