מי קבע שקול באישה ערווה?

שירת הנשים בציבור הפכה קו פרשת המים ביחסי דתיים וחילוניים בישראל. עבור הקול הדומיננטי ביהדות האורתודוכסית איסור שירת נשים בציבור הוא ציווי מוחלט, עבור הציבור החילוני זוהי פגיעה בלתי נסבלת בשוויון בין המינים, והדרת נשים מהמרחב הציבורי.

בעניין זה כותב סמי ארגון: "מהו מקור הביטוי הכה מקומם ושהוא כה אקטואלי 'קול באישה ערווה'? שמעתי טענה מפי חוקרת-מקרא שהביטוי הוא שיבוש נלוז ומגמתי למילה המקראית 'עָרֵב'. אשמח לקרוא דעתך המלומדת בעניין".

איסור שירת נשים הוא ציווי מתגלגל שעבר תהליכים של החמרה. מקורו בדיון תלמודי על משמעות הפסוק המקראי "ולא יראה בך ערוות דבר" (דברים כג 15). החכמים מעלים רעיונות. רבי יצחק מציע: "טפח באשה ערווה". רב חסדא אומר: "שוק באשה ערווה", ומסתמך על פסוק בישעיהו: "גלי שוק, עברי נהרות, תגל ערותך וגם תראה חרפתך". שמואל מציע: "קול באישה ערווה". הוא מסתמך על שיר השירים: "שנאמר, כי קולך ערב ומראך נאוה". רב ששת מוסיף: "שער באשה ערווה, שנאמר שערך כעדר העזים". מכל אלה נגזרו לבוש המכסה כל טפח בגף האשה, התנגדות לגילוי השיער, וכאמור: איסור שירת נשים.

האם התכוון שמואל לקשור בין "קולך עָרֵב" ל"ערוות נשים" בזכות הדמיון בין המילים? יתכן. עם זאת, הפרשנות המתבקשת היא שהוא מביא פסוק משיר השירים, הספר הארוטי מכולם, כדי להוכיח ששירת נשים ("קולך נאווה") מביאה לידי פיתוי והגברת היצר. במקום אחר, בתלמוד הירושלמי, מביאים פסוק משלים מירמיהו: "והיה מקול זנותה ותחנף הארץ".

המשפט שהשמיע שמואל היה במסגרת דיון הלכתי. דיונים הלכתיים כאלה נעשו בשורה של עניינים, ואמירות רבות של חכמים נדחו כי התעורר עליהן ויכוח והתקבלה דעה אחרת. על דעתו של שמואל היו כמה חולקים, והוא גם זכה לפרשנויות שונות. רבי יוחנן לוריא מן המאה ה-15 מפריד: "ראוי למחות כנגד נשים המשוררות לכלות בחתונתן לפני האנשים. רק הבתולות שמותרים בזה, כדי לחבב הבחורים לקפוץ עליהם לשם אישות". פוסקים מתונים טענו שהכוונה היא לכך שאסור לגבר לומר דברים שבקדושה, כדוגמת קריאת שמע, בעת שהוא שומע שירה של אישה, ולא לשירת נשים בכלל. הרוב לא קרא תיגר על דעתו של שמואל. מי שפסק סופית היה, כרגיל, השולחן ערוך. אסור לגברים לשמוע שירת נשים. נקודה.

אחרי השולחן ערוך התלכדו הרבנים אחרי איסור שירת הנשים, עד היום. הרב שלמה אבינר, למשל, אינו משאיר מקום לספקות. על פי שאלות שנשאל הנושא מטריד גם צעירים דתיים, והוא עונה לשאלות בעניין בפסקנות לקונית.

שאלה: האם איסור שירת נשים הוא דין גמור או מנהג?

תשובה: דין גמור.

שאלה: שמעתי שיש דעה שאם כמה נשים שרות יחד מותר לשמוע?

תשובה: גם זה אסור. ואם זו להקה, גם אסור להסתכל.

שאלה: אם אני בחתונה ומתפללים מנחה או ערבית ושומעים חברות של הכלה שרות, מה לעשות?

תשובה: איסור חמור. יש לבקשן לחדול. ובמיוחד בשעת תפילה. אם אי אפשר, אז לצאת, ואם אי אפשר, אז להתאמץ לא להקשיב.

שאלה: במפעל בו אני עובד נשים שרות. מה לעשות?

תשובה: כמובן עדיף להחליף עבודה. אבל מן הדין מותר להישאר, מדין הנאה שבאה לו לאדם בעל כורחו. ולא יקשיב.

שאלה: אם אני שולט על עצמי ואין יצרי מתעורר בשמיעת שירת נשים, ואני רק נהנה מעצם השירה, מותר לי?

תשובה: ודאי לא. יש איסור כפול - איסור הנאה מאשה שאינה שלו, וגירוי היצר.

שאלה: האם יש בעיה ששומעים קצת קול שירת נשים בבית הכנסת?

תשובה: בוודאי. יש לאטום אזנים.

זה הרב אבינר. יהדות של איסורים יבשים. פרופסור חננאל מאק, מלומד דתי ואיש אשכולות, מודה באוזניי שחוקי הצניעות החמורה, ובעיקר איסור שירת נשים, זרים לו ורחוקים ממנו. צניעות, לטעמו, היא תלוית מקום ונסיבות. הוא רואה באיסור על שירת נשים דוגמה לקביעות תלמודיות קיצוניות שהתקבלו כי כמעט לא ערערו עליהן, כמו "קשים גרים לישראל כספחת". קביעות חמורות רבות אחרות נדחו בתהליך של דיון. רבי אליעזר למשל אמר "כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפילות" ואסר ללמד נשים, אבל דעתו לא התקבלה, וכך נמנענו מדורות של נשים נבערות. מי משפיע יותר, רבנים בעלי עמדה פונדמנטליסטית כאבינר לצד מורי ההלכה במדרשת עלי, או מלומדים כחננאל מאק? התשובה, למרבה הצער, ידועה.

יהדות של איסורים יבשים. הרב אבינר // צילום: נועם ריבקין פנטון

הפרחה מבעירה את השד העדתי

סערת הפרֵחה לא שוככת. נראה שלשד העדתי יש דרכים משלו לחגוג. בגרסת הפסטיגל הוסרה המילה מן השיר בביצועה של אנה זק, והיוצרים לא טרחו אפילו להביא במקומה השלמה, פשוט חור בשיר, בדומה לחורים לבנים בעיתונים של פעם בהוראת הצנזורה.

עמדתי האישית היא שהשד העדתי אמור לצאת לפנסיה. הסיפור, שיש לו בהחלט בסיס היסטורי, של הדרת מזרחיים על ידי ההגמוניה האשכנזית, שולִי במציאות של 2019. מזרחיים נמצאים בכל עמדות השליטה, הפוליטית, הכלכלית. הזמר המזרחי מוביל במוזיקה. שחקני תאטרון וקולנוע מזרחיים זוכים בפרסים. האוכל המזרחי מככב. סופרים ומשוררים מזרחיים כותבים ונקראים. סדרות הטלוויזיה עוסקות עוד ועוד בעולם יוצאי עדות המזרח. שלא לדבר על חדירה מסיבית, ומבורכת, של היהודית המרוקאית לסלנג הישראלי. בגנים של משפחתי הפרטית מתערבבים גֶנים מצריים, גרמניים, עיראקים, רומניים ואחרים לבלי הכר. והיום יש רק כינוי גנאי אתני אחד שאפשר להגות אותו בלי להיסקל באבנים: אשכנזי.

מעט סדר בשאלה מאין הגיע המונח. ובכן, מקורו בשני שורשים בשפה המרוקאית וביהודית מרוקאית. הם דומים מאוד, תופעה אופיינית לשפה זו: פר"כ ופר"ח. האם הם קשורים זה לזה, נראה שכן, אבל זה נתון לפרשנויות. על פי המילון ליהודית מרוקאית של מרכוס חנונא פְרְחָא היא שִמְחה ועליזות, פְרְח הוא שמח. פְרְכָא בחורה צעירה ובריאה, פורחת ושמחה. פְרְך היא ציפור בעל כנף, אפרוח, זה שפורח, ועל כן קובע חנונא שהשם הפרטי פְרְכָא מקביל דווקא לציפורה. מכל מקום, בשיחותיי עם יוצאי מרוקו הם מבהירים שפרֵכה היה בין יהודי מרוקו כינוי שהיה בו אבק גנאי: בחורה קלת דעת.

פרֵחה עשתה עלייה אבל עדיין לא נתפסה כמותג אתני אלא כמותג התנהגותי. מילון נתיבה ודן שיצא ב-1982 מגדיר: "כינוי זלזול לבחורה פשוטה, גסה, חסרת השכלה ועידון, המתלבשת ומסתפרת לפי צו האופנה האחרונה". מילון פרולוג, שיצא ב-1992 מגדיר: "כינוי לבחורה פשוטה, המונית, לא חכמה במיוחד, בעלת הופעה מאוד מוחצנת ומנהלת סגנון חיים עתיר בילויים". הגדרה של מילון הסלנג המקיף: "נערה ריקה בעלת הופעה וגינונים הנחשבים זולים, בעבר מזוהה עם עדות המזרח". מן המילה נגזרו מונחים חדשים שאין בהם אבק אתניות. פְרֶח, צעיר ריקני וצעקני. פְרֶח שיק: סגנון המחקה התנהגות ולבוש בעלי אופי המוני. פְרֵחִי: זול וצעקני. פְרֵחִיָאדָה: אווירה זולה וצעקנית. כותבות הבלוגים המזוהות עם המאיון האשכנזי העליון נקראו פָקָצות. ראשי תיבות: פרֵחה קטנה וצעקנית. ליליאן היאפית מ"אחד העם 101" היא "חתיכת פרֵחה עלובה". ג'ודי שלום ניר מוזס כונתה ככל הזכור על ידי אדם ברוך המנוח "פרֵחה אולטימטיבית".

