מחר (חמישי) יעלה בבתי הקולנוע העיבוד המחודש של סטיבן ספילברג למחזמר האייקוני "סיפור הפרברים". מדובר באחד הסרטים המסקרנים של השנה, שנחשב לסרט שיבלוט בעונת הפרסים בהוליווד.
60 שנים בדיוק חלפו מאז העיבוד הקולנועי הראשון ל"סיפור הפרברים", שעלה במקור כמחזמר בברודוויי ב־1957. המחזמר הוא למעשה עיבוד מודרני לאחת הטרגדיות המפורסמות בעולם של וויליאם שייקספיר, "רומיאו ויוליה". עלילת המחזמר מתרחשת בשכונה ניו־יורקית בשנות ה־50 שסובלת ממלחמת כנופיות. על רקע זה מתפתח סיפור אהבה בלתי אפשרי בין מריה הפורטוריקנית, שאחיה וחבריו משתייכים לכנופיית "הכרישים", לבין טוני, בחור ממוצא פולני שחבריו משתייכים לכנופייה היריבה, "הסילונים".
את טוני מגלם בסרט אנסל אלגרוט, ששיחק בסרטים "אשמת הכוכבים" ו"בייבי דרייבר". את מריה מגלמת השחקנית העולה רייצ'ל זגלר בתפקיד המשמעותי הראשון שלה. זגלר לוהקה גם לככב בתפקיד הראשי בעיבוד הלייב־אקשן של דיסני ל"שלגייה", שבו תגלם גל גדות את אמה, המכשפה המרשעת.
המחזמר בברודוויי זכה להצלחה רבה וקטף שלושה פרסי טוני. זכורים במיוחד מתוכו השירים שחיברו יחד הפזמונאים לאונרד ברנשטיין וסטיבן סונדהיים, שהלך לעולמו לפני כשבועיים. הסרט שיצא ב־1961, בכיכובם של נטלי ווד וריצ'רד ביימר, זכה בעשרה פרסי אוסקר, כולל בפרס הסרט הטוב ביותר ובפרס שחקנית המשנה שהלך לריטה מורנו. מורנו גילמה בסרט את דמותה של אניטה, חברתו של ברנרדו (אח של מריה) ואשת סודה הקרובה של מריה. מורנו, שתחגוג בשבת יום הולדת 90, משחקת גם בעיבוד החדש. היא מגלמת דמות שנכתבה במיוחד עבורה: ולנטינה, בעלת החנות שבה עובד טוני. היא גם מפיקה שותפה בפרויקט.
מורנו היתה האישה הראשונה ממוצא היספני שזכתה באוסקר, והראשונה שזכתה בארבעת הפרסים היוקרתיים של ענף התרבות: אוסקר, אמי, גראמי וטוני. היא גם האישה שעשתה זאת הכי צעירה, בגיל 45. ב־2009 העניק לה הנשיא אובאמה את מדליית החירות הנשיאותית, וב־2015 הוענק לה פרס מרכז קנדי על תרומתה לתרבות האמריקנית, זאת לצד שלל פרסי מפעל חיים.
במהלך קידום הסרט אמרה מורנו: "אני סוגרת מעגל. לא ייאמן איזו חוויה יוצאת דופן זו ואיזה פרויקט אדיר. אף אחד לא יודע לנגן על מיתרי הלב של הקהל כמו סטיבן ספילברג. אני תמיד נזכרת כיצד ליבי התמוסס כשצפיתי ב'אי.טי', והוא מפליא לעשות זאת שוב הפעם. הוא סוחט כל טיפה של רגש ודרמה. הוא יודע לעשות זאת היטב, והדרך שלו היא פשוט לגרום לשחקנים להופיע ללא שום מאמץ".
לדבריה, בעבודה איתה על הסט ספילברג גרם לה לחפור במעמקי הנשמה. "התאפקתי שלא לתת הכל בבת אחת", אמרה, "זו היתה מעין אינטנסיביות מאופקת שאף פעם לא התבקשתי לייצר. בדרך כלל תופסים שחקנית היספנית כמישהי מלאת תשוקה מתפרצת. על כך תמיד אהיה אסירת תודה לסטיבן".
עוד אמרה כי ספילברג עשה בחירה נבונה כשבחר בה לשמש מפיקה שותפה. "רק אישה היספנית יכולה להבין מניסיונה את המאבק החברתי שבלב העלילה", אמרה, "היו לנו שיחות רבות בנושא והוא ביקש שאספר לשאר השחקנים הצעירים את מה שחוויתי בעצמי. אפילו רקדתי איתם את 'אמריקה' מאחורי המצלמה. זה נס שלא נשברה לי הברך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו