"הוא חיפש את הטון הישראלי": יואב צפיר נפרד מרנן שור בטור מיוחד

זכיתי להכיר את רנן בגיל 17. הוא חיפש שחקנים ל"בלוז לחופש הגדול". מיד הכרתי איש ענק, מורה דרך, במאי מוכשר, איש שאוהב קולנוע וחי קולנוע בכל רמ"ח איבריו.

הוא עבד עם אורי זוהר, שגידל אותו, והוא הגיע לסרט הזה מתוך תשוקה גדולה. אני הגעתי לסרט הזה באיחור, כי הצילומים כבר התחילו. רנן עצר הכל ולקח אותי בדקה ה-92, וזה מאד אפיין אותו כי הוא אף פעם לא ויתר.

אני זוכר את האודישן שעשיתי לתפקיד של מוסי, מולו ומול דורון נשר שכתב את התסריט. זה היה בבית שלו בתל אביב. הקראתי להם את הקטע של "יוסי, ילד שלי מוצלח", כשהחבר'ה מחליטים לשנות את מופע הסיום. כשסיימתי, רנן אמר: "זה זה, מצאנו את מוסי". הוא נתן לי המון ביטחון בצילומים כשחקן, מה שלא היה לי אז, והנושאים שהסרט עסק בהם אז לא מפסיקים להיות רלוונטיים. לצערנו, זה מתאים לכל תקופה. הדור שלפני גיוס. גם הבנות שלי חוות את אותן בעיות של הצעירים בסרט.

היה לו חשוב לתת קונטרה לקולנוע המסחרי באותם ימים, להראות נוער שונה מזה שהוצג בסרטי "אסקימו לימון". "בלוז לחופש הגדול" היה התשובה של רנן לסרטים האלה. הוא חיפש את הטון הישראלי, שהיה לו חסר. הנוער הצטייר אז בקולנוע הפופולרי בצורה אחרת מ"בלוז".

דורון נשר ואילן דה פריס הביאו לסרט את תקופת הנערות שלהם בתל אביב. הסרט היה פרויקט חייו, ואחריו הגיע פרויקט חייו השני - ההקמה של סם שפיגל, בית הספר לקולנוע שהצמיח כל כך הרבה כישרונות, וכל כך הרבה אנשים שהיום הם מבכירי התעשייה.

זכינו כולנו להכיר במאי ענק שהפך לחבר. היינו נפגשים ומדברים מדי פעם. הייתי מתייעץ איתו. הוא תמיד היה עם היד על הדופק. "קיפ איט סימפל" זה משפט שהוא תמיד היה אומר לי, והולך איתי לאורך השנים בכל העשייה שלי.

המורשת שלו זאת אהבת הקולנוע הנצחית ואהבת האדם. ראיתי את הסרט התיעודי שיצר על עצמו. אני שמח שהוא הספיק לעשות את הסרט הזה. למדתי הרבה על ילדותו, על סבא שלו שהיה רב בצפת, על התקופה שלו ככתב במלחמת יום כיפור ואז הכניסה לתחום הקולנוע. הוא סמל ישראלי.

אפרד ממנו במשפט שמסיים את "בלוז לחופש הגדול": "אני מסתכל על הסרטים הישנים ושואל את עצמי: 'ככה היינו? כל כך טהורים? כל כך תמימים?' רנן אהוב ליבי, אני נפרד ממך".