את פול מקרטני של הביטלס אין צורך להציג, ועשו זאת לא מעט. השירים האהובים, הקלאסיקות, המתחים והמיתולוגיה כבר מקובעים עמוק בתודעה התרבותית העולמית, ואין צורך להנציחם עוד. לכבוד יום הולדתו ה־80 של המוזיקאי הבריטי, חזרנו אל העשורים שקיבעו את מעמדו כאמן יחיד במינו. אלה שהפכו אותו ליותר מאקס־ביטל, או זמר שחי על תהילת עברו, וקבעו באופן שאינו משתמע לשתי פנים: לא רק שפול לא מת - הוא גם יחיה לנצח.
שנות ה־70
לצאת מהרכב מצליח ולפצוח בדרך עצמאית זו משימה מורכבת עבור כל מוזיקאי, אבל עבור מקרטני וחבריו להרכב האיקוני מכולם - מדובר היה כמעט במבחן. בשנות ההתמוססות של הביטלס מקרטני שוקע בדיכאון, שממנו מוציאה אותו רעייתו לינדה. בשירו "Maybe I’m Amazed" הוא עוסק באופן שבו היא ריפאה את רוחו על ידי שיבוח יכולותיו ככותב שירים. ב־1970 הוא מוציא את "McCartney" - אסופת שירים מוערכת, שאת כולם כתב ועיבד בעצמו.
לינדה תורמת מקולה לאלבום, כפי שתעשה גם באלבום הסולו השני שלו "Ram", אבל העשור של שנות ה־70 הוא ללא ספק זה של ווינגס.
לצורך כך חובר מקרטני לאשתו, לגיטריסט המודי בלוז דני ליין ולמתופף דני סיוויל, ומרכיב את להקתו המפורסמת השנייה לאחר הביטלס. באורח פלא הופכת ווינגס ללהקה מצליחה - גם ללא הצורך לבצע שירים של הביטלס בהופעותיה. הם מנגנים במקומות צנועים למדי ומקליטים שבעה אלבומים, שבהם "Wings at the Speed of Sound" ו"Band on the Run" המצליחים.
זהו גם העשור שבו נולדים למקרטנים הבת סטלה והבן ג'יימס, ושבו חוברים השניים למפיק הביטלס ג'ורג' מרטין ליצירת שיר הנושא של סרט הג'יימס בונד "Live and Let Die", שהפך לאחד משיריו המוכרים פוסט עידן החיפושיות. ב־1980 ווינגס מתפרקת, ומקרטני שב לקריירת היחיד שלו עם "McCartney II".
שנות ה־80
באופן מעניין, העשור החמישי לחייו של פול מאופיין בעיקר בשיתופי הפעולה שלו. ב־1982 הוא מוציא את "Ebony and Ivory", שיתוף הפעולה שלו עם סטיבי וונדר. שותפות מוזיקלית אחרת הזכורה מאותן השנים היא זו עם מייקל ג'קסון, אז כוכב הפופ הגדול ביותר בעולם, בשירים כמו "The Girl Is Mine" ו"Say Say Say". באותה תקופה, ובמה שנחשב על ידי רבים כפרט טריוויה מיותר בהיסטוריה, ג'קסון רוכש את הזכויות לקטלוג היצירה של הביטלס, לאחר שהציע הצעה גבוהה יותר ממקרטני לרכישתו.
ב־1984 שחרר החיפושית־לשעבר את הלהיט "No More Lonely Nights", שאותו הקליט יחד עם גיטריסט להקת פינק פלויד דיוויד גילמור. זה עשור של עליות ומורדות עבור מקרטני - שמצד אחד כותב, מביים, מדובב ומפיק את סרט האנימציה הקצר "Rupert and the Frog Song", שזוכה לשבחים - ומצד שני כותב ומשתתף בסרט המוזיקלי "Give My Regards to Broad Street", שבו משתתף גם חברו לביטלס רינגו סטאר. הסרט זוכה לביקורות קוטלות במיוחד, ואת העשור המבלבל ההוא מסיים המוזיקאי עם התקליט "Flowers in the Dirt", שבו משתתף גם אלביס קוסטלו.
שנות ה־90
העשור שרבים זוכרים בשל השיר והקליפ "Hope of Deliverance", שחרכו את MTV ב־1993, כולל גם הופעת אנפלאגד בערוץ המוזיקה הפופולרי אז. באותן שנים מתמקד מקרטני באנתולוגיה של הביטלס - פרויקט אדיר ושאפתני, שכלל סרט דוקומנטרי טלוויזיוני, אלבומי אוסף מלאים בקטעים נדירים וגרסאות לא מוכרות לשירים אהובים, וספר - שכולם עוסקים ברביעייה מליברפול. אבל הדבר שיש הטוענים כי הגדיר את העשור עבור הזמר היה מותה הטרגי של לינדה כתוצאה מסרטן השד.
בעודו מלווה אותה במאבקה במחלה הוא מוציא את האלבום "Flaming Pie", ומאוחר יותר, בעקבות מותה באפריל 1998, הוא מארגן את "Concert for Linda", מופע מחווה שכלל הופעות של ג'ורג' מייקל, טום ג'ונס, שינייד או'קונור, מריאן פייתפול ואחרים. כולם שרים לזכרה של מי שהיתה שותפתו ליצירה ולחיים במשך 29 שנים.
שנות ה־2000
בשנת 2002 נושא מקרטני לאישה את הדוגמנית הת'ר מילס, והשניים הופכים מושא סיקור אהוד על הצהובונים בבריטניה ובעולם. גם בעשורים השישי והשביעי לחייו, הוא עדיין נחשב כוכב ענק וממלא אולמות ענק - אך גם זוכה לעדנה יצירתית.
זאת, בזכות פרויקטים כמו האלבום האלקטרוני שהוציא עם ההרכב "סופר פרי אנימלס", התקליט "Driving Rain" (שעסק, בין היתר, במתקפת הטרור של 11 בספטמבר, שבה חזה מקרוב) והאלבום הסופר־מוערך מ־2007 "Memory Almost Full". בסוף החודש הוא עומד להיות המופע המרכזי בפסטיבל גלסטונברי היוקרתי. לא רע בשביל קשיש בן 80.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו