דמותו של ה"מנקה" (ה-Cleaner) מופיעה בלא מעט סרטים שעוסקים בעולם התחתון. תפקידה: להגיע לזירה לאחר ביצוע פשע, ולנקות בזריזות וביעילות את כל הראיות שעשויות לסבך את האשמים.
בין השאר, ז'אן רנו גילם דמות כזו ב"ניקיטה" וב"לאון", של לוק בסון, הארווי קייטל גילם דמות כזו ב"ספרות זולה", של קוונטין טרנטינו, וגם ג'ורג' קלוני גילם גרסה של הדמות הזו ב"מייקל קלייטון" המצוין, של התסריטאי-במאי טוני גילרוי. כעת קלוני שב למסך כדי לגלם תפקיד דומה ב"הזאבים" - מותחן קומי חדש שעלה בסוף השבוע האחרון בשירות הסטרימינג של אפל. אבל יש טוויסט.
הפעם הוא אינו מנקה את הזירה לבד. שכן באופן חריג, "מנקה" נוסף - שמגולם בידי בראד פיט - נקרא לזירה, בידי גורם מעורב אחר, מה שיוצר לא מעט ויכוחים וחיכוכים "משעשעים" בזירת הפשע. הרי לכל אחד מהגברים יש את השיטות שלו, ואת הסטייל שלו, ואת האגו שלו. בתוך כך, ה"בדיחה" הגדולה של הסרט היא ששני ה"מנקים" הרבה יותר דומים זה לזה ממה שהם מוכנים להודות.
ה"עלילה", אם ניתן לקרוא לה כך, מביאה את קלוני לסוויטה יוקרתית שבה שוהה תובעת מחוזית (איימי ריאן) שהסתבכה. על רצפת הסוויטה שוכב בחור צעיר וחסר הכרה בתוך בריכה של דם וזכוכית שבורה. התובעת המחוזית ההמומה טוענת שזו הייתה תאונה; שהבחור הצעיר קפץ על המיטה ונפל. כעת צריך להעלים את הגופה ולנקות את הזכוכית ואת כתמי הדם מהשטיח.
קלוני ניגש לעבודה, אך נאלץ לעשות הפסקה כשבראד פיט מגיע וטוען שנשלח בידי בעלת המלון, כדי להגן על האינטרסים שלה. השניים, שרגילים להיות "זאבים בודדים", מופתעים לראות זה את זה. כמובן שהם לא רוצים לעבוד יחד, אך אין להם ממש ברירה. כצפוי, זה לא מונע מהם לרדת אחד על השני, לעקוץ אחד את השני ולעשות פרצופים מזלזלים אחד לשני, תוך כדי עבודה.
העניינים ממשיכים להסתבך כשפיט מוצא בסוויטה תיק גב עם כמות לא קטנה של הרואין. לאחר שהבחור הצעיר, שאותו חשבו למת, מתעורר לפתע לחיים ונמלט, קלוני ופיט יוצאים למרדף אחריו. אני מניח שאתם יכולים לנחש את ההמשך.
קלוני ופיט הם ללא ספק צמד חמד, ובהחלט כיף לראות אותם יחד שוב (הפעם האחרונה שחלקו מסך הייתה ב"לקרוא ולשרוף", של האחים כהן, ב-2008). עם זאת, שיתוף הפעולה הנוכחי לא ייזכר כאחד המוצלחים שבהם. בעיקר מפני ש"הזאבים", שאותו כתב וביים ג'ון ווטס ("ספיידרמן: אין דרך הביתה") הוא סרט זחוח וחסר כל משקל שמבוסס כל-כולו על הכריזמה ועל הכימיה של שני כוכבי העל שלו, ובואו נגיד שבמקרה דנן זה לא ממש מספיק.
מלבד מרדף רגלי ארוך מדי וקרב יריות די סתמי, לא תמצאו כאן סצנות אקשן של ממש. שום דבר לא באמת מוטל על הכף, אף יריב רציני לא דולק בעקבות גיבורינו (מלבד גנגסטרים גנריים), וגרוע מכך, הטוויסטים התסריטאיים, שממשיכים להיערם ככל שנוקפות הדקות, אינם הגיוניים בשום צורה וחושפים את הרנדומליות ואת הסתמיות של התרחיש הלילי שבו אנו צופים.
אם לא הייתי יודע טוב יותר, הייתי חושב שלאחר ששילמו לקלוני ולפיט את המשכורות שלהם (על-פי הניו יורק טיימס, כל אחד מהם קיבל 35 מיליון דולר עבור השתתפותו ב"הזאבים"), לא נשאר למפיקים כסף כדי להשקיע ביתר הדברים שדרושים ליצירת סרט סביר.
"הזאבים" אמנם אינו סרט רע. אבל הוא גם אינו סרט טוב, והוא אפילו לא באמת מצליח להיות סרט מבדר (במובן הזה שקשה לי לדמיין שמישהו יבחר לצפות בו שוב מרצונו). במרבית דקותיו, הוא מבזבז את שני הכוכבים שלו על בדיחות "גיחי-גיחי" שממצות את עצמן מהר מאוד, ואני מוכן להתערב איתכם שלא תזכרו כמעט שום דבר ממנו בבוקר שלאחר הצפיה בו.
לא סבלתי, כמובן. תמיד כיף לצפות בקלוני ובפיט, גם כשהם משתתפים בחלטורה יוקרתית וחסרת מעוף כמו זאת. אבל כש"הזאבים" הגיע לסיומו, שמתי לי את "מייקל קלייטון" כדי להזכיר לעצמי איך עושים את זה נכון. אם לא ראיתם, מומלץ מאוד.
"הזאבים", ארה"ב 2024
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
