״אלטרנטיבה לא מתנצלת ומעוררת מחשבה״: מגילת אסתר - גרסת הילדים

חג פורים מונגש לכולם: שני גרשי בן ה-48 מתל אביב ורני בר שגב, בת ה-44 שמתגוררת בארה״ב, החליטו שהגיע הזמן ליצור גרסה של מגילת אסתר מותאמת לילדים.
הוא, פרסומאי וסופר ילדים (שמעולם לא גידל ילדים בעצמו) והיא, מאיירת ואמא לשניים - בחרו להציג יחדיו את הסיפור התנכ"י בצורה לא מתנצלת, לא ״פוליטיקלי קורקט״ ובעיקר - כזו המותאמת לכולם.

״אני לא אבא ואשתי נוית לא אמא, אבל האהבה הייחודית לילדים ולילדות איננה שמורה רק להורים״, אומר אתמול (שלישי) גרשי, ומסביר מדוע בחר להתמקד דווקא בקהל הקוראים הזה: ״אני כותב לילד שאני עצמי הייתי והוא עדיין חי בתוכי, אני כותב לילדים הישראליים שאני מכיר ושהייתי רוצה להכיר - אני כותב מתוך חיבור עמוק לתודעה הסקרנית והחכמה של ילד״.

מה גרם לך לכתוב דווקא על סיפור המגילה?

״אני אוהב את פורים, לאמא שלי קוראים אסתר, אני מת על אוזני המן ממולאות בפרג - ותמיד השקעתי נורא כילד בתחפושות שלי״, מודה גרשי. ״לחג הזה יש שלוש מצוות מעניינות במיוחד. האחת: קריאת מגילה (שזו מצווה של התכנסות יחד, מבוגרים וילדים, כדי לשמוע סיפור), השנייה: מתנות לעניים (שזו מצווה של אחווה ושאיפה לצדק חברתי), והשלישית: משלוח מנות איש לרעהו (שזו מצווה של תיחזוק חברויות ונדיבות). המגילה היא קומדיה, בניגוד לרוב הסיפורים המקראיים האחרים, ואני אוהב קומדיות״, הוא מסכם.

לדברי גרשי, במגילה ישנו פן מצחיק, סוף טוב ודמויות קומיות, כדוגמת אחשוורוש הנהנתן והמן הנבל - שטועה לחשוב שהוא זה שהמלך חפץ ביקרו. ״הסיפור של המגילה הוא סיפור של תושייה אנושית, לכאורה ללא התערבות אלוהית, וזה מראה מה אנשים יכולים לעשות יחד כדי לשנות את גורלם״.

מה חשבת על המגילה כילד?

״אני לא זוכר את הפעם הראשונה, אבל כבר כילד בגיל הגן הכרתי היטב את הנרטיב: מי הטובים, מה עושים לרעים, איך חוגגים ומה התפקיד של הנשים״, הוא מסביר. ״לפני כשש שנים פנתה אליי חברתי רני, שאני מכיר מעולם הפרסום, ואמרה לי שהבן שלה חזר מהגן עם ציור שהוא צייר של איש תלוי מעץ - והיא הרגישה שהיא חייבת לעשות משהו לגבי החוויה הראשונית של ילדים עם המגילה. יחד, קראנו את המגילה שוב ושוב, פיתחנו פרשנות על מה שמתרחש שם - והחלטנו לספר את אותו סיפור מקראי, רק מנקודת המבט של אחד המשרתים הסריסים בארמון של אחשוורוש, הֵגַי שמופיע במגילה״.

למה בחרתם דווקא בו?

״אצלנו בסיפור הוא פונה לילדות ולילדים ואומר להם שהוא רוצה לחלוק איתם את מה שהתרחש, ושגרם לו לפרוש מהעבודה בארמון - כדי ללכת לטייל בעולם ולספר את הסיפור שלו״, גרשי מתאר.
״אנחנו לא כתבנו גרסה מצונזרת של המגילה ואנחנו לא חלק מהטרנד של התאמת סיפורי ילדים קאנוניים לכללים חדשים של פוליטיקלי קורקט. אנחנו בעד יצירתיות וחשיבה ביקורתית - והמטרה שלנו היא לספר סיפור טוב. הספר שלנו לא אומר לילדות ולילדים מה לחשוב, אלא רק מציע להם נקודת מבט נוספת על הסיפור המוכר, ועל הגבורה של אסתר ומרדכי״.

שני: "ילדים חילוניים בישראל חוגגים את פורים במשך שבוע לפחות, הם מכירים את החג ואת השירים שלו, והם שמחים בו. הספר שלנו לא אומר לילדות ולילדים מה לחשוב, אלא רק מציע להם נקודת מבט נוספת על הסיפור המוכר, ועל הגבורה של אסתר ומרדכי"

למי הספר מתאים?

״הספר נכתב לכל הילדות והילדים מכל המגזרים, וקיבלנו עליו את ברכתו של הרב הד"ר בני לאו, ראש מיזם 929״, גרשי מבהיר. ״ילדים חילוניים בישראל חוגגים את פורים במשך שבוע לפחות, הם צריכים להכין תחפושות ולדאוג למשלוחי מנות - הם מכירים את החג ואת השירים שלו, והם שמחים בו. דווקא על רקע הפילוג הנורא שאנחנו חווים, צריך להזכיר: המקרא אינו שייך רק לדתיים, הוא של כולנו, הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות של כולנו״.

״הבנתי שהילד שלי עתיד להיחשף לסיפורים שעומדים מאחורי החגים, ושלנו כהורים אין אלטרנטיבה לנקודת מבט מעוררת מחשבה של הסיפורים המקראיים, או לגרסה שתתעכב על הערכים הנהוגים בבית שלנו״, אומרת בר שגב.

״היו לילד שאלות: למה אחשוורוש כל כך כועס כאשר ושתי לא באה מיד? למה הרגו גם את הילדים של המן? יכולתי לראות את הפער בין מה שמצופה ממנו להרגיש, לבין מה שהוא מרגיש באמת - פער שהוביל אותו לתחושה אמביוולנטית״.

לדבריה, בנה מצד אחד חש השתייכות חזקה ליהדות שלו, ומצד שני ביקורת על מה שהוא קורא. ״מאוחר יותר זה עלה גם בסיפור יציאת מצרים. כולם צעקו בתרועה את עשר המכות, והוא שב ותהה על מה השמחה כשבעלי חיים וילדים מתים? ישבתי אז ויצרתי גרסאות מיוחדות לילדיי, בלי לצנזר ובלי לעוות, אבל בהתאם לערכים שהייתי רוצה להאיר. כך, במשך כמה שנים, היינו קוראים את הגרסאות הללו בחגים מסביב לשולחן, וכשראיתי את השינוי והאהבה שבניי פיתחו כלפי סיפורי החגים - חשתי שכדאי ליצור ספר אמיתי עם נקודת מבט אחרת״. בסופו של דבר, בר שגב פנתה אל חברה, שני גרשי, ויחד הם כתבו את "מגילת אסתר על פי הֵגַי".

״כמובן ששיתפתי את בני בהחלטה ליצור את הספר הזה, ואני מאוד שמחה על כך״, רני מודה. ״במהלך התהליך הוא נחשף לרעיון שיש כמה נקודות מבט, ושאפשר, ואף ראוי, להתאמץ ולמצוא אותן. בגרסה שלנו, שיש בה עידוד לביקורת ולפרשנות, הבחנתי בפחות רתיעה ופחד מצדם - ובהרבה יותר אהבה והתרגשות לקראת הקריאה״.

איך התגובות לספר עד כה?

״מחממות את הלב״, בר שגב אומרת. ״הורים מקבלים אותו באהבה ושמחים לקרוא עם הבנות והבנים. קוראים וקוראות מספרים שחיפשו וחיכו לסיפור המגילה, שיצליח לחבר בין הסיפור ההיסטורי לבין רוח התקופה שלנו. הורים לבנות, אגב, משבחים מאוד את הספר, שמרחיב גם את נקודת המבט הזו – על תפקידן של נשים ודרכי הפעולה שלהן״.

הספר מתאים לדעתך גם לקהל החילוני?

״הספר נולד מתוך רצון לקרב את סיפור המגילה גם לקהל ילדים וילדות כזה״, בר שגב מסבירה, ״והוא נכתב בשפה שהם יכולים להזדהות עמה״.