הנציגה שלנו בהוליווד: "לא הזמינו אותי לאירוע כי אני מישראל ומאוד ווקאלית"

בטקס פרסי האוסקר האחרון, לצד גל גדות והמפיקים הישראלים של הסרט "אין ארץ אחרת" נרשמה על השטיח האדום נציגות ישראלית נוספת, רק שלא בטוח ששמעתם עליה. לי ברודה, מפיקה ישראלית, שלפני עשור, כשהייתה בת 28, הקימה חברת הפקות משלה - LB ENTERTAINMENT – ועובדת עם לא מעט כוכבים וכוכבות הוליוודים.

לאחר שהסרט שהפיקה  the thing with feathers בכיכובו של בנדיקט קמברבאץ' הוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדאנס, ושוב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של ברלין, היא הגיעה השבוע גם לטקס פרסי האוסקר הנוצץ עם הסרט The Apprentice (המתמחה), בכיכובו של סבסטיאן סטאן, שזכה במועמדויות לגלובוס הזהב, לטקס פרסי הבפטה, וגם לאוסקר.

בשנים האחרונות היא עבדה עם רוברט דה נירו, איתן הוק, ג׳ון טרבולטה, ברוס ויליס ועוד שמות נוצצים, ובשנה הקרובה צפויים לצאת סרטים בהפקתה עם ג'וד לאו ואל פאצ'ינו, ונדמה שהיד עוד נטויה. כאישה בעולם גברי היא נאלצה לפלס את דרכה ולשלם לא מעט מחירים בדרך, אבל היום היא מודעת היטב לכוח שלה, ומציעה גם לנשים אחרות לא לוותר ולהילחם על שיוויון מגדרי.

"זו היתה פעם ראשונה שאני באוסקר והיה מגניב. היו לנו שתי מועמדויות השנה וזו הייתה הגשמת חלום", היא מספרת בראיון ל"ישראל היום". "אחרי הצבא הגעתי לראשונה עם הסוכנות היהודית ללוס אנג'לס, לימדתי על תרבות ישראלית וריקוד והתחלתי לרקוד בלהקה. התקבלתי ללימודי משחק באקדמיה לתיאטרון בלוס אנג'לס. אחרי שלוש שנות לימודים, בהן גם הופעתי עם הלהקה, התחלתי ללכת לאודישנים, שיחקתי בכמה סדרות וסרטים ותוך כדי המשחק עבדתי בסוכנות ליהוק. משם התגלגלתי למקומות שונים בתחום הליהוק וההפקה.

"הפקתי דברים עבורי כשחקנית, ועברתי בין פרויקטים. ברגע שהגעתי לפרויקט הראשון הגדול, שהיה סרט עם שרליז ת'רון בשם Dark places, התחלתי לקחת צעד אחורה עם המשחק כי ההפקה התחילה לפרוח. אני מאוד נהנית מהפקה והחברה שלי עושה דברים מאוד גדולים, אז כרגע זה הפוקוס. אולי המשחק יחזור בהמשך. אני גם כותבת, הוצאתי ספר שירה באנגלית ואני עובדת על אחד בעברית".

איך זה להתנהל בעולם ההפקה? הוא נחשב עדיין לעולם גברי?

"העולם של גיוס הכספים והביזנס הוא עולם מאוד גברי. בעולם ההפקה את רואה גברים ונשים, אבל הייחודיות של מה שאני עושה זה גיוס כספים וביזנס, לגייס מליוני דולרים ולעבוד עם משקיעים. זה עולם מאוד גברי ולקח זמן עד שהרגשתי שלוקחים אותי ברצינות. התחלתי בגיל צעיר, התלבשתי בחליפות מחויטות וניסיתי להיראות מבוגרת יותר כדי שיקחו אותי ברצינות. זה שאני שחקנית היה לרעתי, כי שחקניות נתפסות פחות רציניות בעולם הזה, במיוחד אם את נראית טוב.

"יכולים להזמין אותך לארוחת ערב ואז את מבינה שזה לא כי רוצים לדבר אתך על עסקים, אז יש רגישוית וצריך ללמוד איך לנווט ביניהן לכיוונים העסקיים. זה לקח כמה שנים, אבל היום זה יותר קל. מה שכן, הייתי צריכה להפיק 30 סרטים עד שהתחילו לקחת אותי ברצינות לעומת גבר שאולי יפיק שלושה. זה ההבדל המשמעותי".

פערים בשכר בגלל מגדר זה משהו שנחשפת אליו?

"אני דורשת את מה שאני דורשת ואם לא מתאים למישהו הוא לא יעבוד איתי. למדתי את זה, אבל לוקח זמן לצבור ביטחון ולהיות במקום שאפשר לבחור. כן הייתי צריכה להתפשר בהתחלה ולקחת דברים שפחות רציתי. דפקו אותי בהתחלה, לא נתנו לי קרדיט לעבודה שעשיתי או לא שילמו לי שכר מתאים, אבל לומדים עם הניסיון, זה חלק מהביזנס. אני חושבת שאולי כנשים פחות נעים לנו להתעקש על כסף ולבקש את השכר שמגיע לנו, והייתי צריכה ללמוד שאין דבר כזה לא נעים, זה ביזנס וזה בסדר".

מאז 7 באוקטובר את מרגישה שינוי ביחס כלפייך? מסרבים לעבוד איתך כי את ישראלית?

"לי לא אמרו בפנים, אבל אני מקבלת דברים לא נעימים באינסטגרם. אני לא מרגישה שפחות עובדים איתי, אבל היו מקרים לא נעימים. למשל בפסטיבל סאנדנס, כשכותב של הספר שהסרט מבוסס עליו ענד את הסיכה האדומה  ואני ענדתי את הסיכה של החטופים. שאלתי את הצוות שאיתנו אם הם בכלל מודעים למשמעות של הסיכה הזאת והם פשוט לא ידעו.

"אני חושבת שזו הבעיה, שאנשים לא יודעים ולא מבינים, וצריך אומץ להעלות את זה כשאת אחת מול רבים. לא תמיד לכולם יש כלים לדבר ולהסביר. עוד מקרה לא נעים היה בפרימיירה, אז אחד הבמאים דיבר איתי והחברה שלו, ירדנית פלסטינית, הצטרפה לשיחה וכששמעה שאני מישראל עשתה אחורה פנה. ניגשתי אליה ואמרתי לה שאם אני והיא לא יכולות לנהל שיחה כמו שני בני אדם איזה סיכוי יש למדינות שלנו? ניהלנו שיחה של רבע שעה, זה נפיץ ורגיש. יש לה משפחה בעזה ובירדן אבל אני חושבת שהיתה שיחה משמעותית. התעקשתי מאוד.

"אני לא מרגישה שהעבודה שלי ירדה מאז 7 באוקטובר, ואם כן אנשים פשוט לא יגידו. האמריקאים מנומסים ולא יגידו בפנים מה חושבים עליך. כן הייתה פעם שלא הוזמנתי למסיבה שאחת הסוכנויות ארגנה, ואני יודעת שאמרו לי לא לבוא כי אני ישראלית ומאוד ווקאלית, אבל  יש המון יהודים בהוליווד וזה משחק לטובתינו".

אנחנו מדברות לרגל יום האישה. את מרגישה שעדיין נחוץ לציין את היום הזה?

"כן, כי עדיין יש עבודה לעשות. יש המון נשים שחוות דברים אולי שאני לא חווה כי הגעתי למקום מסוים שבו אני פחות צריכה לרדוף, אבל זה לא אומר שזה לא קיים. אני כן רואה בהוליווד בעיות שוויון מבחינת שכר, זה עדיין קיים. אני פשוט בחורה מאוד אקטיבית שמדברת על פתרונות וחושבת שצריך להתחיל לדבר על איך משנים דברים, שאנשים יקחו לעצמם יותר מחויבות של שינוי.

"כשהבנתי שיש בעיות התחלתי לעשות יותר סרטים על סיפורים נשיים ולעבוד יותר עם כותבות ובמאיות, זה חלק מהמחויבות שלי למאבק הזה. צריך גם לחנך וללמד נשים איך להתמודד בסיטואציות מסוימות וגם לדרוש. אני חושבת שזה הקושי. גם לי לא היה אומץ לבקש דברים שגברים במעמדי ביקשו הרבה לפני, וזה היה תהליך שדורש הרבה עבודה עצמית".