כבר יותר מעשור חלף מאז שספי ריבלין הלך לעולמו כשהוא בן 66 בלבד, ולפעמים נראה שעולם התרבות הישראלי עדיין לא הצליח להתאושש מהאובדן הקשה של מי שניתן להגדירו, ללא צל של ספק, כאחד הקומיקאים הגדולים ביותר שפעלו בארץ מאז ומעולם.
הגעגוע הגדול עשה את שלו, ובאופן טבעי זכה ריבלין לסרט תיעודי על אודותיו, שישודר הערב (ראשון) ב-HOT8. הסרט, שאותו ביים רוני קלימובסקי, מאיר באור חדש את חייו ופועלו של קומיקאי ענק ושחקן נפלא, שגם כאשר חלה בסרטן הגרון הוא החליט להמשיך ולהופיע במקום להסיר את הגידול ממיתרי הקול.
"כשהוא היה נכנס לחדר, הוא היה כובש מייד את כולם באנרגיות ובהומור שלו. הוא היה איש נדיר ומיוחד במינו, ואני מרגיש בר מזל שהצלחנו לעבוד ביחד", מספר ל"ישראל היום" השחקן ששון גבאי, המשתתף בסרט על מי שהיה חברו במשך יותר מ-40 שנה. לאחר שסיימו את לימודיהם בבתי ספר שונים למשחק השניים הכירו ב-1972 אחרי שלוהקו לשחק במחזה "משרתם של שני אדונים". העבודה האינטנסיבית על ההצגה עשתה את שלה, והשניים הפכו מאז לחברים של אמת.
"היינו ביחסים צמודים מאוד, אז הצלחנו לשמור על החברות שלנו. גם כשכל אחד עשה את הדברים שלו או כשהופענו ביחד שוב שמרנו אמונים זה לזה, גם אם היו תקופות שלא היינו בקשר", הוסיף. "היינו מבקרים אחד את השני בתדירות גבוהה למדי, בני המשפחות שלנו הפכו לחברים של ממש - בתקופה מסוימת אפילו גרנו באותו בניין".
דברים דומים אומרת גם השחקנית יעל עמית, שההיכרות שלה עם ריבלין החלה ב-1989, כשהופיעה לצידו בתוכנית הסאטירה המצליחה "מוצ"ש" ששודרה בערוץ הראשון. שתיים מהדמויות המוכרות ביותר שהשניים גילמו בתוכנית היו "יעל ויוסף", זוג נשוי שבו אישה שתלטנית מאמללת את חייו של בעלה. "ידעתי מי הוא לפני כן, הערצתי אותו, והוא קיבל אותי כל כך יפה. מאוד אהבתי לעבוד איתו, כי מעבר לכישרון העצום, לטוטאליות ולמקצועיות שלו, הוא היה בעל מקצוע רציני, אדם שמחויב לעבודתו".
"זה היה אושר גדול לעמוד לידו על הבמה. הוא תמיד הגיע לצילומים בזמן והיה פרטנר מדהים, כזה שמקשיב ושמאפשר לחרוג מהטקסט ולאלתר, ולגרום לזה להישמע אמין. הוא היה מתנה".
גבאי ועמית מספרים על ריבלין כי כפי שהוא היה אנרגטי ומלא מרץ על המסך או על הבמה, כך היה גם בחייו הפרטיים - אדם שהיה מצחיק בכל רגע ורגע, אך כזה שגם ידע להקשיב לעומק ולתת עצות. "יש שחקנים נפלאים שכשהם יורדים מהבמה הם הופכים להיות אנשים שונים - אבל הוא היה שחקן נשמה בכל רגע של ערות, אולי אפילו כשישן", אומרת עמית. "הוא היה מצחיק אותי מאחורי הקלעים יותר מאשר לפני המצלמה. ספי היה אחד, יחיד ומיוחד, והוא נפרד מאיתנו מוקדם מדי. זה עצוב מאוד כי אפשר היה ליהנות ממנו עוד המון".
גבאי: "ספי היה אדם לא רגיל, בעל כריזמה עצומה ויכולות תיאטרליות וטלוויזיוניות יוצאות מגדר הרגיל. גם אם מישהו היה כועס עליו, הוא היה 'שובר' אותו תוך שני משפטים. היתה לו אישיות נדירה ופרץ עצום של כישרון, אנרגיה ודמיון פרועים, כמו גם מחשבה חדה וחושים קומיים חדים. גם בשנותיו האחרונות, אחרי שאיבד את קולו ולפני שדעך לגמרי, התראינו הרבה, וההומור המפורסם שלו לא נעלם עד לרגע האחרון".
אם הוא היה בחיים, הוא היה נהנה מכך שהכינו עליו סרט תיעודי?
"זה נורא יפה שעשו עליו סרט, כי הוא עדיין נוכח. הסיפור שלו לא נגמר, מכיוון שמה שראינו ממנו היה רק חלק מסיפור חייו. הוא לא היה אדם ביישן, ואני בטוח שהוא היה נהנה מכך שמנציחים אותו. אם ספי עדיין היה איתנו, אין לי ספק שהוא לא היה פורש ובטח שהוא היה פעיל עוד יותר. אם הוא היה בריא, הוא היה עושה דברים בלי סוף, כי כמו עוף החול הוא פשוט היה ממציא את עצמו מחדש".