המוות הטרגי של צ'דוויק בוזמן מסרטן בקיץ 2020 שורה מעל לכל שנייה של "הפנתר השחור: וואקנדה לנצח", הסיקוול המלנכולי ללהיט הענק של מארוול מ-2018. גם מפני שהסרט החדש הוא כל כולו מחווה עצובה לכוכב המנוח, שגילם את דמותו של טצ'אלה, מלך וואקנדה, גיבור העל האפריקאי הראשון ביקום הקולנועי של מארוול. אבל גם בגלל שהוחלט מראש שאף אחד לא יחליף את בוזמן או ימלא את מקומו, והדבר מותיר חור ענק במרכז היצירה הלא קצרה הזאת (162 דקות).
כתוצאה מכך, בחלקים רבים ממנו, "ווקאנדה לנצח", שנפתח במותו הפתאומי של טצ'אלה ממחלה מסתורית, הוא סרט מאוד שונה מהסרטים שהתרגלנו לקבל ממארוול, ולא בטוח שכולם יעופו על זה. הוא מרבה לעסוק במוות ובהתמודדות עם אובדן, והוא מכיל כמות יוצאת דופן של רגשות גולמיים. הדמויות הרבות שלו מקבלות הזדמנות חריגה לעבד ולבטא את הכאב שהן חשות, ויש כאן המון שיחות אמוציונאליות דומעות, שמטופלות ברגישות הראויה בידי התסריטאי/במאי ריאן קוגלר (שאחראי גם לסרט הראשון).
אל דאגה. יש ב"ווקאנדה לנצח" גם לא מעט אקשן, אפקטים, תלבושות אפריקאיות ססגוניות וסנטימנטים אנטי-קולוניאליסטיים, וברור שהסרט גם מוצא את הזמן להניח את היסודות לסדרת ספין-אוף ולסרטי ההמשך הבאים (בכל זאת, כמעט שלוש שעות). אבל רבים מהאלמנטים האלה מרגישים פחות חשובים ופחות מתאימים הפעם, וניתן להמר שלא תזכרו מהם יותר מדי בבוקר שלאחר הצפייה.
הנבל התורן הוא נאמור (טנוץ' הוארטה), מוטנט מעופף שעומד בראשה של ממלכה תת ימית - המאוכלסת ביצורים כחולים בסגנון "אווטאר" - שברשותה נמצאת כמות בלתי נדלית של ויברניום (אותו מינרל רב עוצמה שמספק לוואקנדה את כוחה העצום).
לאחר שמעצמות העולם מנסות להשתלט על הוויברניום שלו, נאמור מתעצבן ומחליט ללמד את בני האדם לקח שלא יישכח, ולשם כך הוא מבקש לגייס לעזרתו את וואקנדה. אבל כשאמו של טצ'אלה (אנג'לה באסט), ששבה לכס המלכות לאחר מותו של בנה, מסרבת לקחת חלק בתוכניתו, נאמור מחליט משום מה להכריז עליה מלחמה.
מלבד באסט המעולה, שמביאה אש אמיתית לרגעים הטובים ביותר של "וואקנדה לנצח", גם לטישה רייט, שמגלמת את שורי, אחותו של טצ'אלה, ו-וויסטון דיוק, שמגלם את אחד מראשי השבטים בוואקנדה, עושים עבודה יפה ואפקטיבית בסצנות הדרמטיות שלהם.
עם זאת, הוארטה מתגלה עד מהרה כנבל אנמי ולא מנומק (שאינו מתקרב ברמתו למייקל בי. ג'ורדן, שגילם את הנבל בסרט הקודם), הסיפור סתמי, אגבי ואינו מפותח דיו, ואורכו של הסרט – שבין השאר נופח על מנת שיהיה אפשר לשלב בעלילה את הדמות המיותרת שתקבל סדרת ספין-אוף - מוגזם לחלוטין.
אז כן, יש ב"וואקנדה לנצח" כמה רגעים יפים, עוצמתיים ונוגעים ללב. אבל בשביל לחוות אותם תיאלצו לצלוח סרט מבולגן ולא מאוזן שלא ממש מצליח ליישב בין רצונו לקחת רגע כדי להתאבל ולעשות סדר ברגשות, לבין הצורך המובנה והמעט ציני שלו להמשיך ולקדם את האינטרסים המסחריים של תאגיד הבידור דיסני. עצוב, עצוב, אבל ההצגה חייבת להימשך.
"הפנתר השחור: וואקנדה לנצח", ארה"ב 2022
ציון: 6
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו