מפיץ את הבשורה המצמררת והמזוויעה שלו לקהל הצעיר: צפו ב"נוספרטו" בזהירות

קל להעריך את "נוספרטו". קצת קשה יותר להתלהב ממנו ו/או לאהוב אותו. הרימייק המושקע והאווירתי של הבמאי רוברט אגרס ("המכשפה", "המגדלור", "איש הצפון") לסרט הערפדים האקספרסיוניסטי של פ.וו מורנאו מ-1922 אמנם מרשים מאוד מבחינה קולנועית וסינפלים צפויים לחגוג עליו. הצילום מרהיב, הוויזואליה מאלפת, עיצוב ההפקה עוצר נשימה, הפסקול עוכר שלווה, ההומאז'ים התכופים לקלאסיקה האגדית של מורנאו (ולקולנוע האילם באופן כללי) מרנינים, וגם השחקנים עושים כולם את מה שנדרש מהם ביעילות ובמסירות.

אך כמו קורבנותיו המסכנים של נוספרטו, גם בסרט עצמו יש משהו אנמי וחסר חיים, ולפרקים נראה כאילו ששאבו מתוכו את כל הצבע והחיוניות. הוא כבד, הוא מחניק והוא ארוך. הוא גורר את רגליו ומתקשה לייצר תנופה. ההומור שלו נובע אך ורק מן העובדה שאין בו טיפת הומור. ואם כבר ראיתם סרט דרקולה או שניים בחייכם, גם לא תופתעו משום דבר שקורה בו. הוא נהדר בתור תרגיל ז'אנר אקדמי, אך קצת פחות בתור סרט אימה שאשכרה אמור להפחיד, לרתק ולסחוף את הצופים אל תוכו.

במרכז הסיפור (הדי מוכר, יש לומר) אנו מוצאים את אלן (לילי-רוז דפ), אישה גרמנייה צעירה שמקיימת קשר רוחני-מיני מכושף וארוך שנים עם ערפד עתיק מטרנסילווניה.

בתחילת הסרט, בעלה של אלן, תומאס (ניקולס הולט), נקרא לאחוזתו המרוחקת של הרוזן אורלוק (ביל סקארסגארד) בהרי הקרפטים, על מנת לסגור עסקת נדל"ן חשובה. מה שתומאס אינו יודע הוא שהרוזן הנ"ל הוא למעשה הערפד שדלוק על אשתו, ושבכוונתו לבקר אותה במיטתה בקרוב.

בינתיים, בגרמניה, אלן מתחילה לאבד את שפיותה, באיטיות אך בבטחה, ופרופסור בעל שיטות לא אורתודוקסיות בשם פון פרנץ (וילם דפו) מגוייס כדי לעזור לה להתמודד עם מצוקתה המתגברת והבלתי נשלטת. העניינים מסתבכים כאשר הרוזן שלנו מגיע לעיר באונייתו מוכת המגפה ומתחיל לעשות בלגן.

ההפתעה הגדולה ביותר ב"נוספרטו" היא לילי-רוז דפ (הבת של), שמפליאה להוכיח שהליהוק שלה כאן הוא לא סתם תוצאה של נפוטיזם (כפי שניתן היה אולי לחשוד בתחילה). השחקנית הצעירה הולכת לאיבוד לחלוטין בתוך התפקיד התובעני והמאתגר שמוטל עליה, שוקעת בהתקפים היסטריים קיצוניים ותכופים שגורמים לעיניה להתגלגל לאחור בארובותיהן, ומגישה הופעה מורכבת, משכנעת וטוטאלית שגרמה לי לראות אותה באור חדש לחלוטין.

סקארסגארד, מצדו, מוסיף עוד מפלצת רצחנית ומוקפדת לרזומה שלו (אחרי פניווייז הליצן), ומותיר רושם חזק מאוד גם הוא. הולט ממשיך בשוונג המצוין והמגוון שלו (בימים אלה ניתן למצוא אותו מככב גם ב"מושבע מספר 2", של קלינט איסטווד, וב"המסדר", מותחן פעולה שבו הוא מופיע לצד ג'וד לאו). ואילו דפו מספק את הסחורה בענק בתור צייד הערפדים שנקרא להציל את אלן. העובדה שגילם בעבר את מקס שרק, השחקן המסתורי שגילם את נוספרטו בסרטו של מורנאו, רק מוסיפה לכיף כמובן.

אגרס הוא ללא ספק קולנוען מצוין, ותענוג לראות כיצד פרויקט התשוקה המסוגנן והלחלוטין לא מתפשר שלו (עליו הוא עמל כבר שנים) מצליח בקופות בארצות הברית ומפיץ את הבשורה המצמררת והמזוויעה של נוספרטו לקהל צעיר שלא שמע את שמו קודם לכן. אבל אם להיות כנים, הרבה יותר אהבתי את סרטיו הקודמים. כי כמו שאמרתי בהתחלה: "נוספרטו" הוא סרט שמעריכים, לא אוהבים.

"נוספרטו", ארה"ב 2024

ציון: 3.5 כוכבים