אף שיצרה את סרטי הפרופגנדה הנאציים הגדולים והמפורסמים בהיסטוריה ("ניצחון הרוח", "אולימפיה") ונחשבה לחביבתו של אדולף היטלר, הבמאית הגרמנייה לני ריפנשטאהל טענה לאורך כל חייה (ועד למותה בגיל 101 בשנת 2003) כי לא היתה נאצית, וכי לא היתה מודעת בזמן אמת למה שהתרחש במחנות ההשמדה.
סרט תיעודי חדש ומדובר בשם "ריפנשטאהל" (שיוקרן השבוע בפסטיבל חיפה וגם בפסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים) מבקש להוכיח ששיקרה.
"היה לי ברור שהיא משקרת", אומר הבמאי הגרמני של הסרט אנדרס וייל (65). "היא בילתה 60-50 שנה בעיצוב ובשכתוב הנרטיב של חייה; בלהסתיר את האמת. הדהים אותי כמה זמן היא הצליחה לשלוט בשיח סביבה. היא אמנם לא ביימה סרטים נוספים לאחר מלחמת העולם השנייה, אך היא גם לא ישבה בכלא ולא הוקעה ציבורית. היו לה חברים מפורסמים, כמו מיק ג'אגר, אנדי וורהול ופרנסיס פורד קופולה, שהעריצו והיללו אותה, ותערוכות של צילומיה הוצגו ברחבי העולם.
קוונטין טרנטינו גם הזכיר אותה בהערכה בסרטו "ממזרים חסרי כבוד", ומדונה אפילו רצתה לגלם אותה בדרמה ביוגרפית בשלב מסוים. די מדהים בעיניי.
"כן, זה לא ייאמן. ב־2012 עוד עשו תערוכות של הצילומים שלה והמשיכו לחגוג את פועלה. הזכרת את טרנטינו - זו דוגמה מצוינת. כי כשהוא מדבר על ריפנשטאהל הוא מפריד את האמנות שלה מהאידיאולוגיה שלה, וזו דרך נאיבית ומסוכנת מאוד להסתכל על זה. לקולנוע יש כוח והשפעה עצומים".
כדי למצוא את ההוכחות הדרושות לו, וייל צלל אל תוך הארכיון הפרטי העצום שריפנשטאהל הותירה אחריה - דבר שלא נעשה עד כה. הוא נבר במשך חודשים ארוכים בין צילומים, גזירי עיתונים, קטעי סרטים, יומנים אישיים ושיחות טלפון, וחיפש רמזים ועקבות לכך שהבמאית מחקה והעלימה מסמכים שלא תאמו לסיפור שביקשה לספר על עצמה.
"אין לריפנשטאהל ילדים או נכדים שיכולים לתבוע אותנו", מסביר וייל בחיוך מדוע הפקתו של הסרט התאפשרה רק כעת. "כשהיתה בחיים היא הקפידה לתבוע את כל מי שרמז שהיתה שותפה לאידיאולוגיה הנאצית. קיבלתי גישה חופשית לחומרי הארכיון שלה, אבל בהתחלה לא סמכתי על שום דבר שמצאתי שם. קיבלתי את התחושה שאני קורא סיפור שהוכן מראש. כאילו ריפנשטאהל ידעה שיום אחד מישהו יעבור על החומרים האלה וינסה לחשוף את השקרים שלה. אז זה היה כמו בסיפור בלשי, כשמנסים למצוא פגמים וטעויות בסיפור. למזלי, היו לא מעט כאלה.
"למשל, באחד המכתבים שכתבה מצאתי אזכור קצר לראיון עיתונאי שהעניקה ב־1934, אבל הראיון עצמו היה חסר. אז אמרתי 'אוקיי, בוא נמצא את הראיון הזה'. ומה ריפנשטאהל אומרת שם? היא מספרת שב־1931 היא קראה את העמוד הראשון של 'מיין קאמפף' והפכה באופן מיידי לתומכת נלהבת של הרעיון הנציונל סוציאליסטי. גם חזרתי אחורה לילדותה ולשנות נעוריה של ריפנשטאהל, כדי להראות שהאידיאולוגיה הנאצית היתה קיימת כבר שם. היא העריצה כוח ועוצמה, ובזה לחולשה ולחולי. החיבור שלה לרייך השלישי ולרעיון של 'האדם העליון' היה עבורה טבעי ואינסטינקטיבי. היטלר יכול היה לזהות את זה ולדעת שהיא מתאימה עבורו".
אחרי שבילית זמן כה רב בניסיון לחשוף את שקריה, יש משהו שהיית רוצה לשאול אותה, אם היית יכול לפגוש אותה?
"הייתי שואל אותה לגבי מעורבותה בטבח היהודים בקינסק, פולין, ב־1939. גיליתי שבמהלך השנים היו לה שלוש גרסאות שונות לגבי מה שקרה שם, ולא ייתכן ששלושתן נכונות. ב־1952 אמרה שכלל לא נכחה שם, אבל מצאנו תמונה שמראה שהיא כן היתה נוכחת במקום, יחד עם צוות צילום.
"יתרה מזו, עושה רושם שהטבח אירע משום שביקשה מהחיילים הגרמנים שליוו אותה, להזיז קבוצת יהודים שנכנסו לה לפריים. הייתי רוצה לנסות להבין אם שיקרה כי הרגישה אשמה, או כי עדיין האמינה באידיאולוגיה הנאצית ורצתה להסתיר זאת. במהלך העבודה על הסרט הבנתי בהדרגה שריפנשטאהל לא למדה שום דבר מההיסטוריה, וזה זעזע אותי.
"כשמאזינים לשיחות הטלפון שלה משנות ה־70, למשל, אפשר לשמוע שהיא עדיין היתה אנטישמית. היא המשיכה להכחיש שדברים מסוימים קרו. היא המשיכה להקטין את אירועי השואה. היא תמיד טענה שהחברים היהודים שלה 'פשוט עזבו' את גרמניה. באופן פלאי היא עצמה 'אף פעם לא שמה לב שמישהו נעלם'. אני חושב שבאמצעות ניתוח השקרים שלה אפשר ללמוד לא מעט על התפתחות הפייק ניוז ועל המצב של העולם כיום".
תמרור אזהרה
איך אתה רואה את הקשר בין הדברים?
"בשנים האחרונות ריפנשטאהל חזרה לאופנה. אפשר היה לראות את ההשפעה שלה בשידורי הטלוויזיה הרוסית אחרי שהצבא הרוסי פתח במלחמה באוקראינה ובטקס הפתיחה אולימפיאדת בייג'ינג. אבל לא רק האסתטיקה שלה חזרה - גם האידיאולוגיה חזרה. הימין הקיצוני התחזק מאוד באוסטריה ובגרמניה, והבושה נעלמה. דברים שלא היו נאמרים לפני עשור, נאמרים כעת בפומבי ומבלי להתנצל. גם בארה"ב זה קורה. טראמפ דיבר על האופן שבו המהגרים מזהמים את הדם האמריקני, למשל. אין יותר אמפתיה, ואנשים מאמינים לשקרים שהם מספרים. עבורי זהו לא רק סרט על העבר. אלא גם על ההווה, ואולי אפילו אזהרה לגבי העתיד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו