השחקנים טובים, אבל הסרט הזה פשוט לא עובד

מבחינה קולנועית "רדופים בוונציה" אינו מתקשה להיות המוצלח מבין שלושת סרטי הרקול פוארו שיצאו תחת ידיו של קנת בראנה (ששוב מביים ומככב בתפקיד הבלש הבלגי המשופם והמפורסם).

בהתבסס על ספר מאוחר ופחות מוכר של מלכת המותחנים האגדית אגתה כריסטי, בראנה מגיש כאן תעלומת רצח אווירתית ונאה לעין שטובלת באימה, בגותיקה ובמלנכוליה פוסט־מלחמתית; שנעזרת בזוויות צילום מערערות ולא שגרתיות כדי להעצים את האפקט; ושמפיקה את המקסימום מהטירה הוונציאנית האפלה וה"מכושפת" שבה מתרחשת העלילה.

עם זאת, בדומה לשני הסרטים הקודמים בסדרה - "רצח על האוריינט אקספרס" ו"מוות על הנילוס" - גם הפעם בראנה לא ממש מצליח לגרום לתוצאה שיצאה תחת ידיו להיות מלהיבה וחיונית. הצפייה אמנם לא כרוכה במאמץ ואינה מלווה בסבל, ובהחלט ניתן לשאוב ממנה הנאה מסוימת. אך באותה נשימה קשה לדמיין ש"רדופים בוונציה" יגרום למישהו ליפול מהכיסא מרוב תדהמה, פשוט מפני שאין בו שום דבר מדהים (או קרוב למדהים).

סיפורנו מתרחש מעט לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה. פוארו מתגורר בוונציה ונמצא בפנסיה. אלא שאז מפציעה בביתו סופרת ספרי מתח מצליחה (טינה פיי) ומפצירה בו להתלוות אליה לטקס סיאנס שעתיד להתקיים בבניין שניחן בסיפור רקע מזעזע, ושינוהל בידי מדיומית מפוקפקת בשם ג'ויס ריינולדס (זוכת האוסקר מישל יאו). התוכנית: פוארו יחשוף את הבלוף של המדיומית, והסופרת תכתוב על המקרה רב־מכר. פוארו מחליט להצטרף, אך מובן שהכל מסתבך כאשר אחד הנוכחים בטקס נרצח.

כמו בסרטים הקודמים, גם הפעם בראנה השכיל להקיף את עצמו באנסמבל שחקנים בינלאומי מגוון, וכולם חשודים ברצח (עד שיוכח אחרת). מלבד פיי ויאו, בין השאר תוכלו לפגוש כאן גם את ג'יימי דורנן ("בלפסט"), בתור רופא שסובל מתסמונת פוסט טראומתית, את קלי ריילי (הסדרה "ילוסטון"), בתור זמרת אופרה שבתה התאבדה, את הכוכב האיטלקי ריקרדו סקמרצ'ו ("ג'ון וויק 2"), בתור שומר הראש המקומי של פוארו ועוד.

"רדופים בוונציה" הוא לא סרט רע. אבל הוא לא מספיק מותח, מפתיע ו/או מתוחכם כדי להיות תעלומה בלשית רצינית; הוא לא מספיק מפחיד, מטריד ו/או מצמרר כדי להיות זוועתון שיגרום לכם לאחוז במשענת המושב מרוב פחד; והוא לא מספיק כיפי, מעניין ו/או יוצא דופן כדי שאפציר בכם לצפות בו. לפחות הוא מצולם יפה.