היו לי ציפיות נמוכות מאוד מ"השוטר מבוורלי הילס: אקסל פולי", הפרק הרביעי (והלא באמת חיוני) בסדרת האקשן הוותיקה, שעלה בסוף השבוע האחרון בנטפליקס. נראה שבגלל זה גם נהניתי.
בניגוד למלכודות נוסטלגיה אחרות מן השנים האחרונות, כמו סרטי "מכסחי השדים" או "אינדיאנה ג'ונס 5", לדוגמה, "אקסל פולי" אינו עושה בושות ואינו מתעסק בשטויות מיותרות. הוא מנסה לשחזר את הווייב של קומדיות פעולה מהאייטיז, ובהחלט מצליח במשימתו. כמעט שלא תמצאו בו אפקטים ממוחשבים, כל השחקנים מפעם (שעדיין חיים) מגיחים להופעות אורח קצרות וענייניות. מובן שכל זה לא היה משנה הרבה אלמלא אדי מרפי היה מספק את הסחורה, אבל למרבה השמחה, הוא אכן מספק אותה כפי שלא סיפק אותה זמן רב.
הקומיקאי בן ה־63 נראה נחוש לתקן את הרושם הנורא שהותיר "השוטר מבוורלי הילס 3", ואין ספק שהוא בא לעבוד. הוא אנרגטי, חד, מהיר, והכי חשוב - מצחיק. אין מה לומר. השטיקים המוכרים של אקסל עדיין עובדים ועדיין מעלים חיוך על הפנים.
העלילה אינה חשובה, כמובן, ובסך הכל משמשת תירוץ קלוש שנועד לגרום לאקסל המזדקן לצאת לבוורלי הילס להרפתקה נוספת. הטריגר לנסיעה הפעם היא הבת המנוכרת שלו, ג'יין (טיילור פייג'), שמתגוררת בקליפורניה ושמסתבכת עם שוטרים מושחתים (שמונהגים בידי קווין בייקון) ועם חברי קרטל מקסיקנים. מי שמסייע לאקסל במשימתו המסוכנת הפעם הוא שוטר ישר בשם בובי (ג'וזף גורדון לוויט), שהוא לגמרי במקרה גם האקס של ג'יין. התוצאה היא סרט אקשן אולד־סקולי שיחמם את ליבו של כל מי שהתגעגע למרדפי מכוניות בסגנון "האחים בלוז".
"אקסל פולי" רחוק מלהיות סרט חשוב או מהפכני, אך המטרות שלו צנועות והוא משיג אותן בקלילות רבה. לטעמי, הוא הרבה יותר כיפי משני סרטי "בחורים רעים" האחרונים, ויש בו מספיק יריות ומספיק בדיחות מטופשות להצדיק את קיומו. בתוך כך, כולי תקווה שנטפליקס לא ימהרו להפיק סרט נוסף בסדרה. כי נוסטלגיה זה אמנם דבר נחמד, אבל לא צריך להגזים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו