ההצלחה המטורפת והמפתיעה של "מואנה 2" בקופות בארצות הברית מוכיחה שני דברים. דבר ראשון: אחרי תקופת יובש ארוכה, הקהל האמריקני צמא לחוויות קולנועיות משפחתיות ש"הולכות על בטוח". דבר שני: אף אחד לא טוב יותר בלספק את "החוויות הבטוחות" הללו מאשר אולפני דיסני.
לראיה, הסיקוול של "מואנה" בכלל נועד להיות סדרה שמשודרת בפלטפורמת הסטרימינג דיסני פלוס (בשעה שגרסת לייב-אקשן של "מואנה" נמצאת כעת בהפקה ואמורה לצאת למסכים בשנה הבאה). אך בשלב מסוים, כאשר התברר שישנה דלילות במערך הקולנועי של החברה, הוחלט לצמצם את אורכה של הסדרה, לעצב אותה מחדש כדי שתתאים לתבנית קולנועית, ולהפוך אותה לסרט של שעה וחצי.
ובכל זאת, למרות אילוצי הפתיחה הלא מבטיחים שלו (ולמרות חוסר המקוריות המובנית שבה הוא מתהדר מעצם היותו המשכון טלוויזיוני), "מואנה 2" לגמרי עומד בסטנדרטים הגבוהים שהורגלנו אליהם.
האנימציה יפהפייה ולעיתים אף עוצרת נשימה, הקצב גבוה, ההומור מגיח בכל הזדמנות, והסיפור (שקצת מרגיש כמו שאריות מחוממות, לא נכחיש) מארגן אינספור סיקוונסים מסעירים ומבדרים שעושים כמיטב יכולתם כדי להסיח את דעתכם מהעובדה שהסרט בו אתם צופים קל יותר מנוצה. למרבה המזל, הם מצליחים.
העלילה מתרחשת כמה שנים אחרי הסרט המקורי ושולחת את הגיבורה האמיצה שלנו מואנה להרפתקה נוספת באוקיינוס השקט. המטרה: לאתר אי אבוד, לשבור קללה עתיקה שהוטלה בידי אל זעוף, ולאחד בין כל קהילות האיים. כמובן שזה לא יהיה פשוט, וכמובן שמואנה תזדקק לעזרתו של מאווי, האל-למחצה המקועקע והמשעשע שזכור לנו מהסרט הקודם.
החיסרון הגדול ביותר של "מואנה 2" מגיע בגזרת השירים, שנשמעים כולם כמו גרסאות גנריות ופחותות ערך לשירים מוצלחים יותר (גם מהסרט הקודם, וגם מסרטי דיסני באופן כללי). כמעט כל השירים עוסקים באותו הנושא, וכמעט כולם נועדו לעודד את מואנה במסעה (שורה לדוגמה: "יאללה, מואנה, זה הגורל שלך, יש לך את הכוח לעשות את זה!"), אך אף אחד מהם אינו דביק ומבריק כמו "You’re Welcome" או "Shiny", למשל, וחסרונו של לין מנואל מירנדה, יוצר "המילטון", שהשתתף בכתיבת השירים בסרט הקודם, מורגש מאוד.
ובכל זאת, למרות מגרעותיו, ולמרות שהוא אינו מתקרב ברמתו לסרט הקודם, אשקר אם אומר שלא נהניתי מ"מואנה 2". כי גם אם התוכן שלו נדמה לעיתים רנדומלי, הביצוע שלו פנומנלי.
דוויין ג'ונסון, למשל, מגיש את הופעתו הטובה ביותר מזה שנים, והמסע של מואנה וחבריה מעוטר ברגעים ויזואליים מרהיבים (וברגעים קומיים חביבים) שירשימו וישעשעו צופים צעירים ומבוגרים כאחד.
אחרי כמה שנים רזות ופחות מוצלחות, אולפני דיסני חוזרים כאן לשורשים ומנפיקים עוד מוצר מושקע, משומן, מתוקתק וממוחזר שמטרותיו ברורות: לבדר את הקהל, ולעשות מלא כסף. Mission accomplished, בשתי הגזרות.
