רובי וויליאמס חוזר כקוף בסרט על חייו - ופותח הכול

לפני כמה שנים, עם התקרבו לגיל 50, כוכב הפופ האנגלי רובי וויליאמס החל בשלב הסיכומים של הקריירה שלו (עד כה). בסוף 2022 הוא הוציא אוסף תזמורתי ומיוחד בשם "XXV", שנועד לציין 25 שנה מאז פצח בקריירת הסולו שלו.

במסגרת החגיגות, הוא אף הגיע לארץ בקיץ 2023, כחלק מסיבוב ההופעות העולמי שהתלווה לאלבום. לפני שנה הוא כיכב בסדרה תיעודית בת ארבע שעות בנטפליקס, שבה חזר וביקר בכל התחנות המשמעותיות של חייו המקצועיים והאישיים. וכעת, וויליאמס שב אלינו עם "Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס", מיוזיקל קולנועי מושקע ומדובר בבימויו של מייקל גרייסי ("האמן הגדול מכולם"), שמתכבד להיות הפרויקט הכי שאפתני, הכי מופרע והכי יוצא דופן שלו זה זמן רב, ואולי אי־פעם.

מצד אחד, זוהי דרמה ביוגרפית סטנדרטית "לכאורה", שמאמצת את התבנית המוכרת והלעוסה לעייפה של סרטים כמו "רפסודיה בוהמית" (שעסק בפרדי מרקיורי וקווין), "רוקטמן" (שהתמקד באלטון ג'ון) ו"Back to Black" (שהציג את חייה הדרמטיים ואת מותה הטראגי של איימי וויינהאוס). מצד שני, מי שמגלם את וויליאמס ב"Better Man" הוא לא שחקן בשר ודם, כי אם קוף ממוחשב.
יחי ההבדל הקטן, כמו שאומרים.

"השתגעתי על הרעיון של הקוף", אומר וויליאמס בחיוך במהלך מסיבת עיתונאים מקוונת ונינוחה, שמתקיימת במלון ארבע העונות בבוורלי הילס לכבוד יציאת הסרט לאקרנים, "אבל לא היה לי מושג איך הרעיון הזה ייתרגם מהמוח של מייקל גרייסי למציאות. מייקל אמר 'אנחנו הולכים לעשות את הדבר הזה', אבל לא באמת האמנתי שהסרט הזה ייעשה. הוא אמר 'זה הולך להיות אפי, זה הולך להיות אדיר, אתה לא תאמין'. אבל גם אז רק אמרתי לו 'בטח, אחי, בטח', כי לא יכולתי להציץ לו לתוך המוח ולראות את מה שהוא מדמיין. עכשיו, כשראיתי, אני מתחיל לחשוב שהוא צדק".

"מקסים ועוצמתי"

הגימיק המקורי והמעט תמוה שהגה גרייסי, אחרי שקיים סדרה ארוכה של ראיונות אישיים עם וויליאמס, בהחלט הופך את "Better Man", שיגיע למסכים בישראל ביום חמישי הקרוב (2 בינואר), לסרט רענן ושונה מאוד. עם זאת, ההתעקשות של וויליאמס וגרייסי על הישארותו של הקוף בפרויקט גם הקשתה מאוד לגייס עבורו את התקציב הדרוש ולהכניס אותו להפקה.

"ידעתי שאני רוצה לעשות משהו ייחודי", מסביר גרייסי. "כבר עשו הרבה ביוגרפיות מוזיקליות, ורציתי לוודא שהגישה היצירתית שלנו תהפוך את הסרט למיוחד, מעניין וכן יותר. תוך כדי המחשבות האלה, חזרתי להקלטות של השיחות שעשיתי עם רובי על ימיו הראשונים בטייק ד'את, והוא אומר שם דברים כמו 'הייתי מאחורה והסבירו לי איך לרקוד כמו שמסבירים לקוף', או 'הייתי משוגע על כל הראש אז, אבל למה שזה יטריד אותם? אני בסך הכל הייתי הקוף שמופיע עבורם'.

"הוא אמר את זה מספיק פעמים כדי שאגיד לעצמי 'או, ככה הוא רואה את עצמו'. מהנקודה הזאת, השתכנעתי שזו תהיה גישה מדהימה. חשבתי: מה אם במקום שנראה את רובי בדרך שבה אנחנו רואים אותו, נראה אותו כמו שהוא רואה את עצמו?

"הפגישות עם המשקיעים תמיד החלו בהתלהבות רבה", הוא נזכר. "אנשים אמרו: הבמאי של 'האמן הגדול מכולם', רובי וויליאמס - כמה כסף אתם צריכים? ואז הוספתי שרוב יגולם בידי קוף, וכל פנקסי הצ'קים נסגרו בבת אחת. זו בדרך כלל גם היתה סוף הפגישה".

אבל גרייסי לא היה מוכן לוותר על הקוף (שנוצר לבסוף בידי חברת האפקטים שאחראית לגולום מסרטי "שר הטבעות" ולסיזר מסרטי "כוכב הקופים"). מבחינתו, הוא אומר, הקוף היה הסיבה המרכזית שהוא רצה לעשות את הסרט. למרבה המזל, לאחר שהצליח לצלם כמה דוגמאות ראשוניות שהדגימו את החזון שלו, המשקיעים החלו להסתקרן. "פתאום הם יכלו לראות שיש משהו מאוד מקסים ועוצמתי בקוף הקטן הזה", הוא אומר בסיפוק.

"כך רציתי להיות"

כוכב הפופ הפרוע (במיל') רובי וויליאמס אמנם לא זקוק לכך שיציגו אותו - אבל לטובת קוראינו הצעירים, הנה בכל זאת סיכום קצר:

רוברט וויליאמס נולד בסטוק־און־טרנט שבאנגליה בשנת 1974, וכבר בגיל צעיר החליט שהוא רוצה להיות זמר מפורסם, לפחות כמו גיבורי הקברט שבהם צפה באדיקות בטלוויזיה עם הוריו וסבתו.

"כשהייתי ילד", הוא נזכר, "במקום לגלול בסמארטפון, צפיתי בטלוויזיה ב'ברנשים וחתיכות', בבינג קרוסבי, בפרד אסטר, בפרנק סינטרה ובסמי דיוויס ג'וניור. הילדים של ימינו לא יקבלו את המתנה הזאת, כי יש להם אופציות אחרות. לי לא היתה. אבל מכיוון שלא היתה לי אופציה אחרת, הדמויות הללו הפכו להיות המודלים לחיקוי שלי. כך רציתי להיות, וכך רציתי לגרום לאנשים להרגיש, כי ידעתי מה הם גורמים לי להרגיש".

כשהיה בן 16, אמו של רוברט איתרה עבורו מודעה לאודישנים ללהקת בנים חדשה. איכשהו הילד התקבל, שמו הוחלף לרובי, ובתוך זמן קצר הלהקה הצעירה והאלמונית הפכה לטייק ד'את - מלהקות הפופ המצליחות ביותר של שנות ה־90 (אם לא ה־). תוך כדי הנסיקה המהירה והמסחררת לצמרת, וויליאמס התיישב על משבצת "הילד הרע" בלהקה, כשמעלליו הנרקוטיים, המיניים והסתם שובביים מילאו את הצהובונים על בסיס כמעט יומי במשך שנים.

"החלק הקשה ביותר בסרט עבורי היה מערכת היחסים עם ארוסתי לשעבר. כל שאר האנשים שאני סוגר איתם חשבון עשו לי משהו. זה לא שאני זורק אותם מתחת לאוטובוס בשמחה, אבל אם במקרה עובר אוטובוס..."

מובן שאלה גם תרמו תרומה מכרעת להתפטרותו (או לפיטוריו, תלוי את מי שואלים) מטייק ד'את ב־1995, כמו גם לפתיחת חזיתות מול גארי בארלו, מנהיג הלהקה וכותב השירים שלה, ונייג'ל מרטין סמית, איש העסקים שניהל וניצל את חבריה.

אחרי שנתיים סוערות מכל הסיבות הלא נכונות, וויליאמס חבר לכותב השירים גאי צ'יימברס והוציא את "Life Through a Lens" - אלבום הסולו הראשון שלו, שהעניק לעולם את "Angels", אחד מלהיטיו הגדולים והאהובים ביותר.

אלבומו השני, "I’ve Been Expecting You", הניב שני להיטי־על נוספים - "Millennium" ו"She’s the One", וביסס את מעמדו כאחד מכוכבי הפופ המצליחים והממזריים בעולם.

עד היום וויליאמס הקליט 14 אלבומים, שכולם מלבד אחד הגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי, ושישה מתוכם גם מופיעים במצעד 100 האלבומים הנמכרים ביותר בבריטניה בכל הזמנים. כמו כן, שבעה משיריו הגיעו למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי, וב־2006 הוא אף קבע שיא גינס כשמכר 1.6 מיליון כרטיסים לסיבוב ההופעות שלו "Close Encounters" - ביום אחד.

עם זאת, חייו האישיים של וויליאמס תמיד היו קצת פחות שטופי שמש מחייו המקצועיים. התמכרויות, שערוריות ובעיות של בריאות הנפש ליוו אותו לאורך העשורים בצורה כזו או אחרת.
אבל אלה פסקו באחת לאחר שעבר ללוס אנג'לס ופגש את השחקנית האמריקנית איידה פילד. השניים התחתנו ב־2010, וכיום יש להם ארבעה ילדים, הגדולה בת 12 והצעיר בן 5. למרבה המזל, את כל החלק הזה - שבו וויליאמס רואה את האור והופך לאדם משעמם ומשועמם מן היישוב (והפעם לתמיד!) - לא תזכו לראות ב"Better Man".

"טייק ד'את עדיין חשובה להרבה מאוד אנשים, שהתחילו לעקוב אחרינו בזמן אמת. הקהל שלנו ואנחנו החזקנו מעמד הרבה יותר טוב מכל המתחרים שלנו. אז האם טייק ד'את היתה הלהקה המושלמת עבורי? כן"

"הזדהות גדולה יותר"

על אף אורכו - שעתיים פלוס עודף - הסרט בוחר להסתיים בסביבות 2003 ומעדיף להתמקד בחלק הראשון, והמעניין יותר מבחינה דרמטית וקולנועית, בחייו של וויליאמס: ילדותו הבודדה, מערכות היחסים המורכבות והעכורות שניהל עם אביו ועם חבריו לטייק ד'את, מערכת היחסים המשמעותית אך האבודה מראש שניהל עם חברת להקת All Saints ניקול אפלטון, והמאבקים הלא נגמרים שלו עם עצמו ועם התמכרויותיו.

מן הראוי לציין שאף על פי שוויליאמס לא נוכח בסרט בגופו, הוא כן מקריין את הסיפור בקולו ובשנינותו, וגם שר את השירים הנבחרים שמשולבים בפסקול, שכמובן כוללים את כל הלהיטים הגדולים.

"מסיבות משפטיות", אומר וויליאמס, "המון דברים שחשבתי שיהיו בסרט בסוף נחתכו ממנו. חלק מהאנשים שמופיעים בסיפור עדיין נמצאים איתנו, ואי אפשר להוכיח את האמיתות של כל מה שנאמר בסרט בבית המשפט, אבל יש כל כך הרבה סיפורים מעניינים, כך שמרתק לחזור לזה. התקופה שבין העזיבה שלי את טייק ד'את לתחילת קריירת הסולו שלי היתה יכולה להיות סרט בפני עצמו".

בניגוד לביוגרפיות מוזיקליות אחרות, שמופקות בשיתוף ובאישור המושאים שלהן (כמו "רפסודיה בוהמית", למשל), "Better Man" לא מייפה או מרכך את סיפוריו ולא מגיש לצופים "גרסה לכל המשפחה" של חייו של וויליאמס. אם כבר - ההפך הוא הנכון.

השימוש בקוף הממוחשב ולא בשחקן בשר ודם מאפשר לגרייסי לקחת את הדברים לקצה, ולהראות דברים שלא היו עוברים בשקט בגרסה סטנדרטית יותר. מטבע הדברים, גם התגובה שלנו כצופים שונה מבדרך כלל.

"אנחנו חשים אמפתיה כלפי חיות", מסביר גרייסי. "למשל, כשבועטים במישהו בסרט הקהל אומר 'אוווו'. כשבועטים בכלב, לעומת זאת, הקהל אומר 'מי שבעט בכלב צריך למות!' אני כן חושב שהקהל חש יותר אמפתיה כלפי רובי ברגעים האפלים של הסרט. יש משהו מאוד מטריד בלראות קוף שעושה שורות של קוקאין. אני לא יודע להסביר את זה, אבל אני חושב שרמת ההזדהות של הקהל עם הקוף גדולה יותר וחזקה יותר מרמת ההזדהות שהיתה נוצרת אם שחקן אנושי היה מופיע בתפקיד הראשי".

"גרסת הנבל"

אבל בואו נניח את הקוף בצד לרגע, וננסה בכל זאת להבין מוויליאמס: איך זה הרגיש לחזור פעם נוספת לשנות ה־90 ולפגוש שוב את כל השדים הישנים? האם היו חלקים בסיפור שהיה לו קשה יותר לחזור אליהם מאשר חלקים אחרים?

"אפשר להגיד שחלקים רבים מהסרט הזה הם כמו 'מיטב הלהיטים' של כל הרגעים העצובים והקשים שלי, אבל עבור דור הטיקטוק", הוא צוחק.

"החלק הקשה ביותר בסרט עבורי", הוא ממשיך, "היה מערכת היחסים שניהלתי עם ארוסתי לשעבר, ניקול. כל שאר האנשים שאני סוגר איתם חשבון בסרט עשו לי משהו. זה לא שאני זורק אותם מתחת לאוטובוס בשמחה - אבל אם במקרה עובר אוטובוס, מבחינתי זה המקום שאליו הם הולכים.

"עם ניק, לעומת זאת, אני הייתי הנבל. היא קיבלה אותי בגרסה הגרועה ביותר שלי, והיא בן אדם כל כך טוב. אני עדיין נאבק עם זה, כי אני עדיין מתבייש. זה היה החלק הקשה ביותר.

"יש גם את החלקים עם אבא שלי, שגם הם קשים עבורי, אבל באופן אחר. הוא לא צפה בסרט. עצוב לי שיש דברים שמופיעים על המסך שלא דיברתי איתו עליהם. במובנים רבים, אני לא רוצה שהוא יראה את הסרט. במובנים אחרים, אני רוצה שאנשים יידעו את הדברים האלה עליו. הוא האדם הכי מקסים שתפגשו, ועוד לא קרה שמישהו שפגש אותו לא התאהב בו. זו האמת בנוגע לאבא שלי".

"האם לרגישות ולפגיעות שלי יש מאפיינים של מחלת נפש? כן, בהחלט. האם הצלחתי לתקן את עצמי? לא לגמרי. האם זה אי־פעם יקרה? לא. האם פרספקטיבה חדשה ותחושת מטרה נכנסו לחיי בעקבות זה שהתחתנתי והקמתי משפחה? כן"

מה לגבי ליאם גלאגר, סולן אואזיס, שמופיע גם הוא בסרט כדמות משנה? עד כמה הדמות שלו בסרט קרובה למציאות? והאם אתה מוטרד מאיך שיגיבו מפורסמים אחרים שמוצגים בסרט, כמו גארי בארלו לדוגמה?

"אוקיי. אז במציאות ליאם הוא דמות בווליום 11, ובסרט אנחנו מגבירים אותו רק עד 10.

"לגבי גארי בארלו, אני אוהב אותו. אני מעריץ אותו. זה היה עוד חלק קשה שהייתי צריך להתמודד איתו. מערכת היחסים שלנו תוקנה ואוחתה במידה הכי טובה שאפשר (וויליאמס אף התאחד עם טייק ד'את ב־2010; י"ק). אבל עבור הסרט, הייתי צריך לחזור לדברים שאמרתי וחשבתי כשהייתי בן 17, 18, 19 - ואלה לא היו דברים נעימים. גארי קיבל את התסריט מראש, ואחרי שהוא קרא אותו הוא אמר: אני יוצא כאן גרוע יותר מדארת' ויידר בסרט הראשון של 'מלחמת הכוכבים'. זה מאוד הצחיק אותי.

"אני לא אוהב את האספקטים האלה, אבל זו התעשייה שבה אנחנו פועלים, ואלה הכלים שבהם אנו משתמשים כדי לנוע קדימה: ספרים, סרטים עלילתיים ותיעודיים. הפרויקטים האלה נוטים לפתוח צלקות ישנות.

"אין ספק שהיו קשיים רבים עבורי ועבור אנשים אחרים. אנחנו יודעים גם מה קרה כש'רוקטמן' יצא, והתחילו להתפרסם כתבות שאמרו 'זה לא קרה ככה' או 'זה לא קרה בכלל'. אני פשוט הולך לקבור את הראש בחול ולקוות שרק דברים טובים יקרו".

"אני לא יודע מי או מה הייתי הופך להיות, ואני לא יודע אם הייתי כאן בכלל - אבל ברגע שהגיעה הבת הראשונה שלי, טדי, הדברים כבר לא עסקו בי. ועבור נרקיסיסט מופרע כמוני, אלה היו חדשות מרעישות"

השיחה עם וויליאמס מתקיימת שבועות ספורים לאחר מותו הטרגי של ליאם פיין, חבר להקת וואן דיירקשן, שהלך לעולמו בנסיבות לא ברורות בגיל 31 בלבד.

אף על פי שוויליאמס מעדיף לא לנקוב בשמו של פיין במפורש, כשהוא מספר על הבדידות, הדיכאון ותחושת חוסר הערך העצמי שעימם הוא התמודד לצד ההצלחה המסחררת, קשה לא לחשוב עליו.
"הסיפור שלי אינו ייחודי, כמובן", הוא אומר. "אף אחד לא חווה פרסום ותהילה בדרגה כזאת ויוצא 'טיפוס מאוזן ומהוגן' מצד השני. משהו קורה. העולם מתעוות לקראתך, ואתה מתעוות לקראת העולם. אי אפשר לברוח מזה.

"אם יש לך מזל, בעזרת התבוננות עצמית ועזרה מהאנשים שנמצאים סביבך, אתה יכול לצאת מהצד השני כמו שאני עכשיו, בגיל 50. אני חי היום בזכות מי שהיו סביבי ועזרו לי. יש אנשים שאין להם את המזל הזה.

"כשאתה נמצא במעמקי ההתמכרות, ההחלטות שאתה מקבל הן לא ההחלטות הכי טובות, ואתה לא בוחר את האנשים הכי נכונים להסתובב איתם. יש את המשיכה לזוהר, ואת המחשבה בתת־מודע שאומרת לך שלהיות מפורסם זה מה שיתקן אותך. כי אני חושב שזה מה ש־90 אחוז מהאנשים חושבים לעצמם: אם אשיג את הדברים האלה אני אהיה שלם, אהיה מתוקן. אבל מה שבעצם קורה הוא שאתה מוצא את עצמך במשבר קיומי שלא ייאמן בכלל.

"מה שאני חווה כרגע, כגבר בן 50, הוא מה שהתהילה הזאת היתה אמורה להיות מלכתחילה. אני ממשיך במסע שלי בצורה הכי רגועה, ולא מתנצל. אני במקום אחר לחלוטין מאיפה שהייתי, אבל זה אף פעם לא קורה ככה בסיבוב הראשון".

לדברי גרייסי, "אנשים מאוד צעירים נזרקים אל תוך אור הזרקורים, וכל העולם שופט אותם ומעיר הערות לגביהם. למרבה הצער, רבים מהם מחפשים אישור אצל אחרים. כך הם הופכים תלויים באנשים אחרים שייתנו להם להרגיש בעלי ערך. זו הסיבה לכך שחלקם לא מגיעים לצד השני של להיות מפורסם.

"בימינו, כל ילד שיש לו חשבון ברשת חברתית מתעורר בבוקר בתקווה שיקבל אהבה, שיקבל לייק, שיקבל תגובות שאינן שליליות - והילדים האלה מבססים את כל הערך העצמי שלהם על התגובות שהם מקבלים. אז הנושאים האלה הרבה יותר מדוברים מאשר בימי להקות הבנים של שנות ה־90. היום זו בעיה כלל־עולמית, לא רק בעיה עבור אנשים מפורסמים".

וויליאמס: "בשנות ה־90 היינו בתחילת ההבנה של השפעת הפרסום והתהילה על בריאות הנפש. היום אנחנו מתחילים לגלות אמפתיה וחמלה כלפי האנשים שסובלים מבעיות מסוג זה. היום זה חלק מהשיח. אבל בשנות ה־90 ובראשית שנות האלפיים היה אסור לנהל את השיח הזה. היו מתנפלים עלי כשהייתי רומז שאני לוקח תרופות נגד דיכאון. היו אומרים 'איך אתה מעז להיות עצוב?' היום אפשר לדבר על זה".

הדמות של רובי שמוצגת בסרט מאוד פגיעה, וזקוקה באופן נואש שיאהבו אותה. באיזה שלב של חייך הרגשת שאתה כבר לא זקוק לאהבה הזאת?

