השחקנית טלי שרון אוהבת לגלם דמויות מאתגרות, כאלה שרחוקות ממנה ככל האפשר. אבל בסרט הקולנוע החדש בכיכובה, אחרי עשרות דמויות מרשימות שהחליפה בשני העשורים האחרונים בטלוויזיה ובקולנוע, היא מצאה את עצמה משחקת מול עידן עמדי, הגבר שהפך במלחמה האחרונה לגיבור הלאומי של ישראל, ומתמודדת עם הדמות הכי רחוקה ושונה ממנה שאי פעם נדרשה לגלם.
זה קורה ב"כביש הסרגל", מותחן מרתק ויוצא דופן בנוף הקולנוע הישראלי, שהיה מועמד לתשעה פרסי אופיר וזכה בפסטיבל סרטי מתח יוקרתי בצרפת - דווקא בעידן שבו יצירה ישראלית לא מתקבלת בעין יפה מעבר לים.
רגע רגע. לפני הכל, נתייחס לפיל הגדול שבחדר
"אני מצטערת שאין לי דרך להרוס את כל מה ששמעת על עמדי", שרון צוחקת. "עידן באמת חכם, אינטליגנטי בצורה לא נורמלית והוא נתן לי ביטחון. בכל זאת עידן עמדי, איך אפשר לא להרגיש ביטחון לידו. בסרט הוא עשה תפקיד מהמם, שעליו היה מועמד לפרס אופיר. באופן מוזר התפקיד התכתב עם מה שקרה אחר כך, כי הוא משחק הלום קרב שאיבד את אחיו בלבנון. הרבה דברים בסרט מקבלים עכשיו משמעות חדשה".
כמו הרבה יצירות שנוצרו לפני 7 באוקטובר
"במרכז הסרט יש משפחה שכולה שאיבדה בן, והאישה שהייתה נשואה לבן המת נעלמת - ואף אחד לא מחפש אחריה. בסרט אומרים לדפנה 'גם אם את תיעלמי לא יחפשו אחרייך', במשמעות של אין לה משפחה או אנשים שידאגו לה. לפני 7 באוקטובר מי חשב בכלל על משמעות אחרת מהמשמעות המקורית, אבל פתאום המשפט הזה מקבל משמעות מטורפת, כשאת נחטפת ויושבת יותר משנה ורבע במנהרות. לא האמנתי בכלל שדבר כזה יכול לקרות פה, שאישה במנהרות תשאל את עצמה במשך כל כך הרבה זמן 'האם מחפשים אותי?'".
הריאיון הזה נערך יממה אחרי חזרת שלוש החטופות אמילי דמארי, רומי גונן ודורון שטיינברכר מהשבי. שחרורן ריגש מאוד את טלי, שנושא החטופות והפגיעות המיניות קרוב לליבה, ועליו יצאה להיאבק גם בכנסת.
"אחד הדברים שזעזעו אותי אחרי 7 באוקטובר היה השתיקה של ארגוני הנשים בחו"ל לנוכח העדויות של נשים שנאנסו והפגיעות המיניות שחוו החטופות. השתיקה שלהן צרחה לי באוזניים, נעלבתי".
לצד "כביש הסרגל" משחקת שרון גם בסרטה של מאיה קניג "חלב", ובסרטה של ורוניקה ניקול טטלבאום "בתים", שהתקבל לפסטיבל ברלין. בחודש הבא היא תשוב לשטיחים האדומים, אחרי שכבר טעמה, כאמור, מההצלחה הבינלאומית של "כביש הסרגל" בפסטיבל סרטי המתח הצרפתי "ריימס פולר".
"קיבלו אותנו מאוד יפה בפסטיבל בצרפת. המנהל אמר לנו שלמרות המצב היה לו חשוב לתמוך בסרט שמבחינתו ראוי לעלות. לא היו הפגנות נגדנו. הלכתי עם סיכת החטופים ברחוב והייתי ערוכה לכל דבר, אבל לא נרשמה שום בעיה. גם עכשיו, לקראת הנסיעה לברלין, אין לי בעיה להגיד למי שיבוא מולי את מה שאני חושבת, בצורה ברורה וחזקה. אני לא מתנצלת על כלום. החרם נגד ישראל הוא דבר מיותר ועצוב מאוד בעיניי, כי אנחנו בעצם הקול של האנשים שרוצים שיהיה פה טוב".
