זה קרה, ההרכב "סאבלימינל והצל עם משפחת תאקט" התאחד מחדש באופן רשמי כשהופיע אמש (שבת) בהיכל מנורה בת"א ונתן שואו לקהל שהיה צמא שנים ארוכות לפורצי הדרך בז'אנר שהיום נראה לנו מובן מאליו.
"החלום של כל גבר": סאבלימינל והצל בהיכל מנורה // צילום: יונתן בר
המופע, שהיה 360, כיאה להופעות בהיכל, החל ב-40 דקות איחור בשל ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית. שני הראפרים עלו לבמה באיטיות לקול צלילי השיר "באנו חושך לגרש" - גרסת סאבלימינל והצל. הם נעמדו במרכז הבמה ורק התבוננו זה בזה כאילו שמדובר בזירה רגע לפני הקרב. המוזיקה המשיכה והם רק הביטו, חיכו לראות מי ימצמץ ראשון. סאבלימינל החל לשיר ואני רק חיכיתי שיסדרו את הבעיה עם הסאונד - חיכיתי והתאכזבתי.
סאבלימינל והצל חוזרים, הופעת הראפ מהגדולות שהיו בעשור האחרון והקהל לא מבין מה הוא שומע. המילים נבלעות, שומעים בעיקר מוזיקה, מאוד טובה יש לציין, אבל כמה חבל. אין ז'אנר שבו הטקסט אמור לקבל כל כך הרבה כבוד כמו בראפ. איך זה יכול להיות? וזו לא הייתה התקלה היחידה, אני מרחם על כל 11,000 הצופים שנאלצו להביט לאורך כל הערב במסכים שהקרינו את מה שהתרחש על הבמה – בדיליי, מביך.
השיר הסתיים והגיע תורו של "הפינאלי", שיר נהדר. גם בלי סאונד איכותי, הקהל צרח את המילים והשתגע. דווקא מבין השניים בצמד, הייתה תחושה שהצל הגיע לערב, הוא נתן את כל כולו והביא עמו אנרגיה מחשמלת. לסאבלימינל, שקצת מוגבל בגבוהים, לקחת לא מעט זמן להניע. בהמשך הערב, דווקא בשירים היותר מלודיים ופחות "באטליים", הצל בא לידי ביטוי הרבה פחות. שם דווקא סאבלימינל זרח.
הביצוע ל"הפינאלי" היה נהדר. השניים הרימו את הקהל על אף הפזמון המוקלט. סאבלימינל והצל הביאו עמם סוללה של זמרי וזמרות ליווי וכן כמה מהסולנים הוותיקים של "המשפחה", אז למה להשתמש בפלייבק בשיר?
"אני טורו": סאבלימינל והצל מרימים את מנורה // צילום: אביתר שטיינר
ההופעה כולה כללה 16 שירים ושתי מחרוזות. המחיר שנאלצו הראפרים לשלם בשל לוח הזמנים הצפוף, היה חוסר ההתייחסות הכמעט מוחלט לקהל הנאמן שהגיע בהמוניו לערב האיחוד הראשון מתוך שניים. סאבלימינל והצל פשוט לא פנו לקהל. כל הערב התנהל כמו מכונת שירים משומנת שלא מפסיקה לבצע ועסוקה אך ורק בפעולה זו.
לא צריך היה לדחוף בכוח כמו כזו של שירים. הרוב המכריע של הקהל לא הכיר לפחות 4-5 מהם. לא הייתה שניה לנשום והכל היה מאוד אינטנסיבי. כאשר היה שיר פחות מוכר, הייתה אפילו מבוכה קלה בקהל שרק חיכה שהשירים יעברו.
כאשר בכל זאת הייתה התייחסות מצידם, אמר הצל בהקשר לריב המתוקשר: "סתם בזבזנו זמן על אגו וריבים". זו הייתה ההתייחסות היחידה. הלו, אתם שנים לא הופעתם יחד, תנו לנו קצת יותר מזה.
אז כאמור סאבלימינל והצל אירחו חברים וותיקים ממשפחת תאקט שעלו וירדו בזה אחר זה בשירים שונים כאשר בכל שיר הייתה מעין בחירה מי ישיר מה. למען האמת, לא כל שיר התאים לכל אחד והבחירה לא תמיד הייתה מוצלחת. למשל בשיר "תיזהר ממנה", הפזמונים פשוט לא התאימו לזמרת והסולם היה נמוך מדי. התחושה הייתה שצריך לתקתק את השירים ולכן הזמרים פשוט ישירו ויסתדו.
מי שגנב את ההצגה היה ללא ספק הזמר גבריאל באטלר, חבר להקת עדן שהגיעה לארוויזיון 99' עם "יום הולדת", ושהעביר 3 שנים מהקריירה שלו במשפחת תאקט. באטלר לא הפסיק לזוז ולהטריף את הקהל.
החלק האחרון של ההופעה נפתח עם "החלום של כל גבר" שנתן לקהל בדיוק את מה שהיה צריך. לאחריו הגיע השיר שכל אחד חיכה לו - "ילד רחוב". כאשר נגמר השיר, סאבלימינל והצל הרימו ידיים באוויר וחייכו זה אל זה במבט שאומר: "ניצחנו". הערב שהחל בזירת קרב - נגמר בניצחון לצמד המוזיקלי שעשה קאמבק כמעט מרהיב.
