"זה אושר שמצליחים לעשות בארץ דברים כאלה": מוני מושונוב מגיע ל"אמריקה"

כשהוא חולק את הסט יחד עם בנו מיכאל, מוני מושונוב חוזר לשחק - והפעם בסרטו החדש של אופיר ראול גרייצר ("האופה מברלין"), שם הוא מגלם אב שסועד את ילדו • "גיליתי בעצמי צדדים חדשים שלא ידעתי שיש בי", הוא משתף

מושונוב, מתוך הסרט. "שמחתי מאוד על ההצעה", צילום: עמרי אלוני

ב"אמריקה", סרטו החדש של אופיר ראול גרייצר ("האופה מברלין"), מוני מושונוב משחק אב שנאלץ לסעוד את בנו לאחר שכמעט איבד אותו. גם במלודרמה עתירת תצוגות משחק אנושיות מרגשות, מצידם של שחקנים כמו אושרת אינגדשט ועופרי ביטרמן, מושונוב מצליח לבלוט כאב שמנסה להוות סלע יציבות בחיי בנו. אולי, הוא אומר, מפני שיכול היה לדמיין את בנו שלו בסיטואציה דומה.

וזה לא קשה כל כך כשהבן מיכאל משחק גם הוא בסרט, בתפקיד ראשי (אך לא בתור הבן הנסעד). מושונוב הבן מגלם דמות מורכבת ואניגמטית הרדופה על ידי עברה, ומציג מנעד רגשי עצום, מלאכת מחשבת של רבדים וניואנסים. המפגש בין השניים, שבו מוני מגלם את אבי חברו של מיכאל, מציג דינמיקה מעניינת, שמבהירה כמה יכולת הבנת דמויות היא לעיתים דבר שעובר בגנים.

"בסרט, הבן שלי חווה איזשהו אירוע. אני נאלץ לטפל בו, וזה מסוג הדברים האלה במשחק שבהם אתה נכנס לסיטואציה ושואל מה אם זה היה קורה לי", אומר מושונוב.

מיכאל ומוני מושונוב, מתוך הסרט, צילום: עמרי אלוני

"הרי יוצא לנו הרבה פעמים בחיים לתמוך בהורים, בסבא ובסבתא, בחבר. אתה מארגן את זה, ורוצה לטעת תקווה בזה שאתה מטפל בו. אני בדרך כלל איש מאוד מוזר ולא מאורגן, וכאן גיליתי על עצמי שכשאני נדרש לטפל באחר - פתאום אני מגלה צדדים של אחריות שיש בי דווקא. ברגעים האלה, יכולתי להשתמש בהם ולנתק את המשא הרגשי - איכשהו לשים אותו במקום השני ולעבוד בעיקר על הטכניקה".

יצא לך לחשוב איך היית משחק את האב לו מיכאל היה הבן שלך בסרט?
"אני חושב שבתחילת המסע של קבלת התפקיד היו תהיות שאולי הוא ישחק את התפקיד השני בסרט. אתה רואה את הרזומה הקולנועי שלו, וזה אדם שמבין קולנוע מגיל מאוד צעיר - מבין איך מתנהגים בסצנה, על הסט, מה הדברים העיקריים שצריכים להוביל אותך. ואני שמח שעכשיו, בגיל שהוא נמצא בו, הוא פתאום עושה תפקיד של מישהו בוגר שמבין מה זה החיים".

"אמריקה" מגולל את סיפורו של משולש אהבה יפה וטרגי, בין זוג חברים שחייהם נקשרים באלה של אישה. סיפור הרקע שלו אפוף מסתורין, שהולך ומתגלה במהלכו ומזכיר לצופיו כיצד "מתנהג" סרט קולנוע, גם בימים שבהם בתי הקולנוע מלאים בבלוקבאסטרים על גיבורי־על מעופפים.

"אני זוכר שצפיתי בסרט הראשון של אופיר, 'האופה מברלין', וראיתי את הרגישות הנפלאה שלו. סנדרה (שדה, רעייתו; ע"פ) שיחקה שם תפקיד קטן שנכנס לזיכרון, ואמרתי 'וואו, איזה במאי'. לא האמנתי שיש כזה איש לידנו.

"כשהוא הציע לי לשחק בסרט החדש אמרתי 'בשמחה רבה'. בעידן הזה שאנחנו חווים היום, ובתהליך ההשתנות של הנושא 'סרט קולנוע - מהו?', זה אושר לראות שמצליחים ליצור פה משהו כל כך מרשים, שנותן תשובה לתעשייה המסחרית הקיצונית".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר