מיקי זוהר הסביר בנימוקיו למתן הפטור הרטרואקטיבי ממס לנתניהו כי לא יתכן שראש ממשלה שעובד, כדבריו, 24 שעות ביממה למען המדינה, "צריך לחפש איך לגמור את החודש". 'לא גומר את החודש' הוא גירסה ישראלית של ביטויים קרובים בשפות שונות, שגם זכתה לשירו של חיים חפר 'לא גומר ת'חודש', בביצוע אריק לביא.
הביטוי האנגלי מופיע לראשונה בספרו של טוביאס סמולר "הרפתקאותיו של רודריק רנדום" משנת 1748, והוא מייצג מן הסתם ביטוי מקובל באותה תקופה בפולקלור האנגלי. על משמעות הביטוי ומקורו יש דעות שונות, אך המקובלת ביותר היא שמדובר דווקא בשנה, ומתייחס למי שאינו מצליח להשלים את השנה בהכנסותיו לפני שהסתיימה, אינו יכול לחבר דף הוצאות והכנסות במעבר משנה לשנה. בכך תומכת גם גרסה צרפתית שיש רואים בה את מקור האנגלית: 'joindre les deux bouts de l'an' - לחבר את שני קצוות השנה. המתרגמת נרי סבנייה מוסיפה כי כיום מקצרים ואומרים "joindre les deux bouts" בלי "השנה". בדרך כלל משתמשים כמובן בצורת השלילה: "Il a du mal à joindre les deux bouts", הוא מתקשה לחבר את שני הקצוות. מקור הניב הוא באיכרים, שתנובת השנה היתה צריכה להספיק להם עד הקציר של השנה הבאה.
כולנו מייקל בראון, כולנו יוסף סלמסה
הרוחות בעולם סוערות בעקבות המחאה על הריגתו של ג'ורג' פלויד בידי שוטר לבן. בלב המחאה עומד ההאשטאג #black_lives_matter. ההאשטאג אינו חדש. הוא נולד באירועי מחאה משנת 2014 בעקבות הריגתו של מייקל בראון בידי שוטר לבן. ואגב, מתבקש נוסח עברי לביטוי. מואב ורדי מן הערוץ הראשון מציע בשיחה איתי: "חיי שחורים אינם הפקר".
בגיליון האחרון של כתב העת עיונים בשפת וחברה מובא מחקר של ד"ר עומר קינן, חוקר רשתות חברתיות. עומר מצא כי כבר מ-2014 ועד היום משתמשים גם יוצאי אתיופיה בישראל במונחים, במחוות ובסמלים ויזואליים הלקוחים מן המחאה השחורה. השימוש הזה החל בשנת 2014 בעקבות מותו של יוסף סלמסה, שנמצא מת כמה ימים אחרי שסבל, לטענת משפחתו, מאלימות משטרתית. סיפורו מוצג באיור שבראש הטור, המופיע ב"המקום הכי חם בגיהינום": הוא הותקף באקדח טייזר, נפל ומכאן הידרדר אל מותו. במסגרת המחאה נעשה שימוש בהאשטגים שונים: #כולנו_יוסף_סלמסה, או #גם אני יוסף סלמסה. לפעילות זו, שהושפעה כאמור מתנועות אמריקניות, קורא קינן "אקטיביזם דיגיטלי".
קינן סוקר את האמצעים השונים של מחאת יוצאי אתיופיה, בין היתר על ידי קישור מותו של סלמסה לסיפור יוסף ואחיו במקרא, והדרכים בהן מאמצת המחאה יסודות מהמחאה השחורה בארצות הברית. קישור כזה הוא במחוות צילוב הידיים לאות אבל ומחאה של צעירים יוצאי אתיופיה, המוכר כמחווה שחורה בהיקף גלובאלי. תמונה עדכנית מהפגנת מחאה לזכר סולומון טקה מלווה בכרזה המכילה את ההאשטאג האמריקני, באימוץ ישראלי גלוי.
הקשר בין שתי תנועות המחאה מופיע בקריאה של התנועה הישראלית להפגנה ב-2016. בכרזה נעשה קישור ישיר למחאה האמריקנית, על ידי אזכור חזותי ל"הצדעת הכוח השחור" באולימפיאדת מקסיקו סיטי בשנת 1968, שבה שני מדליסטים שחורים שעמדו על הפודיום הניפו את ידיהם בצורת אגרוף כשהם עוטים כפפה שחורה. מחוות האגרוף היא סמל למאבק של הפנתרים השחורים ושל התנועה לזכויות האזרח למען האוכלוסייה האפרו-אמריקנית בארצות הברית.
