רוברט דה נירו בן 80: קבלו את 10 הרגעים הבלתי נשכחים שלו על המסך

 

תפקיד הפריצה של דה נירו ושיתוף הפעולה הראשון שלו עם הבמאי מרטין סקורסזה, שיהפוך עד מהרה לפרטנר היצירתי החשוב ביותר בחייו. דה נירו מגלם בחורצ'יק חמום מוח ולא לגמרי אפוי, ולמרות שמדובר בתפקיד משנה לא גדול במיוחד - הארווי קייטל הוא כוכב הסרט, באופן רשמי - הוא אינו מתקשה לגנוב את ההצגה עם האנרגיות המתפרצות והלא צפויות שלו. אחרי שהסרט יצא המניה של דה נירו זינקה לשחקים, ובן לילה הוא הפך לשחקן שכולם רוצים לעבוד איתו.

 

בסרט ההמשך המושלם של פרנסיס פורד קופולה ל"הסנדק" דה נירו נכנס לנעליו הענקיות של מרלון ברנדו האגדי כדי לגלם את מלך העולם התחתון, ויטו קורליאונה, בצעירותו. על פניו זו נשמעת כמו משימה בלתי אפשרית. בפועל, זה נגמר באחת מהופעותיו האפקטיביות ביותר והאייקוניות ביותר של דה נירו ובפרס אוסקר ראשון. איך הוא עשה את זה? עדיין לא ברור. מה שכן ברור הוא שעדיין מדובר בהופעה מדהימה. 

 

העבודה המשותפת עם סקורסזה העלתה הילוך עם אחד מהאנטי־גיבורים הכי מפורסמים והכי מטרידים שאי־פעם הופיעו על המסך הגדול. דה נירו מגלם חייל משוחרר ושרוט שחוזר הביתה משדות הקטל של וייטנאם ומתקשה למצוא את מקומו בחברה. הפתרון שהוא מוצא עבור בדידותו? התנקשות בפוליטיקאי והצלתה של יצאנית צעירה (המגולמת בידי ג'ודי פוסטר). לפני כמה שנים דה נירו הופיע לצד חואקין פיניקס בלהיט הענק "ג'וקר", שהיה סוג של רימייק של "נהג מונית" (ושל ״מלך הקומדיה״, גם הוא של סקורסזה ודה נירו), מה שמוכיח שלמרות שחלפו כמעט 50 שנה מאז שיצא לאקרנים, השפעתו של הסרט המסויט והמפעים הזה על התרבות הפופולרית עדיין רחוקה מלהתפוגג.

 

 

עוד שיתוף פעולה בלתי נשכח עם סקורסזה, והפעם בתור המתאגרף האלים והמסוכסך עם עצמו ג'ייק לה מוטה. ההופעה הטרנספורמטיבית והטוטאלית של דה נירו, שדרשה ממנו להוסיף 60 ק"ג למשקלו, עומדת במרכזה של הדרמה הביוגרפית המטלטלת והמענישה הזאת, שעדיין נחשבת לאחת מפסגות יצירתו של סקורסזה. דה נירו, מצידו, כלל אינו ניתן לזיהוי בסצנת הסיום המופתית של הסרט, והוא קטף עבור עבודתו המופלאה כאן את פרס האוסקר השני שלו.

 

תפקיד קטן ומחריד בסרט גדול. מותחן הפשע הקלאסי של בריאן דה פאלמה מכיל המון רגעים אדירים, ובמשך רוב הזמן מי שנותנים כאן את הטון הם קווין קוסטנר ושון קונרי (שגם זכה באוסקר). אבל כל רגע של דה נירו על המסך הוא בבחינת ללקק את האצבעות, והנוכחות המאיימת והמפלצתית שלו (ששוב קיבלה סיוע מנכונותו לעלות במשקל) מגיעה לשיאה ב"נאום עבודת הצוות" - סצנה אכזרית וקיצונית במיוחד שמסתיימת בריסוק ראשו של מאפיונר חסר מזל באמצעות אלת בייסבול. 

