גם זה שלנו? ההיסטוריה היהודית מאחורי "מרשעת"

סיפור על קהילה שלמה שמסומנת כאויב העם מצלצל לכם מוכר? אמנם מדובר בפנטזיה שמתרחשת בארץ עוץ, אבל קשה שלא לראות את הקשר למציאות - ובמיוחד להיסטוריה היהודית.

אף שעבר יותר מחודש מאז שיצא לאקרנים, "מרשעת" - הגרסה הקולנועית של המחזמר המצליח מברודווי - ממשיך לשבות צופים ברחבי העולם, ובצדק. סט עצום המורכב מתפאורות ענק, כוריאוגרפיה אייקונית שכבר הספיקה לכבוש את הרשתות החברתיות, תלבושות מדהימות וקאסט מוכשר שמפיח חיים בדמויות האהובות, יצרו הפקה מרהיבה בניצוחו של הבמאי ג'ון צ'ו. אבל מעבר לקסם של עיר הברקת ולנאמברים המוזיקליים שסוחפים את הצופים לארץ עוץ, דווקא המשמעות העמוקה של העלילה היא זו שמשאירה את הקהל מהופנט.

למי שחי על כוכב אחר , נזכיר "מרשעת: הסיפור שלא סופר על המכשפות של ארץ עוץ" (או באנגלית "Wicked: The Untold Story of the Witches of Oz") הוא מחזמר מקורי זוכה טוני שעלה לראשונה בברודווי לפני יותר מ-20 שנה, פרי יצירתם של המלחין סטיבן שוורץ והתסריטאית וויני הולצמן. העלילה מבוססת על ספרו של גרגורי מגווייר משנת 1995 בעל אותו השם, שנתן פרשנות חדשה לקלאסיקה "הקוסם מארץ עוץ" מאת ל.פרנק באום. מאז, המחזמר הפך לאחד האהובים ביותר בכל הזמנים, ורץ עד היום ברחבי העולם.

במרכז העלילה עומדת אלפבה, בחורה צעירה ויוצאת דופן - בשל עורה הירוק וכוחות הקסם העוצמתיים שניחנה בהם. היא מנודה בגלל המראה השונה שלה, עד שהיא מתיידדת דווקא עם גלינדה, השותפה הפופולרית שלה לחדר באוניברסיטת שיז. יחד, הן מגלות אמת מטרידה: החיות של ארץ עוץ, שהיוו בעבר חלק בלתי נפרד מהחברה, עוברות דיכוי שיטתי תחת משטרו של הקוסם הנערץ. אלפבה, שנאבקת בקוסם, מסומנת כ"מכשפה הרעה מהמערב" - אויבת הארץ החדשה - בעוד גלינדה חוברת לקוסם והופכת ל"גלינדה הטובה", בתקווה לשנות את המערכת מבפנים.

אלגוריה לשואה

אז האם "מרשעת" באמת מבוסס על ההיסטוריה היהודית? המונים ברשתות החברתיות לא יכלו להישאר אדישים לדמיון המובהק בין הדיכוי השיטתי של חיות ארץ עוץ על ידי הקוסם בסרט לבין רדיפת היהודים בשואה. אותן חיות, שהיו בעבר חלק בלתי נפרד מהחברה ועבדו כמורים ועורכי דין - בדומה ליהודים באירופה - מוצאות עצמן מנושלות מזכויותיהן, כלואות בכלובים ומאבדות את היכולת לדבר, וכל זה מכיוון שהן סומנו כאיום על החברה. כפי שהקוסם מודה באופן מצמרר בסרט, "במקום ממנו באתי, הדרך הטובה ביותר לאחד אנשים היא לתת להם אויב ממש טוב".

סטריאוטיפים אנטישמיים

לפי כתב העת היהודי "Hey Alma", באירופה של ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת, דימוי המכשפה היה מושרש בסטריאוטיפים אנטישמיים. מכשפות הוצגו כדמויות שטניות שכורתות בריתות אפלות ומבצעות מעשים מפלצתיים, בדומה לתעמולה נגד הקהילה היהודית בגרמניה הנאצית. במאמרה "ההיסטוריה האנטישמית של המכשפות", הכתבת היהודיה-שוודית אמה שחט חושפת שאפילו הכובע השחור והמחודד שמזוהה עם מכשפות מקורו בחוקים מפלים שחייבו יהודים לחבוש כובעים מחודדים כדי להבדיל אותם מן הכלל.

"מרשעת" והיטלר

גרגורי מגווייר, מחבר הספר שעליו מבוסס המחזמר, שיתף בעבר שהגה את "מרשעת" בעקבות כותרת מטרידה שראה בעיתון: "סדאם חוסיין: היטלר הבא?". לדבריו, הכותרת הזו גרמה לו לחשוב על האופן שבו חברה נופלת לתעמולה, ועל התגובה שלה לפטריוטיות קיצונית וללאומנות, מה שהוביל אותו לכתוב ספר שיעסוק בקביעת נרטיבים ובמורכבות מוסרית. הוא ציין שבחר בשם "Wicked" (רשע) בגלל דמיון שזיהה לשם "היטלר" ולמה שהוא מייצג.

בעוד שחלק טוענים שהספר עוסק גם בנושאים הנוגעים להיסטוריה של ארה"ב ולא רק באלו המשקפים את גרמניה תחת שלטונו של היטלר, "דרך הלבנים הצהובות", המוכרת לנו מ"הקוסם מארץ עוץ", מרמזת על קשר יהודי אפשרי נוסף. צבען הצהוב של הלבנים והעובדה שהדרך נבנתה בעבודת פרך יכולים להיתפס כמוטיבים הקשורים לשואה.

חברי ההפקה המקורית

הנוכחות היהודית בקרב חברי הקאסט המקורי של "מרשעת" תרמה גם היא לספקולציה על המקורות היהודיים של המחזמר. מי שגילמה את אלפבה המקורית בראשיתה של ההפקה ב-2003 הייתה השחקנית היהודיה-אמריקנית אידינה מנזל, המוכרת לנו גם מתפקידה בסרט "רנט" וכאלזה ב"לשבור את הקרח". דמות יהודית משמעותית לא פחות הוא מלחין וכותב הפסקול סטיבן שוורץ, ומעורבותם של השניים בתפקידים בולטים בהפקה חיזקה את ההשערה שזו הייתה בחירה מכוונת בשל הרקע היהודי של המחזמר.

עם זאת, שוורץ הדגיש שהמחזמר לא נכתב במכוון כיצירה יהודית. "אני חושב שהרבה מהנושאים שעוסקים בהם במחזות זמר מדברים לקהל היהודי, מכיוון שרובם עוסקים באאוטסיידרים שמנסים למצוא דרך להשתלב," הוא הסביר ל-Jewish Chronicle ב-2020.

טליה סוסקאואר, שגילמה את אלפבה בברודווי ב-2021, שיתפה איך היא הזדהתה עם הדמות בתור יהודיה. "יש משפט בהצגה שאומר 'אנשים צריכים אויב ממש טוב'. הם צריכים שעיר לעזאזל. לאורך ההיסטוריה, היהודים תמיד היו השעיר לעזאזל הזה", סיפרה ל-The Forward.

בשורה התחתונה

למרות שקיימים ניואנסים יהודיים מוחשיים ב"מרשעת", אין קביעה חד-משמעית לכך שהרקע למחזמר הוא יהודי. הרדיפה והאפליה שחוות אלפבה והחיות בארץ עוץ מעוררות הזדהות גם בקרב כל אדם שאי פעם הרגיש שונה וגם בקרב קהילות שלמות שסבלו דיכוי. אבל בעיקר היום, על רקע האנטישמיות הגואה בעולם בעקבות אירועי 7 באוקטובר, המאבק של אלפבה לצדק וההכרה בכוחה ה"בלתי מוגבל", כפי ששוורץ הביא לידי ביטוי בשיר האייקוני "Defying Gravity", מקבלים משמעות עמוקה במיוחד.