אוקיי, יאמר הקורא, עוד אשכנזי מנער את רגשי האשמה הקדמונים. אז שימו לב למה שכותבת מיכל סחייק, ברשימה בגיליון של כתב העת "הכיוון מזרח". מהי פרֵחה לפי סחייק? פרֵחה היא תרבות התנהגות ולבוש. "היא מכריזה על היותה מרכולת מינית בכל צעד, ולחזה יש חשיבות ומעמד. היותה סקסית הוא מאושיות-מהותה. גם ביום חם היא נועלת מגפיים שקצותיהם מחודדים וארוכים, ועקביהם צרים וארוכים. בגבות עשויות, בשפתיים משוחות, עם ריח בושם למרחקים, עם סיגריה (תוצרת חוץ בלבד), ציפורניים מודבקות, ארוכות וצבעוניות, היא מתקתקת מספרים בדיבורית בג׳יפ". מזרחית. לאו דווקא. כבר לא.

איך בכל זאת דבק ב'פרֵחה' היסוד האתני? גם מפני שהמילה צפון אפריקאית במקורה, גם משום מזרחיותה של עפרה חזה, ובהחלט באווירה של שנות השמונים, שהולידה את הצ'חצ'חים, ימים שבהם התחזקה הזהות המזרחית. הגיע הזמן להתקדם, יש מקום וצורך להעצים אוכלוסיות מוחלשות (עניים, פריפריה), אבל הזיהוי שלהן עם הנושא האתני מיושן ומזיק. ובוודאי לא ראוי לצנזר שירים מיתולוגיים.

סיירת, ניירת ונוהל בנאדו

השבוע עלה לאתר הזירה הלשונית המילון השלם לצבאית מדוברת. הוא מבוסס על הספר "שירת הפזמניק" שיצא לאור ב-2015. עד כה הוכנסו לאתר ערכים בודדים מהמילון, אך עתה הוא עולה בשלמותו. כל ערך מופיע בנפרד, וניתן לאתר אותו על פי האות הפותחת, להוסיף לו הערות שיפורסמו בו וגם בטור השבועי, וכמובן, להוסיף ערכים חסרים.

לתזכורת, מקבץ ערכים מתוך המילון:

או סיירת או ניירת. אִמרה של שוחרי השירות ביחידות מובחרות. כוונתה שאם לא יקבלו את מבוקשם, הם מעדיפים לעבוד בעבודה פקידותית ולא בחיל קרבי רגיל. על פי אתר היחידה, חיילים המשתמשים באִמרה זוכים לנקודות שחורות, וסופם שהם מתגלגלים לניירת.

בְּלאי. פגום. שם תואר נפוץ המתייחס לציוד פגום, לחיילים ומפקדים חסרי כישורים, ליחידות צבאיות שאינן מתפקדות ועוד: "אחי מינה את עצמו למפקד שלי, אבל כנראה שהוא מפקד בלאי" (אתר דוקטורס).

זונה. מילה המציינת היעדר קביעות ומחויבות: "'הזונות יום' [חיילים שאין להם תפקיד או מעמד מוגדר] שיחקו אותה ראש קטן" (זיידמן, 55); "המבנה התעשייתי הנטוש ... הפך ל'זונה' של כל מחזורי המילואים בגדה" (זיידמן, 26). גם 'מיטה זונה', 'טנק זונה', 'נהג זונה', 'מחזור זונה' ועוד.

נוהל בֶּנָאדוֹ. הוראה במסדר שבה המפקד פוקד על חייליו לעמוד בגו זקוף, ראש כלפי מעלה, ידיים מאחורי הגב ורגליים פשוקות היטב: "יעני שהמפקד רוצה לראות שכולם נמצאים הוא צועק בנאדו ואז כולם מרימים תסנטר" (אתר תפוז). על שם הכדורגלן אריק בנאדו, שהתאפיין בכך שנהג לשחק בגו זקוף ובראש מורם.

צעירות קשה, וָתיקות מתוקה. אִמרה המלמדת שהחייל החדש מַפנים את מקומו הנחות בהיררכיה, בידיעה שהמעמד זמני, והוא יהנה בבוא היום מהסטטוס הנחשק של הוותיק.

• קים אור אזולאי נגד מעיין אדם

• התוכנית המביכה של ליהיא ונעמה

• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו