כולם מתלהבים מהסרט הזה, וממש לא ברור למה

פעם בכמה זמן זה קורה: כולם מתלהבים מסרט עד הגג, חוץ מכם. זה בדיוק מה שקרה לי עם "הכל בכל מקום בבת אחת" – דרמה קומית מד"בית פרועה, היפראקטיבית ומלאת דמיון שעוסקת במשפחה סינית-אמריקנית שמתמודדת עם שלל בעיות מגוונות.

את הסרט כתבו וביימו דן קוואן ודניאל שיינרט (שחתומים גם על "איש האולר"), ואי אפשר להאשים אותם בכך שהיו עצלנים. כל דקה מתוך 140 הדקות של "הכל בכל מקום" דחוסה ברעיונות, בהתחכמויות, בגימיקים ובהסחות דעת ויזואליות ורעיוניות. הבעיה? מאחורי כל הדאווינים החביבים (והבדיחות הלא באמת מצחיקות) מסתתר סרט חלול, שטחי ורפטטיבי שמתקשה מאוד להגיד משהו חדש, מורכב או מרגש על דמויותיו או על החיים.

כמו "ספיידרמן: ממד העכביש", "ספיידרמן: אין דרך הביתה" ו"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" (שעולה למסכים בעוד רגע), גם הסרט הנ"ל מתרחש ב-multiverse – כלומר ביקום שכולל מספר אינסופי של יקומים מקבילים – והדבר מאפשר קפיצות תכופות בין עולמות, מציאויות ותרחישים. בכל אחד מהיקומים האלה הגיבורים שלנו נהנים מגורל שונה, וכל אחד מהיקומים האלה מוצג על המסך באמצעות אסתטיקה אחרת.

על הנייר זה אולי נשמע מגניב וכייפי, אך בפועל הדבר מתגלה כסיוט מעיק ומתיש, שממצה את עצמו הרבה יותר מהר מהצפוי. הדרמה המשפחתית בעלילה נסובה סביב בעלת מכבסה (בגילומה של מישל יאו הפנומנלית) שאינה מסתדרת עם בעלה ועם בתה ושמסובכת עד הצוואר עם מס הכנסה, והיא אינה מעניינת במיוחד.  ואילו המזימה הבין-יקומית המקושקשת לחלוטין, שחושפת את עצמה כעבור זמן קצר, מעניינת עוד פחות (וזאת למרות שהיא כוללת קרבות קונג-פו).

מצד אחד, כמובטח, הכל קורה כאן מהר מאוד, בבת אחת, ובכל מקום. אבל מצד שני, הכל גם חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב, וזה פשוט מסרב להסתיים.

מבחינת ליהוק, "הכל בכל מקום" מציע מספר תענוגות לא צפויים. מלבד יאו, סופרסטארית הונג קונגית שמזמן לא הופיעה בתפקיד ראשי בסרט מערבי, ניתן למצוא כאן גם את קי הוי קואן (שכיכב כילד ב"אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור" וב"הגוניס") ואת ג'יימי לי קרטיס (בתפקיד לא אופייני שיקשה עליכם מאוד לזהות אותה). אך מכל בחינה אחרת, בעיקר חיכיתי שהבמאים קוואן ושיינרט (שמכנים את עצמם "הדניאלז") יגיעו כבר לפואנטה כדי שאוכל ללכת הביתה.

עם כל הכבוד לגימיקים הוויזואליים של הסרט, הבמאי מישל גונדרי כבר עשה את כל זה קודם (ע"ע "שמש נצחית בראש צלול", "המין האנושי", "קדימה, תריץ אחורה" וכו'). ועם כל הכבוד לענייני היקומים המקבילים, אני יכול לחשוב על לפחות ארבעה פרקים של "ריק ומורטי" שביצעו מהלכים מורכבים ומרגשים פי כמה סביב רעיונות דומים (ואצלם זה גם לקח 22 דקות בלבד).

"הכל בכל מקום בבת אחת" הוא גם יותר מדי וגם פחות מדי באותו הזמן. הגלגלים שלו אולי מסתובבים מאוד מהר, אבל הם מסתובבים על ריק ולא מובילים לשום מקום.

כך או כך, לדניאלז צפויה כנראה קריירה מזהירה. ההימור שלי: תוך זמן קצר נראה אותם מצטרפים ליקום הקולנועי של מארוול. שם לפחות לא צריך להעמיד פנים שהסרטים שאתה יוצר מתיימרים לעשות משהו אחר מלבד לבדר.

ציון: 4