 

קומדיית האקשן האלמותית של מרטין ברסט שולחת את דה נירו למסע ברחבי ארצות הברית כדי ללכוד את צ'רלס גרודין, שמגלם רואה חשבון פטפטן ובלתי נסבל שהסתבך עם המאפיה, ולהשיב אותו ללוס אנג'לס. הכימיה בין דה נירו (הלוזר והגרוש) לגרודין (שלא מוכן לסתום את הפה לרגע) נדירה באיכותה, והסרט הזה פשוט לא נמאס, ולא משנה כמה פעמים צופים בו. עם כל הכבוד ל"פגוש את ההורים" ול"בוא נדבר על זה", זהו ככל הנראה התפקיד הקומי המוצלח ביותר (והמרגש ביותר) בפילמוגרפיה של דה נירו.

 

עוד יצירת מופת אדירה של סקורסזה, ועוד סרט שבו דה נירו אינו נמצא במרכז העניינים. אבל ההופעה שלו כאן כל כך מדויקת, כל כך מהודקת וכל כך מסוכנת, שדי במבט חטוף שלו כדי לגרום לצמרמורות של עונג ושל פחד בעמוד השדרה. בתוך כך, החיבור המושלם שלו לריי ליוטה (שמככב בסרט) ולג'ו פשי (שמגיש הופעה אייקונית בפני עצמה) מייצר ניצוצות של גאונות לכל אורך הדרך. קשה לחשוב על שלישיית גנגסטרים אייקונית יותר.

 

אפוס הפשע של מייקל מאן רק הולך ומשתבח עם השנים, ותמיד ייזכר בזכות סצנת בית הקפה הקצרה והמפורסמת, שהיתה הפעם הראשונה בה דה נירו וחברו האגדי, אל פאצ'ינו, חלקו מסך. אבל ההופעה הממושמעת של דה נירו, שמגלם מנהיג כנופיית שודדים, מלאה בניואנסים ובפרטים קטנים ומתאפיינת בשליטה עצמית מוחלטת, ומהווה ניגוד מוחלט להופעתו הבומבסטית והמוגזמת בטירוף של פאצ'ינו (שמגלם את השוטר האובססיבי שדולק בעקבותיו). סרט ענק.

 

תפקיד מאוד לא אופייני לדה נירו, אבל תסמכו עליו שגם כאן הוא ינצל את ההזדמנות במלואה ויניח על המסך דמות בלתי נשכחת. מותחן הפשע הלא מוערך דיו של קוונטין טרנטינו מתמקד בדיילת שחורה בשם ג'קי בראון (פאם גריר) שמוצאת עצמה לכודה בין הבוס הפושע שלה, אורדל (סמואל ל. ג'קסון) לבין ה־FBI. דה נירו מגלם את החבר של אורדל - קרימינל לא מוצלח במיוחד שהשתחרר זה עתה מהכלא. במשך כל הסרט הוא מסתובב מסטול בשולי ההתרחשויות ונותן רושם של בחור חביב ובסך הכל סימפטי. עד שברידג'ט פונדה מחליטה להטריף אותו, והכל משתנה מקצה לקצה ברגע. 

 

אחרי שנים ארוכות שבהן דה נירו עשה בעיקר סרטים טראשיים, זניחים ושכיחים (למעט כמה יוצאים מן הכלל), הוא התאחד פעם נוספת עם סקורסזה, אל פאצ'ינו, ג'ו פשי והארווי קייטל כדי לככב בעוד אפוס פשע אמריקני שאפתני ומרגש שמהווה סוג של סיכום קריירה. דה נירו מגלם מחסל בשירות המאפיה שמוצא את עצמו מעורב באירועי "מפרץ החזירים", ברצח של קנדי ובפרשת היעלמותו של נשיא איגוד נהגי המשאיות ג'ימי הופה. "האירי" מלא בסצנות מעולות מתחילתו ועד סופו, והסצנה האחרונה שלו, שבה דה נירו הזקן יושב לבדו בחדרו בבית האבות וממתין למוות, היא בקלות אחת הגדולות ביותר בקריירה שלו. 

 

הייתי כותב שמדובר באקורד סיום מושלם, אבל בעוד כמה חודשים ייצא למסכים סרטו החדש והמדובר של סקורסזה, "רוצחי פרח הירח", שבו דה נירו מופיע לצד ליאונרדו דיקפריו. יום הולדת 80 שמח, מר דה נירו. שלא תיגמר לעולם.