"קמע למזל רע" הוא הספר שאנחנו צריכים בימי החורף הקרירים

גוונדולין גוד בת ה־24 היא נצר לשושלת מכשפות מסיילם, עיר מגוריה הנוכחית הידועה במסורת המכשפות המפוארת שלה. דודתה האהובה קולט, שנפטרה לפני שנתיים, הורישה לה את ביתה ואת העסק שלה - חנות מיסטיקה. בשנתיים האחרונות הצליחה גוונדולין להתאושש לאיטה מהאבל ולהפוך את החנות לעסק משגשג, וכעת היא סוף־סוף מרגישה שם בבית.

כל זה משתנה כאשר שרשרת רציחות טקסיות של בעלי חיים מתרחשת ברחבי העיר, כולל בסמטה האחורית של החנות של גוון. כמה מאורעות מטרידים נוספים לאחר מכן, וגוון עצמה הופכת לחשודה בפרשה. כאן נכנס לתמונה גראהם גרייבס - בלש חתיך, גבר אלפא אמיתי ומושא אהבתה של גוון מאז היתה בת 10.

גרייבס בעל השרירים המרשימים עושה כמיטב יכולתו להגן עליה מפני מי שרוצה ברעתה, וגם מראה יותר מסימן או שניים שהוא מעוניין ביותר מכך. רק שגוון, שילדותה הקשה עם אמה המזניחה והמתעללת הותירה בה צלקות, עושה הכל כדי להדוף אותו ולהימנע מקשר אמיתי. האם יצליח גרייבס להציל את גוון מהסכנה המתקרבת ובד בבד לפתוח את ליבה לאהבה? התשובה היא בוודאי - והרי זהו רומן רומנטי - אבל הדרך לשם לא תהיה קלה.

"קמע למזל רע" הוא הראשון בסדרת "עיר המכשפות", הכוללת כרגע שלושה ספרים (לספר סוף סגור, השניים האחרים עוד לא תורגמו). בניגוד למשתמע משמו, ב"קמע למזל רע" אין שמץ של פנטזיה על־טבעית. הספר הוא בראש ובראשונה רומן רומנטי, אך גם מפלרטט עם תת־ז'אנר ה־cozy mystery - תעלומה נינוחה, אם תרצו.

נראה שבימים אלו לא רק בישראל אלא בכל העולם זקוקים לחיבוק, וכך זוכה הז'אנר הנינוח הזה, שמאגד סיפורים שיש בהם נחמה ותחושת חמימות ובית - לפופולריות הולכת וגדלה. הספרים שמשתייכים אליו מאופיינים בתעלומות המתרחשות בעיירה קטנה ובה קהילה שחבריה מכירים זה את זה, בגיבורים שהם בלש או בלשית חובבים, ובפתרון תעלומות ללא אלימות קשה. אם כבר יש אלימות, זו מתרחשת מחוץ לזירת ההתרחשויות המרכזית של הספר.

ואכן, האווירה שהספר יוצר היא מחוזקותיו, על תחושת החמימות והנינוחות של העיירה הקטנה, לצד מסתורין קל ולא מאיים. החנות המיסטית של גוון, שהיא גם בית הקפה השכונתי, החברה הטובה ודמויות המשנה הססגוניות - כל אלה יוצרים עולם שנעים לשהות בו. גם כשהעלילה עוסקת בנושאים כבדים יותר, כמו הטראומה של גוון או הרציחות המסתוריות, הטון נשאר מאוזן ומתון, בהתאם למוסכמות הז'אנר. אגב, אחד מסימניו הבולטים של ה"cozy" הוא מאכלים ומשקאות מנחמים, ובהתאם, לאטה הדלעת, משקה אמריקני מאוד שמכינה הבריסטה הגותית השנונה בחנותה של גוון - נשפך כמים.

למעשה, הכל כל כך נחמד ונהדר, שגם הבעיות לא בעייתיות מדי. כך, בעוד גוון היא דמות מורכבת ומשכנעת, דמותו של גרייבס, הגיבור הרומנטי, הופכת לאורך הספר למוגזמת בשלמותה.

הבלש המהמם בחתיכותו מגלה הבנה עמוקה ואינטואיטיבית לכל תנודה בנפשה של גוון ויודע בדיוק מתי לדחוף ומתי לסגת, מתי לתת תמיכה ומתי לתת מרחב. כך, הוא מדלג כלוליין קרקס בין היותו מגן חסון, מטפל רגיש וקואוצ'ר אסרטיבי, כאילו הונדסה דמותו במעבדה של רומנים רומנטיים לגבר אלפא. כזה שכל מטרת קיומו היא להיות בדיוק מה שהגיבורה צריכה. מכיוון שאין לו קווי אופי אחרים או סיפור מעניין משל עצמו, זה עובר לפעמים כקריקטורה.

ועדיין, "קמע למזל רע" הוא ספר בידורי שלא שואף לרבדים עמוקים יותר, והוא עושה את זה נכון: אווירת המיסטיקה־בשקל שג'ונסון יוצרת, הדמויות המצחיקות, בדגש על גוון ("יש אנשים שנלחמים בשדים הפנימיים שלהם. שלי בעיקר רוצים להתכרבל"), הרומן הרומנטי המתפתח והתעלומה המסתורית. אפילו העבר הטראומטי של גוון והקושי שלה לתת אמון באחרים מתוארים באופן נוגע ללב ומהווים חסם אמין להתפתחות הקשר.
אז להגיד שדמותו הטובה־מכדי־להיות־אמיתית של גרייבס תפגום משמעותית בהנאה? לא באמת.