התפקיד שעומר ברנע משחק ב"חלב", הדרמה הקולנועית החדשה של הבמאית מאיה קניג, אינו גדול במיוחד, ולמעשה השחקן מפציע בו בשלב מתקדם של הסרט. אבל כדרכו של ברנע, אדם שתשומת לב הסובבים תמיד מצאה עצמה מופנית לכיוונו, הוא כמעט גונב את ההצגה ומייד הופך לדמות משמעותית בתסריט.
כבר תקופה ארוכה שברנע, מהדמויות הבולטות על המסך שלכם עד לפני כמה שנים, לא רואה בעצמו שחקן במשרה מלאה ובורר היטב את גיחותיו בסטים של צילומים. היום הוא מקדיש את חייו למה שהוא רואה בו את שליחותו האמיתית - טיפול בפסיכודרמה, הנחיית קבוצות ויצירת ערכות קלפים שעוסקות במודעות רגשית יחד עם רעייתו מיכל (בהן "סיפורי חיות", המצליחה במיוחד). אבל כשההצעה לשחק לצידן של הדס ירון והזמרת הילה רוח הגיעה, בעודו מלהטט בין אבהות לשלושה ילדים לבין תפקידים בסרטים הוליוודיים כמו "ג'ון וויק" - הוא בחר להיעתר.
"לפעמים מגיע אלי תסריט שאני אוהב ושאני מתחבר אליו מייד, כמו זה של 'חלב'", הוא מספר ממקום מושבו בימים אלה, האי קופנגן שבתאילנד. "קראתי את הטקסט, ולא היה גשר שהייתי צריך לחצות כדי להבין איך עושים את זה. הדיאלוג היה כתוב בשפה שהיתה לי כל כך נוחה בפה, שזה פשוט יצא החוצה".
ברנע מגלם בסרט את איתן, בעלה של נילי (הדס ירון), אם טרייה ומבוססת כלכלית ששוכרת את שירותיה של טאלה (הילה רוח), מוזיקאית מרוששת ובעצמה אם צעירה, כדי שזו תספק עבורה חלב אם. בין השתיים מתבססת מערכת יחסים מתגמלת הדדית (אך מעוותת משהו מתחת לפני השטח), והכניסה של איתן לעלילה משנה את מהלך חייהן של יתר הדמויות.
כאמור - תפקיד קטן, אבל כל שחקן יודע שאין תפקידים קטנים. "עכשיו משחק זה משהו שיש לי מותרות ליהנות ממנו כשהוא מגיע", הוא אומר. "נושא ההגשמה העצמית בתחום, בימים שהייתי משחק, היה לי קצת לא מדויק. זה פשוט לא יכול היה להיות מרכז החיים שלי. עבור הרבה שחקנים זה הדבר המרכזי בחיים, וטוב שכך. לי זה פשוט לא ענה על כל הצרכים, ועל הצורך שלי לתת חזרה לעולם. אני מרגיש הרבה יותר אותנטי היום ומשתמש במלוא הכלים שלי".
אתה מטפל וגם אבא במשרה מלאה. זה רחוק מאוד מהפרסונה שהיתה משויכת אליך לפני שני עשורים, נניח.
"בטח. לאורך השנים תמיד היה פער בין האלטר־אגו הציבורי שלי לבין מי שאני באמת. טיפול וסדנאות תמיד היו בדם שלי, מגיל מאוד צעיר. זה בדנ"א של המשפחה שלי. גם אשתי מטפלת ויוצרת מדהימה. זה התחיל כשגרנו בניו יורק במשך שבע שנים, שם למדתי משחק, שיחקתי בכמה פרויקטים ועבדתי בכמה עבודות זמניות.
"הצלחנו לכלכל את עצמנו וחיינו חיים מאוד נוחים שם. אבל בשלב מסוים מיכל אמרה לי, 'מאמי, אתה לא מרוצה. לך תלמד פסיכודרמה'. בשנה האחרונה שם התחלתי לימודים של דרמה־תרפיה ותיאטרון, ושם היה רגע ה'אאורקה' (תובנה) שלי. חזרנו לארץ ונרשמתי ללימודי פסיכודרמה".
פנטזיית חלום טרופית
בעודו מדבר, הוא יושב בביתו שבאמצע ג'ונגל, בוהה בארבעה סנאים שחורים. במובן מסוים ברנע ומשפחתו חיים במעין פנטזיית חלום טרופית: שלוש פעמים בשבוע הם מדליקים מדורה גדולה בחצר הבית, שאת העצים עבורה הוא עורם בטנדר שרכש.
כשמביאים בחשבון את העובדה שהוא חווה זאת בזמן שישראל חווה תקופה סיוטית בהיסטוריה שלה, נראה שהוא ומשפחתו עשו את הבחירה הנכונה לשהות בנכר. "7 באוקטובר היה מאוד סוריאליסטי פה. היינו בדרך לטיול טרקטורונים בג'ונגל, ובשלב מסוים אחי שלח לי את הווידאו של המחבלים על הטנדרים בשדרות. הנחתי שמדובר בפייק ניוז. בתוך חצי שעה זה כבר הפך למבול של הודעות בלתי ניתנות להכחשה.
"פתאום היינו במצב שבו הילדים שלנו שוחים בבריכה במין גן עדן, בזמן שאנחנו, שלוש משפחות ישראליות, קבורות עם פנים מבועתות בתוך הטלפונים, תופסות את הראש באימה. כמו כולם בארץ, במשך כמה חודשים היינו מסוגרים עם הפנים בטלפון ומתעדכנים בכל מה שקורה, בזמן שמסביב ציפורים מצייצות וקופים קופצים על העצים".
זה בעצם יוצר קונפליקט זהותי.
"יש פה דיסוננס מאוד חמור. כולנו הרגשנו צורך גדול מאוד לפצות על זה ולהיות מאוד בעניינים. למזלנו, הקהילה הישראלית מספיק ענפה פה כדי שיהיה לנו הרבה אנשים להישען אחד על הכתף של השני. הקמנו פה מעגלי תמיכה, כי האי התפוצץ ממפונים מהצפון.
"אנחנו מתכננים לחזור בקרוב. בתור מטפל ומנחה יש בי קריאה ייעודית גדולה מאוד לתרום את חלקי. עד כמה שאנחנו חיים בגן עדן, הבית באופן מובהק הוא עדיין ישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו