איזה כיף, יום העצמאות סוף סוף הגיע! אחד הימים הכיפיים ביותר בשנה כבר כאן, החגיגות החלו – ואיזו דרך טובה יותר יש מלהרגיש את הישראליות מאשר לחוות אותה באמצעות סרט טוב? בדיוק בשביל זה התרכזנו, וסידרנו לכם רשימה של כמה סרטים שכולם כחול-לבן ושיגרמו לכם להרגיש חגיגיים במיוחד.
"הלהקה"
סרט הבכורה של אבי נשר, אחד הבמאים-תסריטאים הישראלים המצליחים ביותר אי פעם, הוא כנראה אחד הסרטים האהובים ביותר שנוצרו אי פעם בארץ. עם שורת כוכבים ענקית שמופיעה בו (בין היתר, גידי גוב, טוביה צפיר, גלי עטרי, דפנה ארמוני, מאיר סוויסה, חלי גולדברג ועוד רבים וטובים), עיבודים מוצלחים לשירים מוכרים (ותודה על כך ליאיר רוזנבלום) וסיפור על חבורת אמנים מלאי אגו הביאו למסך יצירה שגם אם אינה מושלמת, היא פשוט כל כך כיפית לצפייה שאי אפשר שלא לרצות לצפות בה שוב פעם אחר פעם.
"גבעת חלפון אינה עונה"
עוד סרט שניתן להגדירו כאחד הסרטים הישראליים האהובים ביותר, ובצדק. הקומדיה המשוגעת הזו, שאסי דיין ביים לבדו וכתב עם נפתלי אלטר, מציגה את הווי שירות המילואים בצה"ל כמה חודשים לאחר סיומה של מלחמת יום הכיפורים.
על הנייר, ניתן היה ליצור מהסיפור סרט דרמה מרגש מלא בביקורת על הצבא, אך דיין ואלטר בחרו לעשות זאת בדרך אחרת לגמרי – באמצעות המון הומור וטונות של משפטים שכבר מזמן הפכו לקאלט.
חברי שלישיית הגשש החיוור הם, כמובן, ה-כוכבים של הגבעה, והם נמצאים פה בשיאם מכל בחינה אפשרית. העובדה שגם כל כך הרבה שנים אחרי שהסרט יצא עדיין ישנם אנשים שמצטטים אותו לא מעט רק מוכיחה עד כמה כוחו של הסרט הזה עדיין רלוונטי.
"ביקור התזמורת"
עוד מקרה של סרט ביכורים שהפך לקלאסיקה ישראלית מיד עם צאתו. הכישרון הרב של ערן קולירין, במאי ותסריטאי הסרט, בולט כבר מהרגע הראשון שלו. לא ניתן לפספס את ההשפעות האירופאיות של קולירין, שמרשה לעצמו "למשוך" את הזמן בלא מעט מהסצנות, ולא "לתקתק" אותן במהירות כדי להגיע לפואנטה שלהן.
הסרט, שעוקב אחר תזמורת מצרית שמגיעה בטעות לעיירה ישראלית בנגב שתושביה מנסים לעכל את המצב שאליו נקלעו, לא רק זכה לשבחי המבקרים וזכה בפרסים רבים, הוא אף הפך ללהיט גדול – עובדה די מפתיעה כשמדובר בסרט לא שגרתי בנוף הקולנוע הישראלי. ראוי לציין גם כי הסרט עובד למחזמר בברודווי שזכה בעצמו ב-10 פרסי טוני (האוסקר של התיאטרון האמריקני), כולל למחזמר הטוב ביותר.
עוד חשוב להזכיר את אחת הסצנות היפהפיות ביותר שהקולנוע הישראלי ידע בשנים האחרונות, שבה מפקד התזמורת תאופיק (בגילומו של ששון גבאי) פותח את ליבו מול דינה (רונית אלקבץ המדהימה) – סצנה שלא משאירה אף עין יבשה.
"אפס ביחסי אנוש"
עם יותר מחצי מיליון צופים בקולנוע, הפכה הקומדיה הנהדרת של טליה לביא להצלחה קופתית אדירה שכנראה אף אחד לא ציפה שתקרה – אבל המציאות הוכיחה שכל עוד סרטים הם מצוינים, הקהל יגיע אליהם בכמויות גדולות.
אז נכון שמדובר בעוד קומדיה צבאית, במקרה הזה כזו שעוסקת בחיילות שלישות במחנה שיזפון שבנגב, אבל "אפס ביחסי אנוש" היא קומדיה קורעת מצחוק עם מסר חזק על תרבות הצבא בישראל בכלל ועל היחס כלפי חיילות ונשים בפרט, כזו שאי אפשר שלא להיכנע לה כבר מהרגע הראשון.
העובדה שהסרט הזה הביא לחיינו את נלי תגר, והעלה את קרנה של דאנה איבגי אף יותר, היא עוד אחד מהיתרונות הרבים של הסרט הזה – ותודה לטליה לביא המצוינת, שיצרה תצוגת תכלית של כל המעורבים בפרויקט.
"שְחוּר"
סרטו של שמואל הספרי עוקב אחר זיכרונות ילדותה של חלי (חנה אזולאי הספרי, אשתו של שמואל שגם כתבה את התסריט), צעירה מרוקאית שנזכרת בקושי שלה לקבל את טקסי הקסמים (אותו שְחוּר משם הסרט) שביצעה משפחתה. בזמן שהיא לומדת להכיר את אחותה הגדולה פנינה (אותה מגלמת רונית אלקבץ), אנו צופים בסיפור על משפחה שלא היה נהוג לראותה על המסך הגדול.
בני הזוג הספרי הביאו סרט שבוחן את הצגת הזהויות ההיברידיות של חברים בחברה הישראלית כפי שלא בוצע קודם לכן, והם עשו זאת בצורה יוצאת דופן, כזו שתרגיש כמו בית לרבים שיתחברו לסיפור, וגם עבור אלה שמעולם לא חוו שְחוּר בעצמם.
