סיידו ומוסא, שני בני דודים צעירים ותמימים מסנגל, שחולמים להצליח בגדול בעולם המוזיקה, מצטרפים לקבוצת מהגרים שחוצה את מדבר הסהרה בחיפוש אחר חיים טובים יותר באירופה.
זוהי נקודת המוצא העלילתית של "קפיטאנו", סרט ההרפתקאות האפי, המטלטל והמרשים מבחינה ויזואלית של הבמאי האיטלקי מתיאו גארונה ("גאמורה"), שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר בשנה שעברה.
מצד אחד, המסע שממתין לגיבורינו בני ה-16 יהיה אכזרי ומייסר בדיוק כפי שאתם מדמיינים לעצמכם שיהיה, ומלבד כמה רגעים קסומים שבהם הדמיון והמציאות מתערבבים להם באופן הזייתי, לא תמצאו במהלכו הפתעות יוצאות דופן. המדבר מתברר כקטלני ואינסופי, סכנות אורבות בכל פינה, וברור מההתחלה שרבים מהקבוצה ייפלו לצד הדרך ולא יגיעו ליעדם.
מצד שני, זהו בדיוק מסוג הסרטים הנגישים ומעוררי האמפתיה שחובה להקרין בכל בית ספר. גם כדי שנוכל לתת פרצופים ושמות לכותרות האנונימיות ולסטטיסטיקות הקרות שמופיעות מדי כמה ימים בעיתונים (ושלרוב מותירות אותנו אדישים, למרות תוכנן). אבל גם כדי להמחיש, להדגים ולהראות עד כמה רחוק אנשים מוכנים ללכת, וכמה כאב, סבל והשפלה הם מוכנים לספוג תוך כדי, רק על מנת לקבל הזדמנות שנראית לרובנו כמובנת מאליה.
גארונה ביסס את תסריטו המפותל והמרתק על עדויות רבות שאסף מפליטים שהגיעו לחופי איטליה, וליהק לתפקידים הראשיים שני בחורים צעירים וכריזמטים שאינם שחקנים מקצועיים.
אין ספק כי האותנטיות המחוספסת והקשה לעיכול שניבטת מהסיטואציות הבלתי אפשריות שבהן השניים מסתבכים (ומתגובותיהם של גיבורינו לסיטואציות הנ"ל), מבדילה בין "קפיטאנו" לסרטים רבים אחרים שעוסקים בנושאים דומים.
בתוך כך, על אף העצבות הגדולה שהולכת ומשתלטת על היצירה, ועל אף מספר סצינות מזעזעות לצפייה (שמתרחשות ברובן לאחר שגיבורינו נופלים לידיהם של גורמים עוינים), סרטו של גארונה אינו מעוניין להכניס את צופיו לדיכאון קליני. לראיה, המסע מתובל לכל אורכו ברגעים אנושיים קטנים ונוגעים ללב, בנגיעות עדינות של ריאליזם פנטסטי, ובצילום עוצר נשימה (ששווה לבדו את מחיר הכרטיס).
כל אלה מובילים אותנו לחלקו האחרון והמאוד מרגש של הסרט - שיבהיר לכם מדוע קוראים לו "קפיטאנו" (ושמבוסס גם הוא על מקרה בלתי ייאמן שקרה באמת). נראה אתכם מצליחים לא לבכות. נראה אתכם מצליחים לשכוח את הסצינה הזאת. אני לא הצלחתי.
"קפיטאנו", איטליה 2023
