"ונום: הריקוד האחרון": סרט סוג ב' כמו קודמיו - אבל יש נקודת אור

"ונום: הריקוד האחרון" הוא מספיק מצחיק, מטופש וחינני כדי שתיהנו ממנו - אך אולי זה טוב שסדרת הסרטים מגיעה לסופה • החדשות הטובות: טום הארדי ממשיך לעשות קסמים

"ונום: הריקוד האחרון" . צילום: יחצ

המופע הכפול, הפרוע והלא צפוי של שחקן־העל טום הארדי ממשיך להיות האטרקציה המרכזית (והיחידה) של סדרת סרטי "ונום".

כזכור, האנטי־גיבור הפופולרי של מארוול כבר כיכב בשני סרטים טראשיים ומצליחים שהופקו בידי אולפני סוני (שיצאו ב־2018 וב־2021). כעת הסדרה שבה לסיבוב פרידה משעשע ולא מאוד מושקע (או חיוני) בסרט "ונום: הריקוד האחרון", ששולח את הכתב החוקר אדי ברוק (הארדי) ואת ונום (גם הארדי), החייזר הסימביוטי שמתעלק לו על הגוף ועל הנשמה, למסע מסוכן וגורלי לאורכה ולרוחבה של אמריקה.

היעד הסופי של המסע הוא אמנם ניו יורק - כנראה כדי שתחשבו שאולי יש סיכוי למפגש כלשהו עם ספיידרמן - אבל די מהר אדי וונום דווקא מוצאים את עצמם תקועים בלאס וגאס ובאזור 51, הבסיס הצבאי הסודי במדבר נבאדה ששמו נקשר לתיאוריות קונספירציה ולחייזרים.

בעקבותיהם דולקים שוטרים, חיילים וגם חייזרים ענקיים ורצחניים (שנראים כמו שילוב בין הנוסע השמיני לטורף), אך קשה לומר שמישהו מאלה מצליח להוות איום משמעותי על גיבורינו. גם דמויות המשנה החדשות שמסתובבות בשולי הסרט - מדענית מוכת טראומה שמגולמת בידי ג'ונו טמפל, איש צבא זעוף שמגולם בידי צ'יווטל אג'יופור, ונבל־על גנרי שמגולם בידי אנדי סירקיס - אינן מהותיות או מעניינות בשום צורה.

"ונום: הריקוד האחרון", צילום: יחצ

מה שכן מעניין, לעומת זאת, הוא טום הארדי, שממשיך לעשות קסמים בתפקידים הראשיים. הקולות המוזרים, הפרצופים הלא ברורים, ההומור הגופני, השיחות המופרעות עם עצמו, המוכנות המוחלטת לעשות מעצמו צחוק מוחלט - הסרטים בסדרת "ונום" הם אולי מחופפים, אבל ההופעה של הארדי ממש לא.

"ונום: הריקוד האחרון", צילום: יחצ

הדינמיקה בין אדי לבין ונום היתה ונותרה הלב של הסדרה, ובפרק הנוכחי מערכת היחסים הרום־קומית בין השניים עולה שלב, ומגיעה לשיאה במונטאז' סנטימנטלי ו"מרגש" שלוכד את כל "הרגעים הגדולים" בחברות יוצאת הדופן הזאת. רגעים חביבים נוספים כוללים רפרנסים ל"תלמה ולואיז" ול"איש הגשם", ריקוד רומנטי לצלילי אבבא, וביצוע של "Space Oddity" עם בני משפחתו של היפי חובב חייזרים (ריס איפאנס), שנותן לאדי ולוונום טרמפ.

כמו קודמיו, גם "הריקוד האחרון" הוא סרט סוג ב' שמתהדר באפקטים מכוערים, בעלילה מפוהקת וברמת גימור נמוכה. אבל כמו קודמיו, גם הוא מספיק מצחיק, מטופש וחינני כדי להעביר את הזמן בנעימים באופן יחסי (בהנחה שנהניתם משני הסרטים הראשונים), והוא לבטח עדיף על שאר סרטי גיבורי־העל שהופקו לאחרונה בידי אולפני סוני (כמו "מאדאם ווב" ו"מורביוס", לדוגמה). בקיצור, יומית קלאסית.

"ונום: הריקוד האחרון", 2024, ארה"ב

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר