עשר הערות לשוניות על ברקים

מכת הברק שהכתה בבני משפחה אחת והרגה אחד מבניה היא תופעה נדירה בישראל, אבל בעולם כולו כבר קטלה אנשים רבים. הברק, עם זאת, הלהיט את דמיונם של בני האדם לאורך הדורות, ובעברית הוא מתקשר למשפחת מילים שלמה. ולהלן עשר הערות לשוניות על מכת הברק.

1. הברק מופיע בתנ"ך 21 פעמים. במחציתן הוא מתאר את תופעת הטבע, ומזכיר "קולות וברקים", "ברקים למטר עֲשֵׂה", "האירו ברקים תבל". בכמה מקרים הוא קשור לזוהר או נצנוץ: ברק החרב וברק החנית.

2. 'ברק' נגזר מהשורש השמי הנפוץ בר"ק שפירושו האיר, זהר. השורש מופיע במשמעות זו במנדעית, ארמית סורית, ערבית, אתיופית, סוקוטרית, מצרית עתיקה ועוד. מכאן גם הפועל להבריק, שזכה להרחבה מודרנית: מבריק הוא אדם מצטיין בתחומו, בעל רעיונות מקוריים וכושר ניסוח רהוט.

3. מכת ברק היא התנגשות של ברק באדמה או בחפץ, אבל היא זכתה למשמעות מטפורית:  אירוע מפתיע ומעורר זעזוע. המקור ברוסית: udar molnii. בערבית אומרים: דַרְבִּת בַּרְקְ.

4. בפרקי רבי אליעזר מתואר אלוהים כך: "וּכְשֶׁהוּא יוֹשֵׁב, יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָׁא ... וּמִקּוֹל זַעֲקַת גַּלְגְּלֵי הַמֶּרְכָּבָה, בְּרָקִים וּרְעָמִים יוֹצְאִין לָעוֹלָם". עמוס עוז מספר ב"סיפור על אהבה וחושך":  "יש שהיה אבי מדקלם בסערת-נפש אודסאית-ז'בוטינסקאית אך בהטעמה אשכנזית את רעמיו וברקיו של טשרניחובסקי" (עוז, 47). בתנ"ך הצירוף המקביל נזכר בתיאור ירידת משה מהר סיני: "וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד".

5. 'ברקאי' מופיע במסכת יומא, והוא אור השחר, או כוכב השחר. 'אַבְרֵק' הוא השם העברי שניתן לכוכב סיריוס, הכוכב הראשי בקבוצת הכלב הגדול. הידוע בזוהר הבהיר שלו. מקור שמו במילה היוונית זאיר, שפירושה להאיר, או משיבוש שמו של האל המצרי אוסיריס.

6. את המילה מִבְרָק חידש בן יהודה בהשפעת שמה הערבי: בַּרְקִיֶּה. במילונו הוא מגדיר: "הודעה באה מרחוק במהירות הברק בכח חשמלי".

7. בַּרְקִית הוא השם העברי של מחלת הגלאוקמה. בתלמוד ברקית היא מחלת עיניים. הרופא המילונאי אהרן מאיר מזי"א הציע לזהות את הברקית עם הגלאוקומה, כי "בחולי זה החולה רואה כעין ברקים בעיניים".

8. בָּרֶקֶת היא האבן הטובה הזוהרת ומבריקה שבאבני החושן. ביחזקאל היא נכתבת בָּרְקַת, ומכאן שם משפחתם של ניר ואלונה ברקת, וראובן ברקת שהיה יו"ר הכנסת.

9. ברק בן אבינעם היה יד ימינה של דבורה. ברק אובמה היה נשיא ארצות הברית, אבל פירוש שמו הוא 'המבורך'.

10. הביטוי היידישאי שהשתקע בסלנג הישראלי, צ'יק צ'ק, התגלגל מהמילה הגרמנית Zickzack שפירושה ברק, ומהביטוי הגרמני העוקב Zick Zack, במהירות הברק. מכאן גם המילה העברית זיגזג, המזכירה את המסלול המפותל של הברק, ומכאן גם הפועל הפוליטי-אקטואלי לזגזג.

המבורך. אובמה // צילום: AFP

לקח אתו הגינירל חמשים בני ערובה

מעצרה של נעמה יששכר מסעיר את המדינה. לא מדובר רק באמפתיה הטבעית לאדם שנכלא ללא סיבה, אלא בתחושה שמדובר בציניות פוליטית אכזרית, שאינה זרה לפוליטיקה הרוסית, ושופכת אור על מערכת משפט מושחתת הכפופה לממשל. בהערת אגב, זה אולי לֶקַח לאלה המנסים לצמצם את עצמאותה של הרשות השופטת בישראל. יששכר היא בהגדרה בת ערובה של ממשלת רוסיה. לצירוף הזה: 'בת ערובה', בן ערובה, בני ערובה, יש גלגול רב תהפוכות.

'בן ערובה' הוא ביטוי בעברית החדשה. הוא מופיע בעיתונות התחייה, כמו בידיעה מעיתון הצפירה בשנת 1912: "הגנרל פיודורוב השתער על השאחסוונים השוכנים בהר ... אחרי שלקח אתו הגינירל חמשים בני ערובה חזר לחיאוב [קיוב]". עוד קודם לכם משתמש בו מקס נורדאו בנאום הפתיחה של הקונגרס הציוני בשנת 1905: "לכל ממשלה יש יהודֶיה, המסורים בידה בתור בני ערובה על כל פשעי היהדות".

הביטוי חדש, ובכל זאת מקורו בתנ"ך, במאבקו של יהואש מלך ישראל באמציהו מלך יהודה: "וְלָקַח אֶת כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף ... וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹנָה". המשמעות של 'בני התערובות' היא שבויים שנדרש עבורם פדיון, כלומר, בני ערובה במשמעות היום. גם רש"י מפרש: "בני השרים שהיו נתונים בבית המלך לערבון שלא ימרדו אבות' בו".

'בני התערובות' מזכיר ביטוי אחר, שגם הוא חדש: 'בני תערובת', המתייחס בעיקר לערבוב של גזעים וקבוצות אתניות. המשמעות הזו מופיעה במשנה: "חמש נשים שנתערבו ולדותיהן, [והוולדות] הגדילו התערובות ונשאו נשים", וכאן בהוראת צאצאים ממעמדות שונים (כמו כוהנת ושפחה) המתערבבים זה בזה ואי אפשר לומר מי צאצאו של מי.

וכך זכה 'בן תערובת' למשמעות המוכרת היום, ואילו 'בן ערובה' אימץ את המילה התנ"כית 'עֲרֻבָּה', שפירושה התחייבות, בדרך כלל כספית, כמו בספר משלי:  "אָדָם חֲסַר־לֵב תּוֹקֵעַ כָּף. עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵֽהוּ". בן ערובה משמש אם כן כמעין בטחונות לקיום חוב או התחייבות.

איך התאפשר המהלך הלשוני הזה? הוא התאפשר בזכות אחד השורשים המרתקים והמורכבים בעברית: השורש ער"ב. למילים בשורש זה לפחות עשר משמעויות שונות, והקשר ביניהן נחשב מקרי. למילים או לשורשים זהים בכתיב והגייה אבל ללא קשר משמעות, כלומר, זהות מקרית, אנו קוראים הומונימים. יש ניסיונות בחלק המקרים לקשור בכל זאת בין השורשים, אבל הם אינם משכנעים.

העיקר שתחזרי אלינו בשלום. נעמה יששכר

ואלו עשרת הפרצופים של השורש ער"ב:

1. קבלת אחריות, כמו במקרה 'ערובה', וגם עירבון, ערבות, התערבות ומי שעָרֵב להלוואה.

2. חיבור ומזיגה, ומכאן עירוב ותערובת, וכן המכה הרביעית, עָרוֹב, המרמזת על ערבוב בעלי חיים מסוגים שונים.

3. שקיעת השמש, ומכאן עֶרֶב ומערב. הפועל האכדי erebu פירושו להיכנס או לרדת, והוא הורחב ובמקרים רבים התבדל לירידת או שקיעת השמש. מהפועל הזה נגזר שמה של היבשת המערבית, אירופה.

4. תחושה של נועם, ומכאן 'עָרֵב לחיך'.

5. עֲרָבָה, מִדבר או מישור פראי. מכאן גם על פי ישעיהו שם האומה הערבית. חוקרים רבים קושרים בין הערבה למקור שמה של האומה הערבית, ולמעשה של חצי האי ערב המדברי. השם עָרָב, וגם הצורה עֶרֶב, מופיעים כשם האזור הדרומי 10 פעמים בתנ"ך.

6. ערבה היא ענן, ומכאן הביטוי המקראי הפיוטי 'רוכב ערבות'. למילה זו נקשרים גם ערפל, עריף במשמעות גשם ועוד.

7. עֲרָבָה, אחד מארבעת המינים.

8. עֲרֵבָה, מְכל המשמש לצורכי מטבח בלשון התלמוד. יש למילה גם משמעות של ספינה.

9. עָרַב במשמעות עסק במסחר, בהופעה יחידה ביחזקאל. יש קושרים אותה למשמעות הראשונה.

10. עורב, היא הציפור. שם הציפור מופיעה באופן דומה באכדית, ערבית וארמית (וראו 'עורבא פרח'). הדעה הרווחת שזהו שם אונומטופאי, המחקה את קריאת העורב.

משמעות 1 ומשמעות 2 התערבבו זו בזו, וכך הוליד 'בן תערוּבות' המקראי שני ביטויים: בן תערובת, ובן ערובּה, תאומים לשוניים שהופרדו בלידתם.

מהיכן הגיעה אלינו הפיתה?

הבלשנית אורה שורצולד מוסיפה בעניין הקשר בין 'פיתה' לבין 'פת': "הבלשן חיים בלנק מייחד דיון מפורט למילה 'פיתה', וחידה היא בעיניו. לפי טענות דוברי העברית, 'פיתה' היא מילה ערבית. אמנם המילה יכולה להיות ערבית לפי הטעמתה המלעילית, אך הפ"א התחילית שבה מחשידה אותה, שהרי אין p בערבית אלא f בלבד. המילה הזאת גם אינה מצויה בערבית כלל לציון מאפה לחם שטוח. אבן-שושן משייך אותה במילונו ל'פיתא' ארמית, ואין יודעים מי הכניסה לשימוש העברית שהתחייתה בדיבור".

מקורה בספרדית יהודית // צילום: לירון אלמוג

ואולם, טוענת שורצולד, "המילה הזאת מצויה בספרדית יהודית בהוראת 'מאפה לחם שטוח שלא התפיחוהו הרבה', ומקורה יווני ככל הנראה. היא מתועדת כבר ב-1730 בכתיב 'פיטה' בילקוט "מעם לועז" לר' יעקב כולי. בפי היהודים הספרדים רווח הניב: 'אָרוֹבָ'ה פִּיטָאס (פיתה'ס) אִי בֵּיזָה מְזוּזָאס' (מזוזה'ס): גונב פיתות ומנשק מזוזות, במשמעות קרובה ל'טובל ושרץ בידו'. כן מצוי בלשון הדיבור הביטוי 'לו פ'אִיזוֹ פִּיתָה': עשה ממנו פיתה, העליב אותו, בִּייש אותוֹ, וביטויים נוספים, שהתגלגלו גם לסלנג הישראלי. 'פיתה' בעברית החדשה מקורה אפוא לא בארמית אלא בספרדית יהודית".

ואורי הייטנר מוסיף חידוד: מה הציע בעז לרות המואביה לארוחה? פיתה עם חומוס, ככתוב: "וטבלתְ פיתֵך בחומֶץ".

• לידיעת אופירה: אייל גולן סולח לך

• "הנערים": אין צד צודק, אין צד מנצח

• פייק ניוז: השמועות שאין עליהן מחילה

• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו