"אני חושש ששחקנית תתעצבן ותשאל אותי 'מה אתה בכלל יודע על נשים?'"

הקולנוען האגדי פול שרדר חתום כתסריטאי על יצירות מופת על־זמניות כמו "נהג מונית" ו"השור הזועם" (שאת שתיהן כתב עבור חברו הטוב, מרטין סקורסזה, ובשתיהן מככב רוברט דה נירו). כמו כן, הוא גם ביים יותר מ־20 סרטים (שבהם קלאסיקות כמו "ג'יגולו אמריקני" ו"צווארון כחול"). ובכל זאת, באופן מדהים, למרות כל הישגיו המפוארים, את המועמדות הראשונה שלו לאוסקר קיבל רק לפני כמה שנים, עבור סרטו הקודם, "הכנסייה החדשה", בכיכובו של אית'ן הוק.

"הסרטים שלי מעוררים אי־נחת באנשים", מסביר שרדר בן ה־75 בחיוך שובבי במהלך פסטיבל הקולנוע של ציריך, שאליו הגיע כדי לקבל פרס מפעל חיים וכדי להציג את סרטו החדש, "סופר הקלפים" (שזמין כעת בשירותי ה־VOD של HOT, סלקום tv ו־yes). "סרטים שמעוררים אי־נחת באנשים לא נוטים לזכות בפרסים. למזלי, לסרטים שלי יש חיי מדף ארוכים, ואנשים כל הזמן מגלים אותם. לפני שנים אמרתי לסקורסזה: 'אם העדיפות שלך היא לזכות באוסקר, אתה זקוק לעדיפויות חדשות'. בכל מקרה, הוא לא הקשיב לי, והוא באמת קיבל את האוסקר שלו בסוף!".

כמו "הכנסייה החדשה", גם "סופר הקלפים", שבו מככב אוסקר אייזק, משיב את שרדר לשורשים, ומספר על גבר בודד בעל נפש מעורערת שיושב לבד בחדר, כותב את מחשבותיו המטרידות ביומן ומחכה שמשהו יקרה - בדיוק כמו טראוויס ביקל, האנטי־גיבור המפורסם של "נהג מונית", שאותו גילם דה נירו.

"אני תמיד מחפש מקצוע מעניין לכתוב עליו", הוא אומר. "משהו שאנשים חושבים שהם מכירים - כמו ג'יגולו, סוחר סמים או נהג מונית, למשל - ואז אני מנסה לברר מה נמצא מתחת לפני השטח. זה המעיין שאליו אני כל הזמן חוזר. את 'נהג מונית' כתבתי כשהייתי בנקודה אפלה מאוד בחיי. כתבתי אותו כתרפיה לעצמי. הייתי צריך לכתוב על טראוויס ביקל כי הרגשתי שאם לא אכתוב עליו, אהפוך להיות כמוהו. אבל לא היתה דמות כזאת בקולנוע האמריקני לפני כן. אומרים עלי שהמצאתי ז'אנר משל עצמי. אני אוהב לחשוב שזה נכון".

ב"סופר הקלפים", גיבורו של שרדר הוא שחקן פוקר מקצועי ומופנם שמסתובב בין טורנירים גדולים, תוך שהוא נאבק בשדים שמקורם בשירות הצבאי שלו כסוהר בבית הכלא אבו גרייב שבעיראק. את שגרת חייו הרפטטיבית והמשעממת מפר בחור צעיר (טיי שרידן) שמודע לעברו, ושמעוניין לגייס אותו לתוכנית נקמה שאותה הוא מבקש להוציא פועל.

"מי הם האנשים האלה שמסוגלים לשבת ליד שולחן פוקר 12-10 שעות ביום? זו השאלה שהוציאה את התסריט לדרך", מספר שרדר. "הרי אלה הם חיים שמתאימים למישהו שהוא זומבי. עד מהרה הבנתי שהגיבור שלי הוא מישהו שעשה משהו בלתי נסלח. מישהו שלא מסוגל לסלוח לעצמו. הוא מהמר כדי להעביר את הזמן, והוא מעביר את הזמן כי הוא מחכה למות. אבל כשהבחור הצעיר הזה ניגש אליו עם תוכנית הנקמה, הוא סוף־סוף מתחיל לראות מסלול שיחלץ אותו מעולם הביניים הנורא הזה שבו הוא לכוד".

הדמויות הבודדות והמצולקות שלך הן תמיד גברים. יש סיכוי שתעשה פעם סרט בז'אנר הזה שבמרכזו אישה?

"עשיתי בעבר כמה סרטים שכיכבו בהם נשים. אבל זה נכון שאף אחד מהם לא שייך לז'אנר שתיארתי כרגע. אני לא מרגיש מספיק בטוח כדי לעשות את זה. את הגברים האלה אני מכיר היטב. אבל נשים? אני לא יודע מה הן חושבות. הן תעלומה עבורי. תעלומה טובה, אמנם, אבל כדי לכתוב דמות ראשית צריך להרגיש אותה בעצמות. כנראה אני חושש ששחקנית תתעצבן ותשאל אותי 'מה אתה בכלל יודע על נשים?'".

הקולנוע עובר טלטלות רציניות לאחרונה, אבל אחרי עשור שלווה במאבקים מתוקשרים עם מפיקים ועם אנשי כספים, השנים האחרונות דווקא היו מצוינות עבורך, ונראה שאתה עסוק מאי פעם. איך אתה מסביר את זה?

"הרבה בזכות הטכנולוגיות החדשות. סרט עולה כיום חצי ממה שעלה בעבר, וגם נדרשים הרבה פחות ימי צילום. אז זה פותח המון אפשרויות. אבל אני יכול להבטיח לך שעדיין מאוד־מאוד קשה לקבל את הכסף. ב'סופר הקלפים', למשל, לא היה די בכך שליהקתי כוכבים כמו אוסקר אייזק וטיי שרידן לתפקידים הראשיים. הייתי צריך ללהק גם את טיפאני האדיש ואת ווילם דפו לתפקידים קטנים, והייתי צריך גם לגייס את סקורסזה כדי שיסכים להפיק. אתה יודע, שיהיה כתוב 'מרטין סקורסזה מציג'. רק אז הסכימו לתת לי את הכסף.

"המאבקים האלה מלווים אותי כבר כל הקריירה. מההתחלה. גם ל'נהג מונית' לא הצלחנו להשיג מימון בזמנו. התסריט הסתובב בהוליווד במשך שנים. אף שכולם היללו ושיבחו אותו, אף אחד לא היה מוכן לקחת את הסיכון. אמנם עברו מאז 45 שנה, אבל שום דבר לא באמת השתנה".