"אני עדיין זקוק לאהבה באופן דרמטי, ואני עדיין מאוד רגיש. אמנם לא כמו בעבר, אבל האם לרגישות ולפגיעות שלי יש מאפיינים של מחלת נפש? כן, בהחלט. האם הצלחתי לתקן את עצמי? לא לגמרי. האם זה אי־פעם יקרה? לא. האם פרספקטיבה חדשה ותחושת מטרה נכנסו לחיי בעקבות זה שהתחתנתי והקמתי משפחה? כן. ללא הדברים האלה, אני לא יודע מי או מה הייתי הופך להיות, ואני לא יודע אם הייתי כאן בכלל. אבל ברגע שטדי, הבת הראשונה שלי, הגיעה - הדברים כבר לא עסקו בי. ועבור נרקיסיסט מופרע כמוני, אלה היו חדשות מרעישות.

"כולנו רוצים שיראו אותנו", הוא מסכם, "כולנו רוצים שיאהבו אותנו. וכולנו רוצים שיקרו לנו דברים נחמדים. אני במקום הרבה יותר טוב מהמקום שבו הייתי, אבל בעבר הפגיעות שלי היתה כה חמורה, שברוב הימים היה בלתי אפשרי להיות אני".

אם היית יכול לחזור בזמן, עם כל מה שאתה יודע היום, האם עדיין היית מצטרף לטייק ד'את?

"אין שאלה בכלל. טייק ד'את עדיין חשובה עבור הרבה מאוד אנשים שהתחילו לעקוב אחרינו בזמן אמת. הקהל שלנו ואנחנו החזקנו מעמד הרבה יותר טוב מכל המתחרים שלנו. אז האם טייק ד'את היתה הלהקה המושלמת עבורי? כן".

"הייתי אומר שהחיים שלי השתנו באופן דרמטי בחמש השנים האחרונות, ואם אני מסתכל על העתיד כהמשך של חמש השנים האלה, הוא נראה טוב מאוד. בכל יום אני נהיה אדם יותר ויותר טוב. יותר אסיר תודה, יותר אותנטי"

"לצלול לתוך הכאב"

באשר לסיכוי ש"Better Man" אכן יצדיק את ההשקעה בו ויביא את הקהל לאולמות, וויליאמס נזהר בלשונו. בערך.

"עשינו סרט", הוא אומר, "וזה סרט אדיר. האם זה ייתרגם לכך שאנשים יגיעו לבתי הקולנוע כדי לצפות בו - ובמיוחד בארה"ב, שזה מקום שבו אף אחד לא יודע מי אני? זו שאלה גדולה.

"אני מאוד רוצה שזה יקרה, כמובן. יש לי עקצוץ שאני חייב לגרד בכל מה שקשור לצפון אמריקה. אני צריך שהם יידעו מי זה רובי וויליאמס. לא מספיק לי שהם יגידו 'כן, יש איזה רובי וויליאמס איפשהו', ושהם יקראו לשיר שלי 'Angel' במקום 'Angels'. אני מאוד רוצה שזה יקרה. הייתי מאוד רוצה לעשות סיבוב הופעות גדול בצפון אמריקה. זה יגרום לי להרגיש שלם ונהדר. באותה נשימה, אם זה לא יקרה - לא נורא. זה גם בסדר.

"כמות האהבה והאמפתיה שהפרויקט הזה הביא לי מחממת לי את הנשמה. אני אוהב את זה שאני נמצא במקום בחיים שבו אני יכול לקבל ולהעריך את זה, מבלי להרגיש צורך לדחוף את זה ממני ולזלזל בזה. במובנים רבים, עוד לפני שהסרט יוצא אפילו, אני מרגיש שניצחתי".

איך אתה רואה את העתיד?

"הייתי אומר שהחיים שלי השתנו באופן דרמטי בחמש השנים האחרונות, ואם אני מסתכל על העתיד כהמשך של חמש השנים האלה, הוא נראה טוב מאוד. בכל יום אני נהיה אדם יותר ויותר טוב. יותר אסיר תודה, יותר אותנטי. אני מבין את עצמי יותר.

"עכשיו", הוא עוצר לפתע, "האם אלה יהיו חומרים טובים לסרט המשך? אני לא חושב. 'Better Man 2: השנים הרגועות'? לא נראה לי שאנשים ירצו לצפות בזה. אם הסרט הזה יצליח, יכול להיות שנצטרך לצלול שוב אל תוך הכאב".