מתאבלים על מארי: רוקסט באלבום ראשון מאז מותה של הסולנית

עובדה מעניינת מספר 1: רוקסט היא הלהקה השבדית השנייה המצליחה בכל הזמנים, עם מכירות של כ-80 מיליון אלבומים ברחבי העולם (אבבא ממשיכה להיות, וככל הנראה גם תהיה לנצח, הייצוא השבדי המוזיקלי המוביל בזכות 400 מיליון האלבומים שמכרה).

עובדה מעניינת מספר 2: מלבד הפוגה של עשור בתחילת המילניום, שהסתיימה בקאמבק מרגש ב-2011, רוקסט מעולם לא הפסיקה את פעילותה. הצמד, שכלל את הכותב הראשי והסולן פר גסל ואת הסולנית האדירה מארי פרדריקסון, שחרר עשרה אלבומי אולפן, עד שפרדריקסון נפטרה ב-2019 לאחר מאבק אמיץ ועיקש של 17 שנים במחלת הסרטן.

"לא מחליף את מארי"

כעת, כשלוש שנים אחרי ששותפתו הלכה לעולמה בגיל 61, מחייה גסל (63) את שם המותג "רוקסט" עם אלבום חדש בשם Pop-Up Dynamo. הטוויסט: להרכב קוראים עכשיו PG Roxette (ראשי תיבות שמו של פר גסל), וגסל הוא החבר היחיד שמופיע בפרונט. שאר חברי הלהקה הם נגנים שהופיעו עם רוקסט במשך השנים, ושתי סולניות: הלנה ג'וזפסון ודיה נורברג. שתיהן, אגב, לא מתקרבות ליכולות הווקליות של פרדריקסון המנוחה, אבל נראה שזה חלק מהרעיון. "בלתי אפשרי להחליף את מארי וזו מעולם לא היתה הכוונה שלי", אמר גסל לקראת השקת האלבום החדש. "התקופה שלנו עם רוקסט היתה פנטזיה מדהימה שחלקנו זה עם זה. אני נרגש להמשיך את המסע של רוקסט, אבל בדרך אחרת. מיותר לציין שאם מארי עדיין היתה כאן, היינו עושים את זה יחד", הוסיף המוזיקאי הוותיק, שנאלץ להיפרד מידידת הנפש שלו בטרם עת.

אלבום במשקל קל

אבל אף שקשה מאוד שלא לחבב את גסל ולהעריך את הכישרון שלו, חייבים להודות ש-Pop-Up Dynamo מתקשה לספק את הסחורה, ולא ישאיר חותם על עולם הפופ כמו האלבומים הראשונים של רוקסט מסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 של המאה הקודמת. אנחנו לא סתם מזכירים את האלבומים האלה, שכן גסל עצמו הסביר שעם תחילת העבודה על האלבום החדש, הוא שאף ליצור "אלבום-אח מודרני" ל-Look Sharp! מ-1988 ול-Joyride מ-1991, שני האלבומים המצליחים ביותר של רוקסט בפער אדיר מהאחרים. גילוי נאות: כותב שורות אלה סבור כי Joyride הוא אחד מאלבומי הפופ הטובים בכל הזמנים (גרסת הדיסק שלו נשלפה השבוע מהארכיון לטובת האזנה חוזרת לקראת Pop-Up Dynamo). הוא מכיר בו כל תו וכל צליל, כך שהכרזה כזו בומבסטית מטעמו של גסל חייבת לבוא עם קבלות. היא לא.

Pop-Up Dynamo רחוק שנות אור מהליגה של שני האלבומים שגסל משווה אותו אליהם, ורובו המוחלט כלל לא מזכיר את הסגנון שלהם, שנטה יותר לכיוון פופ-רוק, עם הרבה גיטרות ומעט מאוד אלקטרוניקה. למעשה, האלבום החדש מזכיר יותר את הפרויקטים המוזיקליים מאמצע-סוף דרכה של רוקסט, שדי נטשה באזור 1999 את הפופ-רוק לטובת פופ-דאנס ממוחשב וקצבי, כיאה לתקופה.

אפילו רצועה אחת מתוך 11 השירים של Pop-Up Dynamo לא משתווה לרמה של קלסיקות כמו "Joyride" ,"The Look", "Listen To Your Heart" Spending "My Time ו-"Dangerous" (שיר ענק שמעולם לא קיבל את הכבוד המגיע לו). לעומת זאת, דווקא כן תקבלו פה כמה יצירות פופ קלילות, קצרות, לא מחייבות אבל גם לא מזיקות, שגסל שר ברובן את הבתים ואילו הזמרות מבצעות את הפזמונים. דוגמה מייצגת לכך היא הסינגל "Walking On Air". שיר חמוד ו... זהו. רק חמוד.

הרבה יותר טוב מכלום
ובכל זאת, לאחר כמה האזנות נאלצנו להודות שדווקא יש באלבום החדש כמה שירים שאיכשהו הצליחו לעורר בנו חיוך והזכירו לנו את רוקסט הישנה והטובה. הראשון הוא "Headphones On", שאולי יכול היה להשתלב ב-Joyride בזכות הקצב והגיטרות שלו; השני הוא הבלדה You Hurt The One You Love The" "Most שנשמע כמו הומאז' ל-"Listen To Your Heart" הקלאסי של רוקסט; ואילו השלישי הוא "The Loneliest Girl in The World", שגם שוחרר כסינגל וייתכן שהיה מוצא מקום באלבום Crash Boom Bang הסביר-פלוס מ-1994. האחרים? פחות, אבל לא תשמעו כאן תלונות.

וזה בעצם מוביל אותנו לעובדה מעניינת מספר 3: לא פחות מ-36 שנים(!) אחרי ששחררה את אלבום הבכורה שלה, רוקסט (סוג של) עדיין כאן לעשות לנו שמח. אם מארי מביטה בגסל מלמעלה, אנחנו בטוחים שהיא מפרגנת לו בענק.