מנתח ישראלי מומחה לשינוי מין: הסרט הלוהט שאתם חייבים לראות

הסרטים של הבמאי ז'אק אודיאר הם כמו קופסת השוקולדים של פורסט גאמפ: אתה אף פעם לא יודע מה אתה הולך לקבל.

לאורך השנים, המאסטרו הצרפתי הוותיק, שחתום על כותרים מסעירים כמו "ליבי החסיר פעימה", "נביא", "חלודה ועצם", "דיפאן" ו"האחים סיסטרז", בין השאר – מתמיד לקפץ בין ז'אנרים, סגנונות ושפות, ומקפיד לקחת סיכונים רציניים שבדרך כלל מניבים יצירות נועזות, מקוריות ובעלות עוצמה רבה.

כך גם בסרטו החדש ודובר הספרדית בעיקר, "אמיליה פרז", שקטף שני פרסים בפסטיבל קאן האחרון, ושנבחר לייצג את צרפת בטקס האוסקר הקרוב.

אודיאר מתיך כאן בין מספר סוגות לא קשורות לכאורה כדי להניב מחזמר אופראי, מלודרמטי וקווירי שמשחק את עצמו על המסך כמו שילוב מופרע למדי בין "סיקאריו" ל"נשים על סף התמוטטות עצבים", בתוספת שירים. התוצאה מרתקת, אם כי רחוקה מלהיות מושלמת.

במרכז העלילה ניצב ראש קרטל מקסיקני (השחקנית הטרנסית קרלה סופיה גסקון), המבקש לבצע ניתוח לשינוי מין. לשם כך הוא שוכר את שירותיה של עורכת דין מתוסכלת וכעוסה (זואי סלדנה), וזו מאתרת עבורו את המנתח המושלם: רופא ישראלי בשם ד"ר ורסמן (מארק איווניר).

בתוך כך, אשתו של ראש הקרטל (סלינה גומז) פחות מרוצה מהסידור החדש, שאינו כולל אותה בשום צורה. העניינים מסתבכים עוד יותר לאחר שראש הקרטל עובר את הניתוח ובורא את עצמו מחדש בתור אמיליה פרז - פילנתרופית שמבקשת לכפר על עברה, באמצעות סיוע למשפחות מקסיקניות שאהוביהן "הועלמו" בידי הקרטלים.

מטבע הדברים, לא הכל עובד ב"אמיליה פרז". אך הוא נפתח בסערה, וחציו הראשון אינו מתקשה לסחרר ולסחוף את הצופים אל תוך עולמו החושני והלא צפוי.

זואי סלדנה, שמוכרת לנו משוברי קופות פופולריים כמו "שומרי הגלקסיה" ו"אווטאר", מתפוצצת על המסך כפי שלא התפוצצה מעולם, כאילו חיכתה כל חייה לתפקיד הזה. השירים הקליטים והמצוינים (שעליהם חתומים המוזיקאים הצרפתיים קאמי וקלמן דוקול) מוסיפים לתרכיב עניין, להט והומור. גם מארק איווניר עושה עבודה נהדרת בתור הרופא, ומספק תירוץ מושלם להופעת אורח קצרה והזויה לחלוטין של שאולי ואירנה.

עם זאת, ככל שהסיפור מתמשך ומסתבך, וככל שהיצרים הולכים ומתלהטים, כך הסרט דווקא מאבד מהתנופה ומהאיזון שלו. הופעתה של קרלה סופיה גסקון אמנם מרשימה ובעלת חשיבות היסטורית, אך המעבר ההדרגתי של הדמות שלה למרכז הבמה על חשבונה של סלדנה, אינו מסייע לסרט להיכנס להילוך גבוה יותר. אם כבר, ההפך הוא הנכון. סלינה גומז, שמצטרפת ל"חגיגה" בשלב יחסית מאוחר עם שיר פופ אנרגטי וזועם, אינה מותירה את החותם המיוחל.

למרות פגמיו, "אמיליה פרז" לגמרי שווה צפייה. הוא הרפתקני, מקורי וחד פעמי, השירים שלו ימשיכו להתנגן לכם בראש הרבה אחרי שהוא יסתיים ואני בהחלט ממתין להזדמנות לראות אותו שוב. אפשר להגיד על הסרט הזה הרבה דברים - אבל משעמם הוא לא.

"אמיליה פרז", צרפת 2024

ציון: 7