לרגל ולנטיינ'ס דיי: עשר הקומדיות הרומנטיות הכי טובות אי פעם

מוכת ירח (1987)

רווקה מזדקנת ומאפירה, שאמורה להתחתן עם גבר שאינו עושה לה את זה, מתאהבת באח השרוט של הארוס שלה במהתלה הניו יורקית־איטלקית הנפלאה הזאת של נורמן ג'ואיסון. שר זכתה באוסקר בצדק גמור עבור תפקידה כרווקה המזדקנת, וניקולס קייג' היה צריך לזכות באוסקר גם הוא עבור העבודה המטורפת שהוא עושה בתור האח של הארוס. מלבד סיפור האהבה המרכזי יש כאן עוד דרמה משפחתית שלמה שבאה קומפלט עם גלריה עשירה ומסעירה של דמויות משנה צבעוניות, שמגולמות בידי דני איילו, ג'ון מהוני ואולימפיה דוקאקיס (שזכתה באוסקר אף היא). עוד אוסקר מוצדק הוענק לתסריט המופתי של המחזאי ג'ון פטריק שאנלי. אוכל, אופרה, תאוות חיים. ללא ספק אחד מהשיאים הבלתי מעורערים של הז'אנר בשנות ה־80.

"כשהארי פגש את סאלי" (1989)

לא רק קומדיה רומנטית מושלמת. סרט מושלם. נס חד פעמי. ברק בבקבוק. מג ראיין ובילי קריסטל מגלמים שני חברים אפלטוניים שיחסיהם חווים תפניות והתפתחויות מעוררות הזדהות לאורך קצת יותר מעשור, עד שהם סוף סוף הופכים לזוג. התסריט השנון ומלא האבחנות המבריקות של נורה אפרון חד כמו סכין קצבים, והבימוי של רוב ריינר (שהיה מצוי אז בשיאו של שוונג יצירתי נדיר) קצבי וקולח בדיוק במידה הנכונה. ברונו קירבי וקארי פישר מצוינים בתפקידי משנה. מיותר לציין שראיין וקריסטל מעולם לא היו טובים יותר. תענוג אינטליגנטי שלא סובל ממחסור בסצינות אייקוניות או שורות מחץ מצליפות. פשוט סרט מעולה.

מהומה רבה על לא דבר (1993)

במשך כמה שנים בניינטיז קנת בראנה ואמה תומפסון היו הזוג האולטימטיבי, על המסך ומחוצה לו, והדבר מקבל ביטוי מפואר בעיבוד המענג הזה, שמעתיק את אירועי הקומדיה העתיקה של שייקספיר לווילה טוסקנית בשיא הקיץ. איש צבא (בגילומו של דנזל וושינגטון) חובר לקייט בקינסייל ורוברט שון לנרד, שמגלמים זוג צעיר ויפה שעומד להינשא, כדי לשדך בין בראנה לתומפסון חדי הלשון (ומתעבי האהבה). כל זאת בשעה שקיאנו ריבס אורב בצללים בתור אציל זועף שזומם להרוס לכולם את החגיגה. צוות השחקנים המלכותי לובש לבן, מחייך כל הזמן ונראה כמו מיליון דולר, ובראנה, שגם ביים, מגיש סרט יפהפה, מסחרר ואוורירי כמו קצפת, מהסוג שנוטה לגרום להתרוממות רוח רצינית בקרב אלה שצופים בו. ראו הוזהרתם.

"ארבע חתונות ולוויה אחת" (1994)

עוד קלאסיקה אלגנטית ואינטליגנטית ששום רשימה מסוג זה לא תרגיש שלמה בלעדיה. התסריטאי־במאי ריצ'רד קרטיס חתום על להיטים פופולריים רבים (ביניהם "נוטינג היל", "יומנה של ברידג'יט ג'ונס", "כל הזמן שבעולם" ועוד), וגם יו גרנט אחראי ללא מעט שיאים (ונקודות שפל) בתחום הרומנטי־קומי. אבל הרבה לפני שהמצמוצים והגמגומים הבלתי פוסקים שלו עלו לכולנו על העצבים, גרנט היה כישרון רענן ותמים שנשבה בקסמיה הקוסמופוליטיים של אנדי מקדואל. כמובן שלוקח לו סרט שלם כדי להבין שכל מה שהוא בעצם רוצה זה להיות איתה לנצח, אבל כשהדרך לנפילת האסימון כל כך כייפית, מי אנחנו שנתלונן? הסרט שהמציא את הנוסחה עבור תעשייה שלמה.

"זמר החתונות" (1998)

אדם סנדלר כיכב בלא מעט קומדיות רומנטיות במהלך הקריירה הלא אחידה שלו. הגדולה מכולן תמיד תהיה "מוכה אהבה" של פול תומאס אנדרסון, כמובן, אבל פינה חמה בלב שמורה גם לקומדיה הרומנטית הראשונה שסנדלר עשה: מעשייה נוסטלגית ומוזיקלית שמתרחשת בניו ג'רזי באמצע שנות ה־80. סנדלר מגלם זמר חתונות שבור לב ואובדני, שרוקם קשר עם מלצרית טובת לב בשם ג'וליה (דרו ברימור) אשר עומדת להינשא ליאפי בוגדני. הכימיה בין סנדלר לברימור אפקטיבית וחסרת מאמץ, השירים שסנדלר מבצע מעולים ומצחיקים, והאווירה נותרת קלילה וטראשית לכל אורך הדרך. הרבה בזכות הפסקול גדוש הלהיטים (והופעת אורח של בילי איידול). סנדלר וברימור ניסו לשחזר את ההצלחה בשני סרטים נוספים ("50 דייטים ראשונים", "תקועים בחופשה") ללא הצלחה רבה.

"משתגעים על מרי" (1998)

חבורה דוחה של גברים רעילים מחזרת באגרסיביות ובמניפולטיביות אחר נערת חלומות מושלמת. אם הקומדיה סרת הטעם של האחים פיטר ובובי פארלי לא הייתה קורעת מצחוק ומלאה ברגש, הסינופסיס הזה היה עשוי אולי להיות קצת בעייתי ומטריד. בן סטילר הפאתטי והמבריק מנהיג אנסמבל חלומי של שחקני אופי חסרי פחד. מאט דילון מותיר חותם סליזי ומשעשע במיוחד. ואילו קמרון דיאז מגישה הופעה קומית אגדית בתור אישה עצמאית ודעתנית שנהנית להשתטות ולהשפיל את עצמה, לא פחות מהגברים האידיוטים שלצדה. הסרט המופרע והמצוין הזה לא היה עובד לרגע בלעדיה.

"נאמנות גבוהה" (2000)

ג'ון קיוזאק מגלם את רוב, בעל חנות תקליטים עם אובססיה לא בריאה לתרבות פופולרית, שנזרק בידי חברתו. בצר לו הוא מחליט לבקר כמה מהאקסיות שלו כדי לעשות חשבון נפש ולהבין היכן לקח את הפנייה הלא נכונה. התסריט הדחוס והמבדר, שמבוסס על ספרו הקלאסי של ניק הורנבי, מעתיק את העלילה מלונדון לשיקגו, וכולל מבול אינסופי של רפרנסים ללהקות, זמרות, אלבומים וסרטים. עוד בתפריט: הופעות אורח של ליסה בונה, קתרין זיטה ג'ונס וברוס ספריגנסטין, ופסקול מנצח שכולל פנינים של מארווין גיי, הבטה בנד ובוב דילן. ג'ק בלאק צץ בתפקיד משנה, ופחות או יותר גונב את ההצגה בתור בארי, עמיתו לעבודה של רוב. לא פלא שהפך לכוכב בעקבות הופעתו הקורעת כאן.

"אכזריות בלתי נסבלת" (2003)

אחד מהסרטים הפחות מוערכים של האחים יואל ואיתן כהן, ולא בצדק. ג'ורג' קלוני מככב בתור עורך דין קשוח לענייני גירושין שמונע מנוכלת מתוחכמת ויפהפייה (קתרין זיטה ג'ונס) לגזור קופון נאה אחרי שבעלה המליין בוגד בה. מפה לשם, היא מחליטה לנקום בו. אבל העניינים מסתבכים לאחר שהשניים מתאהבים. או שאולי הם רק עושים כאילו? קצת קשה (אבל מאוד מהנה) לעקוב. מחווה מושקעת ומוקפדת לקומדיות ה־screwball של שנות ה־40, שמצליחה להיות גם ארסית כמו נחש צפע, גם עסיסית כמו סטייק איכותי, וגם (הכי חשוב) מצחיקה לאללה. משתתפים נוספים כוללים את בילי בוב תורנטון, ג'פרי ראש וסדריק הבדרן. כולם עושים חיים משוגעים.

הדייט שתקע אותי (2007)

התסריטאי־מפיק־במאי ג'אד אפאטו הזריק חיים חדשים לסוגה הקומית־רומנטית בעשור הראשון של המאה ה־21. תחילה עם "בתול בן 40" ואחר כך עם הסרט הזה, שהציע חיבור משעשע, נוגע ומלא שיחות כנות ואמינות בין סת' רוגן (הרבה לפני שהוא הפך לפארודיה של עצמו) לקתרין הייגל (שהוכתרה כמלכת הז'אנר לכמה שנים בעקבות הופעתה כאן). הסיפור פשוט. בסופו של סטוץ שיכור, רוגן מכניס את הייגל להריון לא מתוכנן. היא מחליטה ללדת את התינוק בכל זאת, והוא מבטיח לתמוך ולעזור. אבל כדי שזה יעבוד, קודם יהיה עליו להפסיק להיות סטלן חסר אחריות ולהתבגר. האם יצליח?

למרות שמספרים שהם לא ממש הסתדרו בזמן הצילומים, רוגן והייגל עושים עבודה נהדרת בתור הזוג השונא־אוהב, והם מוקפים באנסמבל איכותי במיוחד שכולל את כל החבורה של אפאטו בערך (ג'ונה היל, ג'ייסון סיגל, פול ראד, לזלי מאן ועוד), שנמצאת כולה בשיאה. אם אהבתם, אל תפספסו את הסיקוול/ספין־אוף המצחיק לא פחות "הכל יחסים" ("This is 40"), שמתמקד במשבר אמצע החיים של הדמויות שמגולמות בידי ראד ומאן.

חוטים נסתרים (2017)

לא יהיה זה מופרך לטעון שהסרט הזה של פול תומאס אנדרסון לא ממש עונה להגדרות הרשמיות של "קומדיה רומנטית". אבל הוא מאוד רומנטי, ולדעתי הוא גם מאוד מצחיק, אז אני בעד שבכל זאת ניתן לו אישור מיוחד. דניאל דיי לואיס, בתפקידו הקולנועי האחרון ככל הנראה, מגלם את ריינולדס וודקוק, חייט לונדוני אנוכי, מצליח ובלתי נסבל בלונדון של שנות ה־50. ויקי קריפס מגלמת את אלמה, מלצרית מעט שלומיאלית שמוצאת את עצמה נסחפת אל תוך עולמו התובעני והלא תמיד נעים.

אך אם בתחילה נראה שלאלמה אין כל סיכוי מול התנהגותו המתעללת של ריינולדס הכוחני והעקשן, לאט לאט מתחוור לצופים שממש לא מדובר בפראיירית. סצנת הסיום הגאונית של הסרט, שמציעה טוויסט חולני ובלתי נשכח על הז'אנר כולו, מבהירה שממש לא מדובר במערכת יחסים (או בקומדיה רומנטית) קונבנציונלית. זוהי אהבה.