את הקשר הישיר בין שתי המחאות אפשר למצוא כאמור גם במאבקי המחאה בעקבות הריגתו של סולומון טקה. בדף הפייסבוק של שרית בלאו מופיע קולאז' המחבר את הקצוות: ציור של ילד שחור שאקדח מכוון אליו, תמונתו של האקטיביסט הרדיקלי השחור מלקולם אקס עם ציטוט מדבריו, ותמונתו של סולומון טקה. לאלה מצורף ציטוט מזמר הראפ נצ'י נצ', הוא רביד פלוטניק, מן השיר "מדינת משטרה". פלוטניק עצמו אינו אתיופי אך הוא גדל בסביבה של יוצאי אתיופיה, ועל כן זכה לכינוי נצ'י נצ' – הלבן הלבנבן, באמהרית.
• נצ'י נצ': ככה עושים היפ הופ בעברית
קינן אינו מתעלם מן השוני בין שתי המחאות. שלא כיהודי אתיופיה, אפריקנים הובלו בכפייה ליבשת אמריקה במאה ה-17 כדי להיות בה לעבדים משוללי זכויות אדם בסיסיות, בעוד יהודי אתיופיה עלו לישראל מרצונם כדי להיות אזרחי מדינת ישראל. ובכל זאת, השימוש בסמלי המחאה האפרו-אמריקנית מגלה כי הם מרגישים מופלים לרעה על רקע היותם שחורי עור. הם חוו קשיי זהות והפרדה כאשר הרבנות הראשית הטילה ספק ביהדותם. גם ביניהם, כמו בקרב האפרו-אמריקנים, קיימת תחושה שהמשטרה מתעמרת בהם, והם חווים גזענות ממסדית וציבורית.
הכורמים והחלילנים, נוה צוף וחלמיש
מספר תגובות הגיעו בעקבות הטור שעסק בשמות מקומות על פי ספרו של יהודה זיו ז"ל. רזיה יפה שואלת: "התעורר בין חבריי דיון על מקור השם 'זמארין', השם הקדום של זכרון יעקב, ושם הכפר הערבי שישב על האדמות הסמוכות לזכרון יעקב. יש דעה שמקור השם הוא מהשורש זמ"ר, שמתקשר לערבים רועי הצאן שהיו מחללים לעדרים שלהם, כלומר, המשמעות היא 'המחללים'. אני חושבת שהמקור הוא אולי מהארמית, והמשמעות היא 'כורמים', וזה מתקשר למילה 'זמורה' - ענף של גפן, או לחליפין, מתקשר למילה סמארייה, שומרון בערבית.
שאלות השבוע
תמי כספי שואלת: מה מקור הביטוי עקוב מדם?
המקור בספר הושע: "גִּלְעָד קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן עֲקֻבָּה מִדָּם" (הושע ו', ח'). פרשני המקרא מתחבטים בהוראת 'עקוב'. יש רואים בה הוראת עקום. רמב"ן קובע: "מסובבת ומוקפת [דם]". אבן עזרא: "כמו עקוב הלב". על פי הפשט עקוב כאן בהוראת הולך בעקבות, דהיינו שהמקום מלא עקבות דם. הצורה התקנית היא עקוֹב, אך בלשון הדיבור נהוג להגות עקוּב מדם.
הארווי באק שואל: מניין נובע שימוש הסלנג ב"להתלבש" בצירוף "להתלבש על משהו/מישהו"?
• הזירה הלשונית: מילון הקורונה
• הזירה הלשונית: הקורונה לא מדבקת!
• הזירה הלשונית: מאיפה הגיע הגל השני?
נדב שרי שואל: בספר המתח אותו אני קורא יש גבר חביב שחוטף למחייתו ילדים וגובה עבורם כופר נפש. בשער של 7 ימים מן השבוע שעבר, לעומת זאת, נכתב למרבה הבושה כי בעלה ז"ל של יעל גרמן חטף התקף לב. כיצד זה הפך הפועל חטף בשפה העממית למשהו שלילי חוטף לעצמו? הרי איש לו יחטוף לעצמו מכות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
