אופרה משלו: זמר הטנור אנדריאה בוצ'לי מגיע לבלומפילד

בין אלפי המופעים שהגיש במהלך הקריירה מול קהל חי, את ההופעה שלו בישראל, למרגלות מצדה ביוני 2011, אנדריאה בוצ'לי לא שוכח כל כך בקלות.

הטנור האיטלקי הופיע אז למרגלות האתר ההיסטורי, ומה שהיה יכול להיחשב לעוד הופעה שגרתית, גם אם כזו שמתקיימת בלוקיישן מרהיב, הפך למאבק איתנים בגורמי טבע. הרוחות סערו בערב המדברי של תחילת הקיץ, נשפו ברמקולים וניערו כששות אלי קרב את העגורנים שעליהם נתלו.

הרוח העזה נכחה לאורך כל הערב, הופכת את עצמה בשלב מסוים לחלק מהמופע עצמו, בעודה מנסה להתחרות בבוצ'לי ובקולו האדיר, נושפת ורושפת לתוך המיקרופון - ומאיימת לגנוב את ההצגה.

"אני זוכר את הסיטואציה ההיא היטב, כי זה היה מקום מאוד יפה, אבל הרוח היתה אדירה. אני בהחלט זוכר את זה", הוא מספר בראיון טלפוני מביתו שבטוסקנה, בעודו מתכונן לשובו לישראל ב־8 ביוני, למה שמוגדר "מגה־קונצרט חד־פעמי" באצטדיון בלומפילד המחודש. בוצ'לי יופיע עם הפילהרמונית הישראלית ומקהלת גארי ברתיני.

"הקהל במצדה היה מאוד חם", הוא נזכר, "מובן שלי היה קשה יותר מאשר בהופעה רגילה, כי זה לא נורמלי לשיר ולהתחרות ברוח. אבל הייתי בישראל המון פעמים, ויש לי לא מעט זיכרונות יפים משם. הביקור הראשון שלי היה לפני שנים רבות, כשזובין מהטה התקשר אלי וביקש שאחליף בקונצרט זמר שחלה. מאז ביססתי מערכת יחסים יפה עם זובין, גם הקלטתי את 'לה בוהם' בטוסקנה עם מאסטרו מהטה. יש לי זיכרונות נהדרים מישראל, ואני מחכה לעוד, כי באמת המון זמן לא היתה לי הזדמנות לבקר בארצכם".

סימנת וי גם על פגישה עם שמעון פרס ז"ל. מה אתה זוכר מהמפגש ההוא?

"זה היה מאוד מרגש עבורי, כי פרס היה אישיות פוליטית חשובה מאוד. במפגש עם אנשים ברמתו אני חושב שעדיף להקשיב. במעמדים כאלה אני נותן לאנשים החשובים לדבר, כי יש המון מה ללמוד מהם. הוא היה חביב אלי. פגשתי אותו אחר כך שוב ברומא, באירוע צדקה. הוא הכיר לי שם את ערפאת".

זה לא דבר חריג עבור בוצ'לי (63) להתחכך בשועי עולם. אחרי 30 שנות קריירה, שלל פרסים ותארים, לצד נתוני מכירות מרשימים של יותר מ־70 מיליון אלבומים, אפשר להגיד בביטחון שמדובר באחד השמות הגדולים ביותר בעולם התרבות - ולא רק בתחום האופרה.

בוצ'לי ידוע לא מעט בזכות שיתופי הפעולה שלו עם השמות הרותחים בעולם הפופ, והרפרטואר שלו כולל דואטים וחיבורים עם יצרני להיטים מסוג סלין דיון, ג'ניפר לופז, אריאנה גרנדה ואד שירן. רק השבוע הוא הודיע ברשתות החברתיות על מותה של אמו בגיל 84, ובין המנחמים בטוויטר היה גם מעריץ גדול של בוצ'לי ו(כמעט) בעליה החדש של הפלטפורמה, המיליארדר האקסצנטרי אילון מאסק.

רק בשבוע שעבר שר בוצ'לי בחתונה של טראוויס בארקר, מתופף להקת בלינק 182 עם כוכבת הריאליטי והדוגמנית קורטני קרדשיאן. לא בדיוק השמות שהייתם מזהים אוטומטית עם מאסטרו שירה שמורגל בביצוע יצירות של ורדי ופוצ'יני.

"ובכן, הוזמנתי במקור להופיע בחתונה של קים קרדשיאן וקניה ווסט", הוא משחזר, "זה הפתיע גם אותי, כי זה אומר שיש להם הערכה כלפיי, גם אם העולם המוזיקלי שלי ושלהם שונה מאוד. זה היה מחמיא מאוד".

עד כמה חשוב לך לחבור לכוחות מעולם הפופ? זאת נראית בחירה לא פחות מחלוצית.

"האמת היא שהתחלתי בקריירת פופ כבר כשהייתי בן 18. הכניסה שלי לפופ היתה כנער, כשניגנתי בפסנתר להיטים מוכרים בברים ובמועדוני לילה. אני, אגב, לא מוצא שפופ ומוזיקה קלאסית שונים כל כך. אד שירן ביקש ממני לשיר איתו שיר מדהים בשם 'Perfect Symphony', כי הוא חיפש זמר טנור. אני חושב שלאבא שלו יש קשר כלשהו למוזיקה קלאסית.

"אתה אומר שזה חלוצי, אבל במציאות אני אולי האחרון שעושה את זה. החיבור הזה הולך אחורה עד למאה ה־18. אני מאמין שזה חשוב להמשיך את המסורת. כדי לגעת באנשים צריך לדבר איתם בשפתם".

יש אמן שהיית רוצה לעבוד איתו וזה לא יצא עדיין?

"יש הרבה אמנים שהייתי רוצה לעבוד איתם, אבל יש לי בעיקר זיכרונות נהדרים מסלין דיון, שותפה אהובה מאוד שלי שמתמודדת כרגע עם מצב בריאותי לא טוב (דיון נאלצה לבטל לאחרונה את הופעות הרזידנסי שלה בלאס וגאס, לנוכח מה שמוגדר 'בעיות רפואיות לא צפויות'; ע"פ). אני מאחל לה בריאות טובה ומקווה שהיא תבריא מהר ושאוכל לעבוד איתה בקרוב שוב".

"ידעתי שהמגיפה תיגמר"

באמת קשה לסכם את שלושת עשורי ההצלחה של בוצ'לי, שנולד עם גלאוקומה בעיניו, איבד בגיל 12 את ראייתו, אך קיבל בתמורה את אחד הקולות הזכים והאהובים בדורו. הוא נשוי בשנית ואב לשלושה - שני בנים בוגרים מאשתו הראשונה, שממנה נפרד ב־2002, ובת קטנה מאשתו הנוכחית, ורוניקה ברטי, המשמשת גם המנהלת האישית שלו.

בשנות פעילותו הוא שר בטקס האשכבה של חברו הטוב, הטנור לוצ'יאנו פברוטי, שהלך לעולמו ב־2007, וגם העניק הופעה מצמררת בניו יורק בסוף 2001. הוא הופיע אז בטקס בגראונד זירו, על חורבות מרכז הסחר העולמי, אחרי פיגועי 11 בספטמבר. בהיעדר יכולת לראות בעיניו את הזוועות, חושים אחרים שלו נכנסו לפעולה באותו מעמד.

"יכולתי להריח את מה שהיה שם", הוא מספר על ההופעה המנחמת ההיא, אחרי קריסת מגדלי התאומים. "זה היה רגע מרגש מאוד, כי משפחות הקורבנות של הפיגוע היו שם. באוויר ריחפו ניחוחות הטרגדיה, וזה היה רגע מאוד קריטי ורגיש שהייתי צריך לשיר בו.

"לא שכחתי דבר שהיה שם, ולעולם גם לא אשכח את הדמעות. אנשים לא הפסיקו לבכות שם. אלה דברים שקשה להסביר ולתאר במילים. גם טקס האשכבה של המאסטרו פברוטי היה מאוד טעון רגשית עבורי. הוא היה האדם שהשיק לי את הקריירה, ולנצח אהיה אסיר תודה לו".

רגע נוסף שהפך עד מהרה לאייקוני התרחש בשיאה של מגיפת הקורונה, בתחילת 2020. הימים היו ימי הסגר הראשון, ותמונות ארונות המתים הנישאים באיטליה שטפו את מהדורות החדשות וזעזעו את העולם. בתוך כך צולם בוצ'לי מבצע את קונצרט חג הפסחא בקתדרלת מילאנו (הדואומו) הריקה. מראה סוריאליסטי כמעט, אבל כזה שהבהיר את נקודת הזמן שבה העולם מצא את עצמו באותה תקופה.

הקונצרט זכה ליותר מ־40 מיליון צפיות בעמוד היו־טיוב של הזמר והיה מקור נחמה עבור רבים שמצאו עצמם ספונים בבתים ומבולבלים. בוצ'לי עצמו נדבק אז בנגיף, אך סירב לחשוף זאת בזמן אמת, משום שלדבריו לא רצה להלחיץ את מעריציו והעדיף להגן על פרטיותה של משפחתו.

"ההופעה ההיא בדואומו לא ממש נחשבה מבחינתי כהופעה לכל דבר, אלא יותר כתפילה עבורי ועבור כל מי שרצה להצטרף אלי בתפילה לזכר מי שהמחלה לקחה", הוא מסביר, "באשר להידבקות שלי בנגיף - לא ממש דאגתי, כי בסופו של דבר פשוט ישבנו בבית. זאת היתה חוויה נוראית ממש, כי הדבר הקשה ביותר שיכול לקרות לך הוא שייקחו ממך את החופש שלך. התגעגעתי לקהל שלי, התגעגעתי לחופש התנועה, וההישארות הכפויה בבית נתנה לי הרגשה של גזילת החירות.

"אז זה באמת היה נורא, אבל גם הייתי אופטימי מאוד כי ידעתי שלאורך ההיסטוריה כל המגיפות הסתיימו אחרי שלוש שנים. גם בתקופות ובמקומות שבהם לא היו אנטיביוטיקה וצוותים רפואיים - בסופו של דבר, זה נגמר, כך שלא ממש דאגתי. הייתי הראשון בבית שנדבק, אבל התייחסתי לזה בתור משהו שיעבור".

איך אתה רואה את העולם אחרי הקורונה? במה הוא השתנה עבורך?

"אין ספק שזה דבר ששינה את העולם, ואף פעם אי אפשר ללכת אחורה. המגיפה גרמה לשינויים קיצוניים ועוררה פחדים ועוד הרבה דברים שרחשו מתחת לפני השטח - ושנצטרך לעבוד עליהם ולהתמודד איתם כחברה. המצב באיטליה טוב היום. אין הגבלות ממשלתיות, אבל עדיין יש לא מעט אנשים שמטילים על עצמם הגבלות באופן אישי. הם עדיין עוטים מסיכות ולא הצליחו לשוב לחייהם הקודמים".

נותן עצות לבן המוזיקאי

בעוד עם ההצלחה קשה להתווכח, בוצ'לי לא נחשב לאורך השנים לחלוטין ליקיר המבקרים. אולי אפילו להפך. מבקר המוזיקה הקלאסית של ה"ניו יורק טיימס" כתב עליו ב־1999 שהוא "לא משתמש בטכניקה נכונה" וטען שלבוצ'לי, למרות קולו החם, אין כל שליטה אמיתית בצלילים שבוקעים מגרונו. מבקרים אחרים טענו שהוא מתקשה לשמור על קצב, והמבקר של ה"גרדיאן" לא התרשם מאיכות קולו האהוב על מיליונים. בוצ'לי עצמו, גם אם סביר שנפגע לא אחת מהביקורות הצוננות, לא מסגיר עלבון כלשהו - לפחות במעמד של שיחתנו.

"יש משפט מפורסם של אוסקר וויילד, 'אנשים יסלחו לך על כל דבר - פרט להצלחה'", הוא אומר. "ככה העולם עובד. יש ספר שלם שכולו ביקורת על הסופרן מריה קאלאס, והיא היתה אחת הזמרות המצליחות והידועות בעולם! זו דרכו של עולם. אני אף פעם לא שוכח את העצה של וירג'יליו לדנטה ב'הקומדיה האלוהית': 'אל תסתכל עליהם, אל תקשיב למבקרים, והמשך בדרכך'".

גם הבן שלך, מתאו, נכנס לאחרונה לתחום המוזיקה. מה אתה חושב על היצירה שלו?

"באופן אישי אני אוהב את השירים שלו ואת מה שהוא כותב, אבל הדעה שלי לא חשובה מדי. מה שחשוב זה האופן שבו הקהל מקבל אותו. כלומר, דעתי משנה, אבל ממש כמו במקרה של המבקרים - זו דעה של אדם אחד.

"לצערנו, בעולם המוזיקה המספרים הם הדבר החשוב. לדעה של אדם אחד יש חשיבות עד רמה מסוימת. מובן שאני נותן למתאו עצות בכל פעם שהוא מבקש ממני, אבל אני חושב שהעצה הכי טובה שאתה יכול לתת לילדיך כהורה היא לשמש דוגמה".

אמך, אדי, הלכה לעולמה ממש השבוע, ואתה עדיין עורך ראיונות וממשיך להופיע. זה בטח לא דבר קל.

"למדתי המון מאמי, שהיתה אישה של אומץ ואופטימיזם גדול. היא אמרה לי שהחיים הם מתנה ושצריך לחיות אותם בכל יום. מובן שאשא אותה בליבי בכל ימי חיי, אבל באשר להמשך העבודה שלי - היתה לה תשוקה אדירה למה שאני עושה, אז אני ממשיך לחיות את התשוקה הזו, ואני מחויב מאוד לעבודה שלי.

"אני אוסיף להביא את השירה שלי לעולם. אלוהים נתן לי סט כלים שאני אמור לשכלל ולמקסם איתו את הכישרון, וזה מה שאני עושה. אני חושב שהקול שלי הוא מתנה מגן עדן".

shishabat@israelhayom.co.il