זה אמנם לא קורה לעיתים קרובות מספיק, אבל אחת לכמה זמן צץ פתאום בנטפליקס סרט ממש שווה ומומלץ שאף פעם לא שמעתם עליו קודם לכן. "רבל רידג'", של התסריטאי-במאי ג'רמי סולנייה ("Blue Ruin", "חדר מנוחה"), הוא סרט שכזה.
על פניו, נראה שמדובר במותחן נקמה שגרתי בסגנון "ג'ק ריצ'ר" או "משחק הדמים", מהסוג שפלטפורמות הסטרימינג מלאות בהם. רוצה לומר, סרט אקשן שבו זר מסתורי עם כישורים מיוחדים מגיע לעיירה מאובקת ושכוחת אל, נחשף לאלימות ולשחיתות שפושים במקום, ועושה סדר.
אבל כבר בסצנת הפתיחה המצוינת, שבה טרי (ארון פייר), גיבורנו האפרו אמריקאי, מופל מאופניו בידי שני שוטרים גזענים/אנתיפטים ללא סיבה נראית לעין, ניתן להרגיש ש"רבל רידג'" הוא מסוג הסרטים הנדירים האלה שתופסים אותך מההתחלה, ולא משחררים.
טרי מסביר לשוטרים שהוא נמצא בדרכו לשחרר את בן הדוד שלו בערבות. זו גם הסיבה שתיק הגב שלו מכיל כמה עשרות אלפי דולרים. אבל שני השוטרים בוחרים שלא לקבל את ההסבר שלו. הם מחרימים את כספו, ומותירים אותו מוכה וחבול בצידי הכביש. הם עוד יצטערו על כך.
כמובן שבתחילה טרי מנסה להשיב את כספו בדרכים מנומסות. הוא מנסה להתמקח עם השריף, שמגולם בידי דון ג'ונסון. הוא מנסה להסביר. הוא מנסה לעשות את "הדבר הנכון".
התסריט החד והחכם של סולנייה מיטיב לבנות את המתח ואת הדינמיקה בין טרי לבין השריף, והסצינות המשותפות שלהם הן כמו סיר של מים שעומד בפני רתיחה. ואז המים רותחים.
כפי שכבר הבנתם, "רבל רידג'" הוא סרט סבלני ומאוד מחושב, וחולף לא מעט זמן לפני שהשוטרים (ואנחנו) מבינים שטרי הוא לא סתם זר מסתורי שחולף בעיר, כי אם חייל מארינס לשעבר שמתמחה באומנויות לחימה. אבל זה לגמרי שווה את ההמתנה. גם בגלל האופן המאוד מלהיב שבו הסרט מתזמר את הרגע הספציפי שבו השריף סוף סוף מבין מי ניצב מולו. אבל גם ובעיקר מפני שלמרבה ההפתעה מתברר שטרי אינו מעוניין להרוג אף אחד. הוא מקפיד להפעיל כוח "לא קטלני", ומשבית את הרעים בדרכים יצירתיות. לכן, לשם שינוי, למרות האלימות הרבה, לא תמצאו כאן נהרות של דם או ערמות של גופות.
המסע המפרך, המפורט והמאוד אלים של טרי בעקבות כספו לוקח מספר פניות לא צפויות בדרך, והמאבק שלו מול הכוחות המושחתים שניצבים מולו רק הולך ומסלים. למזלו, לעזרתו מתגייסת אם חד הורית סימפטית ובקיאה בפרטים בשם סאמר (אנה סופיה רוב), שעובדת כפקידה בבית המשפט המקומי.
הסצנות שבהן סאמר מסבירה לטרי (ולנו) את כל הטריקים המפוקפקים שמאפשרים לשריף ולפקודיו לעשות את כל הדברים האיומים שהם עושים מבלי לעבור על החוק אמנם קצת מעכבות את העניינים ואולי גם קצת חוטאות באקספוזיציית יתר. אך הן גם מפליאות להדגים כיצד בירוקרטיה ואקרובטיקה משפטית יכולות להפוך שחיתות וחוסר צדק לנורמה. נושא די רלוונטי בימינו, שרק מוסיף להזדהות של הצופים עם טרי.
ארון פייר האלמוני לוהק לתפקיד הראשי ממש ברגע האחרון, אחרי שג'ון בוייגה ("מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר"), הליהוק המקורי, פרש בפתאומיות מהפרויקט בנסיבות לא ברורות. הרווח כולו שלנו. פייר מגיש כאן הופעה סוחפת ומלאת ביטחון שיכולה וצריכה להפוך אותו לשחקן מבוקש. הוא מופיע על המסך בכל סצנה כמעט, והוא מרוויח את הסימפטיה של הצופים כבר מהשניות הראשונות. יש לו נוכחות מרשימה. יש לו כריזמה שקטה. הוא יודע להרביץ. קשה לדמיין מישהו עושה את התפקיד הזה טוב ממנו.
גם דון ג'ונסון עושה עבודה נהדרת בתור האנטגוניסט. הסליזיות המחושבת שלו וההתנשאות המרתיחה שהוא מפגין כלפי טרי הולכות ומפנות את מקומן בהדרגה לבלבול, לפחד, ולהבנה שהיה עדיף לא להתעסק עם לוחם המארינס הזה. "אתה יודע מה הבעיה כשמנסים לבדוק מי יכול להשתין רחוק יותר?", הוא שואל מתישהו. "המגפיים של כולם מתכסים בשתן". חבל שלא חשב על כך מוקדם יותר.
כפי שניתן לצפות, הגראנד פינאלה של הסרט מספקת מאוד וכוללת גם היא מספר טוויסטים והפתעות. התסריט של סולנייה לא מחפש קיצורי דרך, ואינו עושה לאף אחד הנחות. התוצאה היא סרט אקשן איכותי מאוד, שגם נותן בראש וגם אומר משהו בעל ערך. נטפליקס שיחקו אותה, לשם שינוי.
"רבל רידג'", ארה"ב 2024
