חנן בן ארי הוא תופעה, וההופעה שלו במוצ"ש בהיכל מנורה היא אירוע שלא אשכח בקרוב. מעניין לחשוב על הדרך שעשה תלמיד הישיבה שנולד וגדל בקרני שומרון, עד שתפס את מקומו הבלתי מעורער בלב המיינסטרים הישראלי.
במשך שעתיים ניסיתי להבין את סוד הקסם שבזכותו המוזיקאי הזה נכנס לפלייליסט (כמעט) של כולנו. את התשובה התחלתי להבין כבר בכניסה לאולם, כשפגשתי את כל הסטריאוטיפים שיש אצלנו בחברה הישראלית: צעירים, מבוגרים, נשים, גברים, עם כיפות וכאלו שבלי, משפחות, זוגות. תאמינו לי, הכל מהכל - מי שבא ברוך הבא.
כשהגענו אל המושבים חיכה לנו מגנט, שעליו היה כתוב בכתב ידו של בן ארי: "הלוואי שבכל פעם שנקרא את הפתק הזה ניזכר בערב שלנו יחד. תודה שפתחת את הלב, בלי ציניות, בלי נימוסים". זו הפעם הראשונה שאני מגיע להופעה של חנן, וכבר בשלב הזה, עוד לפני שהכל התחיל, היה אפשר להרגיש שאנחנו לקראת ערב עם אנרגיה אחרת. גבוהה.
לאחר כמה רגעים נדלקים המסכים. חנן והלהקה מצולמים בשידור ישיר מאחורי הקלעים, רגע לפני העלייה לבמה. "שלא נתרגל לזה אף פעם", הוא אומר להם. הם עולים לבמה, והטקס ממשיך בנוכחות האלפים שחיכו להם שם בחוץ. בן ארי מבקש מכולם: "פתחו הערב את הלב". קיטש מקסימום? כן - אז מה?
את הפלייליסט אתם מכירים, וגם את הקול הגדול. אך מה שבלט לי במיוחד היה דווקא השימוש במילה "תודה". חנן בן ארי מזכיר לעצמו בכל רגע להיות בהודיה. שום דבר לא מובן מאליו עבורו, וכמו שהוא המריא - הוא מודע לכך שהאפשרות ליפול תמיד נמצאת על השולחן. לכן כל רגע הוא חשוב ומשמעותי, וכזה שצריך לנצור בזיכרון של הגוף והנפש. והרגישות... בן ארי הוא איש של אנשים, כזה שיעצור להתחבק עם כל אדם ברחוב. לא צריך להיות פסיכולוג גדול כדי להבין את זה - מספיק לראות איך הוא מדלג עם חיוך מאוזן לאוזן בין שלוש (!) הבמות שנבנו עבורו, אחת מהן ממש בין הכיסאות.
אם בכל זאת לדבר קצת על המוזיקה, הרי מספיק לקרוא כמה שורות מכל שיר שתבחרו כדי להבין שמדובר ביוצר מסוג אחר. כזה שדרך מילותיו מבקש להעביר הלאה את כל האור, השמחה, האמונה (לא הדתית בהכרח) והאהבה שיש בו. איזה מרגש זה לראות אלפי אנשים מתמסרים לדבר הזה. אפילו כשהוא מבקש מהם לעצום את העיניים במשך כמה דקות ולדמיין את החלומות שלהם - הם הולכים איתו עד הסוף. אשכרה מדיטציה להמונים.
צילום: ג׳וני סרור
כמה צניעות יש בו. לא מצאתי גרם של גאווה או טיפה של יוהרה. כשהוא הבטיח בהתחלה להביא את הלב שלו, לא האמנתי שהוא יהיה גדול מספיק כדי להגיע לכל פינה בהיכל. גם אלו שישבו בשורה האחרונה זכו לחיבוק חם ואוהב, גם הסדרנים, הסדרניות, המאבטחים והמאבטחות. ולחשוב שזו ההופעה הרביעית שהוא עשה בשבוע הזה.
אם נשאל מהו תפקיד האמנות ב־2023 ומהו כוחה, נראה שלחנן בן ארי יש אחלה תשובה. בימים של טרלול פוליטי, מאבקי זהות פנימיים ויותר מדי קולות של בידול, קיטוב והתנגדות, הוא מבקש "לא להתייחס לפוליטיקה, כי אני לא מבין בזה". אני דווקא חושב שאדם שלא מבין בפוליטיקה לא היה יכול להראות בצורה כזו משכנעת איך אפשר ללכת יחד, יד ביד.
צילום: ג׳וני סרור
ולכל אלה שהגיבו "וואי, איזה סאחי" כשהם שמעו שאני הולך להופעה הזו (כן, אני מבין שיש על זה קונצנזוס), אגיד בחזרה: אני מאחל לכם להיות סאחים כמו חנן בן ארי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו